בין ה"איחולים" שמשה מאחל לעם ישראל אם לא ישמרו מצוות (הקללות), נמצא הקטע הבא (דברים כח כה-לה):

1. יִתֶּנְךָ ה' נִגָּף, לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ--בְּדֶרֶךְ אֶחָד תֵּצֵא אֵלָיו, וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים תָּנוּס לְפָנָיו; וְהָיִיתָ לְזַעֲוָה, לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ.
2. וְהָיְתָה נִבְלָתְךָ לְמַאֲכָל, לְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ; וְאֵין, מַחֲרִיד.
3. יַכְּכָה ה' בִּשְׁחִין מִצְרַיִם, ובעפלים (וּבַטְּחֹרִים), וּבַגָּרָב, וּבֶחָרֶס--אֲשֶׁר לֹא-תוּכַל, לְהֵרָפֵא.
4. יַכְּכָה ה' בְּשִׁגָּעוֹן וּבְעִוָּרוֹן; וּבְתִמְהוֹן, לֵבָב.
5. וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם, כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הַעִוֵּר בָּאֲפֵלָה, וְלֹא תַצְלִיחַ, אֶת-דְּרָכֶיךָ; וְהָיִיתָ אַךְ עָשׁוּק וְגָזוּל, כָּל-הַיָּמִים--וְאֵין מוֹשִׁיעַ.
6. אִשָּׁה תְאָרֵשׂ, וְאִישׁ אַחֵר ישגלנה (יִשְׁכָּבֶנָּה)--בַּיִת תִּבְנֶה, וְלֹא-תֵשֵׁב בּוֹ; כֶּרֶם תִּטַּע, וְלֹא תְחַלְּלֶנּוּ.
7. שׁוֹרְךָ טָבוּחַ לְעֵינֶיךָ, וְלֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ--חֲמֹרְךָ גָּזוּל מִלְּפָנֶיךָ, וְלֹא יָשׁוּב לָךְ; צֹאנְךָ נְתֻנוֹת לְאֹיְבֶיךָ, וְאֵין לְךָ מוֹשִׁיעַ.
8. בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר, וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת, וְכָלוֹת אֲלֵיהֶם, כָּל-הַיּוֹם; וְאֵין לְאֵל, יָדֶךָ.
9. פְּרִי אַדְמָתְךָ וְכָל-יְגִיעֲךָ, יֹאכַל עַם אֲשֶׁר לֹא-יָדָעְתָּ; וְהָיִיתָ, רַק עָשׁוּק וְרָצוּץ--כָּל-הַיָּמִים.
10. וְהָיִיתָ, מְשֻׁגָּע, מִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ, אֲשֶׁר תִּרְאֶה.
11. יַכְּכָה ה' בִּשְׁחִין רָע, עַל-הַבִּרְכַּיִם וְעַל-הַשֹּׁקַיִם, אֲשֶׁר לֹא-תוּכַל, לְהֵרָפֵא--מִכַּף רַגְלְךָ, וְעַד קָדְקֳדֶךָ.

הפסוק הראשון בקטע עומד בניגוד לפסוק שנזכר בברכות - פסוק ז: " יִתֵּן ה' אֶת-אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ, נִגָּפִים לְפָנֶיךָ:  בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ, וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ ". הפסוק הבא הוא המשך ישיר שלו [ ^{יואב רוזנברג, במאמרו במגדים כח, כתב פסוק זה ברשימת הפסוקים הבלתי - משוייכים , כי לא מצא בברכות שום פסוק שנראה דומה לו מבחינה חיצונית . מבחינת התוכן אין צורך למצוא לפסוק הזה הקבלה מיוחדת , כי הוא בסך - הכל ההמשך של פסוק כה , שמתאר תבוסה במלחמה ]} . ]

נעיין כעת בקטע שבפסוקים כח- לד. הקטע הוא קטע אחד המסודר במבנה כיאסטי, כפי שניתן לראות מהביטויים החוזרים המודגשים בתחילתו ובסופו:

• יַכְּכָה ה' בְּשִׁגָּעוֹן וּבְעִוָּרוֹן ; וּבְתִמְהוֹן, לֵבָב . וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם, כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הַעִוֵּר בָּאֲפֵלָה....

• וְלֹא תַצְלִיחַ, אֶת-דְּרָכֶיךָ; וְהָיִיתָ אַךְ עָשׁוּק וְגָזוּל, כָּל-הַיָּמִים -- וְאֵין מוֹשִׁיעַ.

• אִשָּׁה תְאָרֵשׂ, וְאִישׁ אַחֵר ישגלנה (יִשְׁכָּבֶנָּה);   בַּיִת תִּבְנֶה, וְלֹא-תֵשֵׁב בּוֹ;    כֶּרֶם תִּטַּע, וְלֹא תְחַלְּלֶנּוּ.
• שׁוֹרְךָ טָבוּחַ לְעֵינֶיךָ , וְלֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ;  חֲמֹרְךָ גָּזוּל מִלְּפָנֶיךָ, וְלֹא יָשׁוּב לָךְ;   צֹאנְךָ נְתֻנוֹת לְאֹיְבֶיךָ, וְאֵין לְךָ מוֹשִׁיעַ .
• בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר, וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת, וְכָלוֹת אֲלֵיהֶם, כָּל-הַיּוֹם; וְאֵין לְאֵל, יָדֶךָ.

• פְּרִי אַדְמָתְךָ וְכָל-יְגִיעֲךָ, יֹאכַל עַם אֲשֶׁר לֹא-יָדָעְתָּ; וְהָיִיתָ, רַק עָשׁוּק וְרָצוּץ-- כָּל-הַיָּמִים .

• וְהָיִיתָ, מְשֻׁגָּע , מִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ, אֲשֶׁר תִּרְאֶה .

בקטע זה חוזר ארבע פעמים נושא הראייה והעיוורון. בנוסף לכך, בתחילת הקטע ובסופו חוזר נושא השיגעון. בנוסף לכך, בקטע זה חוזר ארבע פעמים ביטוי שמראה על חוסר- אונים(" "תמהון" - "לבב" " -- ע' רש"ר הירש; " "ואין מושיע" " פעמיים, " "ואין לאל ידך" ").

משלושה נושאים אלה ניתן להסיק שהקטע כולו עוסק בנושא מסויים: מראות לא הגיוניים, שיגרמו לבני ישראל להשתגע ולהרגיש חסרי- אונים. העיוורון הנזכר כאן אינו עיוורון פיזי( שהרי" "עיניך רואות" ", " "והיית משוגע ממראה עיניך" "), אלא עיוורון נפשי: כשאדם נמצא במצב לא- הגיוני-- הוא לא יודע איך להתנהג, ובכך משול לעיוור שאינו יכול למצוא את דרכו. שבעת המקרים המתוארים באמצע הקטע מתאימים להגדרה זו: הם מתארים מצבים שונים שבהם עושקים, גוזלים ורוצצים את בני ישראל, לוקחים להם את פרי- עמלם ואת רכושם בניגוד לכל הגיון אנושי, והם חסרי- אונים ואינם מוצאים שום דרך להיוושע.

למקרים המתוארים באמצע הקטע יש עוד דבר משותף: כולם אופייניים למצב של מלחמה:

• שלושת המקרים הראשונים( אבדן הארוסה, אבדן הבית ואבדן הכרם) נזכרים כמעט באותן מילים בפרשת היציאה למלחמה( דברים כ'), כתוצאה אפשרית של המלחמה.
• ארבעת המקרים הבאים אופייניים למצב של מלחמה קרה

[

הקללות "

"{{{1}}}" ...

"{{{1}}}" "

מתקיימות בימינו כפשוטן ,

כפי שמעידים חקלאים הגרים במושבים ליד הגבול עם הרשות הפלשתינית .

