קהלת משה ז טו
"וְשַׂמְתָּ אוֹתָם שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת שֵׁשׁ הַמַּעֲרָכֶת עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהר"[1].
ופריך הגמרא:[2] טהור מכלל שהוא טמא, והא כלי עץ העשויה לנחת אינו מקבל טומאה? אלא מלמד שהיו מגביהין אותו ומראין לעולי רגלים ואומרים: "ראו חיבתכם לפני המקום, שסילוקו כסידורו, דכתיב: לחם חם ביום הלקחו".
נתחבטו כל המפרשים: הלא עשרה נסים היו בבית המקדש[3], ולא נראה שום חיבה רק בלחם הפנים שהיה חם כל השבוע?[4]
ותירץ מ"ו הגאון מו"ה משה כהן מטיקטין:[5]
דאיתא: למה היה מן יורד בכל יום, ולא פעם אחת על כל השבוע?
ותירצו:
א. כדי שיהא להם פת חמה בכל יום.
ב. ואי בעית אימא משל לבן מלך שאהוב לאביו ביותר, אביו קובע לו פרנסה בכל יום, כדי שיראה עמו בכל יום, וזו מחמת אהבה יתידה, והקב"ה חובב ישראל הוא, לכן קבע פרנסתם בכל יום, כדי שיהיו עיניהם תלויות למקום בכל יום.
אבל הגע עצמך איזה טעם הוא אמת, אי משום פת חמה, אי משום חיבה?
וצריך לומר משום חיבה, דאי משום פת חמה, הא לחם הפנים היה חם כל השבוע, ונמצא גם המן היה יכול להיות חם כל השבוע, אלא מסתמא משום חיבה.
וזה מאמר הגמרא: "ראו חיבתכם לפני המקום", שמפני חיבה היה המן יורד בכל יום, דאי משום פת חמה הא הלחם הפנים סילוקו כסידורו, ונמצא גם המן היה יכול להיות כן, אלא בוודאי משום חיבה[6], ודוּק.
הערות שוליים עריכה
- ^ ויקרא כד ו.
- ^ יומא כא א.
- ^ משנה אבות ה ה.
- ^ דהיינו: הרי נראה חיבה בכל העשרה ניסים, לא רק בלחם הפנים, ומדוע רק בלחם הפנים אמרו לעולי רגלים: "ראו חיבתכם לפני המקום". אחד הניסים שהיו: "לא נצחה הרוח את עמוד העשן", והיה אפשר להראות את עמוד העשן לעולי רגלים ולומר להם: "ראו חיבתכם לפני המקום, שלא מנצחת הרוח את עמוד העשן".
- ^ מי היה ר' משה כהן מטיקטין?
ישנו ספר מנחת כהן (יש הרבה ספרים ממחברים שונים שנקראו מנחת כהן) שנדפס בשנת תק"א, ומחברו הוא: ר' שבתי בן ר' משה הכהן מטיקטין. וכנראה זהו ר' משה הכהן מטיקטין שמופיע כאן.
הספר קהלת משה הודפס בשנת תקנ"ג כמבואר בשער הספר, ור' שבתאי הדפיס את ספרו בשנת תק"א, חמישים ואחד שנים לפני הקהלת משה, יוצא שר' משה אביו של ר' שבתאי חי קצת לפני ר' משה הכהן בעל הקהלת משה, ויתכן שחי גם קצת בתקופתו, ויכול להביא ממנו חידושים. - ^ ר' משה מטיקטין מתרץ: שמה שכתוב "ראו חיבתכם", לא חוזר על לחם הפנים, אלא על המן, שמלחם הפנים תלמדו עד כמה היה חיבתכם בהורדת המן כשיצאתם ממצרים.
ודבריו צ"ע: א. מהגמ' משמע לא כך אלא ש"ראו חיבתם" חוזר על לחם הפנים, והוא מוציא לגמרי את הגמ' בפשטה הפשוט. ב. מדוע היו צריכים לומר "ראו חיבתכם", על המן שירד במדבר לפי מאות שנים, ולא על עשרה ניסים שנעשים להם עכשיו לפני עיניהם.