קהלת משה ה יז
"יתפאר בי כי חפץ בי"[1]
על דרך (= על פי משל) אם בעל מלאכה רואה איזה כלי יפה, ורוצה לעשות כצלמה ובדמותה, הנה במחשבתו יצוייר הכלי בשלימות, אבל במעשה, בפעם הראשון אינו עושה [כצלמה ובדמותה], ואומר לא כך כוונתי. והנה אחר כמה פעמים, היא מתרמי שעשה כדמותה ובתבנית הכלי שראה, אז הוא מתפאר לזאת כיוונתי.
והנה הקב"ה סוף מעשה במחשבה תחילה, מחשבת הקב"ה היה בבריאה רק על הצדיקים, והנה טבע הבריאה רוב רשעים, אמר הקב"ה לא לזאת כוונתי.
והנה כשנולד איזה צדיק יתפאר הקב"ה: לזאת כוונתי, דכתיב" "ישראל אשר בך אתפאר"[2], לזה אומר "יתפאר בי" הקב"ה, ויאמר "כי חפץ בי", היינו לזאת נתכוונתי, ודוּק.