גם הקללה "

"{{{1}}}" "

מתקיימת בימינו ,

תחת ההנחה ש '

חמור '

הוא כלי -

רכב (

כלי רכב רבים נגנבו והועברו לתחומי הרשות הפלשתינית ,

והם לא ישובו אל בעליהם ).]

.

ניתן להסיק שכל הקטע מתאר מצב של מלחמה , והוא בעצם המשך ופירוט של הקללה הכתובה בפסוק כה: " "יתנך ה’ נגף לפני איביך" -- "בדרך אחד תצא אליו" , "ובשבעה דרכים תנוס לפניו" ".

יש עוד כמה פרטים קטנים שעשויים לחזק את הטענה:

בקטע כח- לד נזכר הביטוי" "{{{1}}}" ", שנזכר גם בקללה בפסוק כה.

בקטע כח- לד נזכרו "{{{1}}}" , "{{{1}}}" ו "{{{1}}}" . שלוש מכות אלו נזכרו בהקשר של מלחמה גם בעוד מקום – בקשר למלחמה שתהיה על ירושלים באחרית הימים –ע' זכריה י" ב ד: " "{{{1}}}" , "{{{1}}}" ', "{{{1}}}" , ( "{{{1}}}" ,) "{{{1}}}" . " (ראו שיגעון, עיוורוון, תמהון )

בקטע הנ"ל מתוארים שבעה מקרים שבהם אויבי ישראל עושקים את ישראל; ייתכן ששבעת המקרים האלה הם- הם שבעת הדרכים שבהם ינוסו בני ישראל לפני אויביהם( הכוונה ל'דרך' במשמעות של 'אופן'  ולא במשמעות של 'שביל').

ע' עוד בפירוש אברבנאל.

בפסוקים כא- כב וכה- לה מתוארות קללות של מחלות, שאינן מקבילות לאף ברכה. העובדה שלמחלות אין הקבלה בברכות היא הגיונית, כי אין טעם לפרט בברכות את כל סוגי המחלות ש לא יבואו על בני ישראל אם יקיימו מצוות. גם בפרשת בחוקותי( ויקרא כו) בקטע השלילי נזכרו מחלות( "שחפת" , "קדחת" , "שדפון" , "ירקון" ), אך בקטע החיובי לא נזכרו שום מחלות. על-כן, אין להתפלא על כך שבפרשת הקללות מופיעות קללות שאינן מקבילות לאף ברכה. אך עדיין יש להסביר את מיקומן של קללות אלו בפרשה.

כפי שהוסבר למעלה, שני הקטעים שבהן משולבות הקללות שעוסקות במחלות( פסוקים כ- כב ופסוקים כה- לה) מתארים מצב של מלחמה, והם עומדים בניגוד לשתי ברכות המתייחסות למצב של מלחמה. ייתכן שגם תיאורי המחלות( שאינם מקבילים לאף ברכה) מתארים מלחמה – מלחמה בין ה לבין בני ישראל . זאת ניתן לראות מהסגנון שבו הן כתובות: בכולן נזכר פועל שאופייני למלחמה. ברובן נזכר" "יככה ה" ' " ( ברוב תיאורי המלחמות בתנ"ך נזכר שצד אחד היכה את הצד השני, למשל-- " "וירדפו את פלשתים ויכום' עד מתחת לבית" - "כר" " -- שמ" א ז' יא, ועוד הרבה), ובאחת מהן נזכר" "ידבק ה" ' "בך" " ( הפועל' הדביק' אופייני למלחמה, שבה צד אחד רודף אחרי הצד השני ומדביק אותו-- למשל" "ויפנו לפני איש ישראל אל דרך המדבר" , "והמלחמה הדביקתהו" ... " -- שופטים כ' מב).

ובכן, בקטע זה, לא רק הגויים נלחמים בעם ישראל, כי אם גם ה' מצטרף אל הגויים, ונלחם בישראל על-ידי מחלות שונות.