" - פתח הצלע שבמקצוע דרומית מזרחית וצפונית מזרחית היו פתוחים אל מקום הפנוי שהיה במקצעות ההם ושאר הצלעות היו פתוחות זו לזו
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ופתח הצלע למונח", כבר התבאר שהצלעות היו צלע אל צלע, שהי' בכל צד חמש צלעות קרובים אל הבית וה' צלעות אל צד החוץ וקיר מפסיק ביניתים בארך, וכבר קרא לקיר הזה בשם מונח
(כמ"ש בפסוק ט') ואשר מונח בית צלעות, וכולל בשם מונח בין הקיר המפסיק בין הצלעות שאצל הבית לצלעות שלצד חוץ, בין החלל של הצלע החיצונה, ראה שפתח של הצלע שהיא הצלע שאצל הבית שקרוי בשם צלע סתם היתה פתוחה למונח, היינו אל הצלע שאצלו לצד חוץ, והי' "
פתח אחד בצד צפון ופתח אחד בצד דרום", והנה לא באר באיזה מקום הי' הפתח, וגם לא באר היכן הי' פתח של התא החיצונה לצד חוץ, אולם נבין זה מעצמנו, שפתח זה היה בהכרח בצלע שנגד האולם במזרח, דתניא בזבחים
(דף נ"ה ע"ב) ר' יוסי בר' יהודה אומר שני פשפשין היו בבית החליפות וגובהן שמונה כדי להכשיר העזרה כולה לאכילת קדשי קדשים ולשחיטת קדשים קלים, ובית החליפות היה כנגד האולם, והי' פתח פתוח שם מן האולם אל התא שאצלו, ומן התא אל המונח שהיא התא שלצד חוץ, ומן התא שלצד חוץ אל החוץ (שבמ"ש ופתח הצלע למונח נכלל ג"כ ששם היה גם הפתח שלצד חוץ, שבודאי היו הפתחים מכוונים, בשגם שי"ל שבמ"ש פתח הצלע נכלל גם הצלע שבצד חוץ ששני הצלעות היו פתוחים נגד המונח שהוא חלל הצלע החיצונה זה כנגד זה כדי שיכוין שם פתחיהם נגד פתח של הפשפש אל האולם) ובזה הוכשר כל המקום הפניו מן התאים עד קיר החצר הפנימי (שהיו י' אמות) לשחיטת קדשים קלים דבעינן ושחטו פתח אהל מועד, (ואחר שבבנין השלישי לא מצאנו את הענין של בית החליפות שהי' האולם עודף על רוחב ההיכל ט"ו אמה לכל צד, כי התאים היו מן כותל המערבי עד סוף כותל האולם ומן התאים אל קיר החצר הפנימי הי' עשר אמות ריוח בשוה נגד האולם ונגד ההיכל, לא צריך למה שמתרץ שם עמ"ש והאיכא צדדים במעייל להו בקרן זוית), וממה שהקדים ואמר "
ובין הלשכות רוחב עשרים אמה" שאין מקומו פה דהא הלשכות האלה עמדו בחצה החיצונה והוא עוסק עתה בחצה הפנימית, מבואר שגם פתח של הלשכות האלה שהיו פתוחים אל קיר החצר הפנימית
(כמו שיתבאר בסי' מ"ג) הי' ג"כ מכוון נגד פשפש האולם ונגד פתח התא, עד שהי' יכול לראות מן פתח הלשכה עד פתח האולם שכנגדן, ולכן הוכשרו אותם העשרים אמה שנתקדשו בקדושת עזרה לשחיטת קדשים קלים ואכילת קדשים קלים (שהגם שבמסקנא בזבחים דף נ"ו אמר דאכילה א"צ פתח אהל מועד, מ"מ אחר שבאר בסי' מ"ג פי"ג שבלשכות האלה אכלו קדשי קדשים ה"ה ששחטו שם ק"ק שהיו שוים בזה, ולכן היו פתחיהם מכוונים זה כנגד זה עד פתח שנכנס אל האולם) לכן הקדים מספור הלשכות ר"ל שפתח הלשכות אל החצר הפנימי מכוון נגד פתח הצלע למונח, וזה הי' בין בצד צפון ובין בצד דורם שגם בצד דרום היו לשכות העשרים
(כמ"ש בסימן מ"ג פסוק י"ב י"ג). "
ורוחב מקום המנח חמש אמות", ר"ל רוחב החלל של התא החיצון הי' חמש אמות, שכבר אמר
(בפסוק ה') שרוחב חלל צלע הפנימית היה ד' אמות ועדיין לא באר רחב חלל צלע החיצונה שהוא מקום המונח (ר"ל שנתוסף והונח אל הבית כי הצלע הפנימית היה שייך אל הבית עצמו, שכן בצד המערב היה בחלל הקיר עצמו, אבל הצלע החיצון הונח ונתחבר אל הבית ולכן נקרא החלל הזה מקום המונח, וגם באשר הקיר שבין הצלעות נקרא בשם מונח
(כנ"ל פסוק ט') נקרא גם החלל שאצלו בשם מקום המונח), ומעתה נתפרש בפירוש רוחב התאים וכותליהן, שכותלי התאים היו כ"א חמש אמות, וחלל התא הפנימי נתפרש
(בפסוק ה') שהי' ארבע אמות וחלל החיצון שהוא מקום המונח הי' חמש אמות:
ביאור המילות
"המונח". הצלע הנוסף והונח אל צלע הבית:
