קובץ יסודות וחקירות/מזיק שעבודו של חבירו

הגדרה

המזיק ממון שנמצא ברשותו אך משועבד לחבירו - חייב (הסוגיא בגיטין מא.).
לדוגמא, עבד שעשאו רבו אפותיקי לבעל חוב (שיוכל לגבות ממנו את חובו) וחזר רבו ושחררו (גיטין מא.). לווה שחפר בקרקע בורות שיחין ומערות (בבא קמא לג:). שור שהזיק ובעליו שחטו, וגרם לניזק (שיבוא לגבות ממנו) פחת בשחיטה (בבא קמא לג:).
החולקים על דין זה הם חכמים שפוטרים, ורק רשב"ג מחייב (גיטין מא.), והלכה כמותו (רמב"ם חובל ומזיק ז-יא).

מקור וטעם

מקורו תלוי בדין גרמי, שלדעות שהוא מדין גרמי , תלוי במחלוקת הראשונים האם גרמי חייב מדאורייתא או מדרבנן (קצוה"ח תי-א ד"ה וליכא וד"ה אמנם).
טעם החיוב הוא שגרם לאבד ממונו של חבירו (רמב"ם חובל ומזיק ז-יא).
גרמי – נחלקו הראשונים האם המחלוקת במזיק שעבודו תלויה במחלוקת בדינא דגרמי , ויש בזה ארבע שיטות:
א) המחלוקת במזיק שעבודו תלויה במחלוקת בדינא דגרמי (רא"ש גיטין מא. סי' לג), ששניהם דין אחד ואין ביניהם הפרש אלא בלשון (מאירי גיטין מ: ד"ה ולמדת).
ב) גם מי שמחייב בגרמי יכול לפטור במזיק שעבודו, משום שהוא מזיק ממון ששייך לעצמו, אלא שמשועבד לחבירו (ראב"ד חובל ומזיק ז-יא, דן בדבריו ש"ך חו"מ שפו-יב).
ג) גם מי שפוטר בגרמי יכול לחייב במזיק שעבודו (תוס' גיטין מא. ד"ה במזיק).
ד) ויש מי שחילק בין מזיק שעבודו של חבירו בגרמא, כגון המשחרר עבדו, שהוא דינא דגרמי, לבין המזיק שעבודו בידיים, כגון השוחט שור, שהוא חמור יותר מגרמי (מאירי בבא קמא לג: ד"ה ודברים. אמנם הקצוה"ח תי-א (ד"ה וליכא) כתב שמזיק שעבודו לא חמור יותר מגרמי).

פרטי הדין

זמן החיוב – כאשר הזיק את השעבוד, החוב הראשון באמת התבטל, אלא שהתחייב לו חוב חדש ע"י ההיזק. ולכן חוזר וכותב לבעל חוב שטר חדש, וגובה מזמן השטר החדש (שו"ע חו"מ קיז-ו וסמ"ע שם כא).
כאשר לא הזיק את גוף הקרקע אך אי אפשר לגבות ממנה, כגון יורש שמכר את כל נכסי אביו לעכו"ם שאין הבעל חוב יכול לגבות מהם, נחלקו המפרשים האם דינו כמזיק שעבודו של חבירו וחייב, או שפטור כיוון שהקרקע קיימת (שו"ע חו"מ קז-ד וקצוה"ח שם ס"ק ו).
כאשר פרע לבעל חוב אחר, אפילו אם הוא מאוחר יותר, כתב הקצוה"ח שאין בזה דין מזיק שעבודו של הבעל חוב המוקדם, כיוון ששניהם בעלי חוב (קצוה"ח קו-יא ד"ה ולענ"ד). אמנם מהסמ"ע משמע ששייך בזה מזיק שעבודו (שם ס"ק טו וס"ק כו, הובא בקצוה"ח שם ד"ה כתב).
אחר (שאינו הלווה) שחפר בקרקע של הלווה בורות שיחין ומערות, כתב המרדכי (בבא קמא לג: סי' לא לב) שלכו"ע חייב (אפילו למ"ד מזיק שעבודו של חבירו פטור) מדינא דרבי נתן, וצריך את דין מזיק שעבודו רק למקרה שהלווה עצמו חפר בה (והקצוה"ח שפו-ה (ד"ה מיהו) הקשה על דבריו).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: אדםהמזיק, אפותיקי, גרמאוגרמי, משכון, נזיקין (דיני נזיקיןבכלל, ושם בסעיף "מקור וטעם" דנו במקור האיסור להזיק), שעבוד.