קהלת משה ה טז
למה ציוה המן לעשות עץ גבוה במאוד?
ושמעתי בשם איזה גדול: דאיתא במועד קטן:[1] ר' יונתן בן עסמיי ורבי יהודה בן גרים תנו פרשת נדרים בי ר' שמעון בן יוחי, איפטור מיניה באורתא, לצפרא הדור וקא מפטרי מיניה, וכו', א"ל לבריה: בני אדם הללו אנשים של צורה הם זיל גביהון דליברכוך וכו'.
אמרו ליה: מאי בעית הכא אמר להו דאמר לי אבא זיל גבייהו דליברכוך. אמרו ליה:
א. יהא רעוא דתזרע ולא תחצד. (= תזרע ולא תקצור)
ב. תעייל ולא תיפוק. (= שתביא סחורה ולא תמכרנה – רש"י)
ג. תיפוק ולא תעייל. (= שתוציא בסחורה במקום אחר ולא תביאנה – רש"י)
ד. ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך. (= שיחרב בתיך, ויתישב בית הארחה שלך)
ה. לבלבל פתורך. (= שיתבלבל שולחך)
ו. ולא תחזי שתא חדתא. (= שלא תראה שנה חדשה)
כי אתא לגבי אבוה א"ל: לא מבעיא דברוכי לא בירכן, אבל צעורי צעורן, א"ל: מאי אמרו לך? הכי והכי אמרו לי.
א"ל: הנך כולהו ברכתא נינהו:
א. "תזרע ולא תחצד", תוליד בנים ולא ימותו.
ב. "תעייל ולא תיפוק", תעייל כלתא ולא לימותו בנך דליפקון.
ג. "תיפוק ולא תעייל", תוליד בנתא ולא ימותו גוברייהו וליהדרו לותיך.
ד. "ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך", דהאי עלמא אושפיזך, וההיא עלמא ביתא, דכתיב: (תהלים מט, יב) קרבם בתימו לעולם אל תקרי קרבם אלא קברם.
ה. "לבלבל פתורך", בבני ובנתא.
ו. "ולא תיחזי שתא חדתא", דלא תמות אנתך ולא תנסב אינתתא אחריתי".
והקשה המהרש"א: למה אמרו לו בלשון קללה היו להו לברך בלשון ברכה לא ימותו בניך וכו'?
ותירץ המהרש"א: דהנה היה קשה להם למה שלח להם ר' שמעון את בנו לברך אותו, מטעם כי צדיקים ותגזר אומר ויקם, היה לו בעצמו לברך את בנו כי הוא היה צדיק גדול שבתנאים, אבל ר' שמעון בן יוחאי סבר בעצמו שהמה יותר צדיקים ממנו, אבל המה ידעו בעצמם שרבי שמעון הוא יותר צדיק מהם, לפיכך אמרו בלשון קללה כדי שר' שמעון יהפך אותו לברכה, ומפיו יקיים כי ותגזר אומר ויקם, ודוּק ושפתים ישק.
ואני שמעתי תרוץ אחר: כי מה אמר ר' שמעון בן יוחאי אנשים הללו בעלי צורה, ופירשו הגאונים שהמה יודעים בחכמת הפרצוף.
והנה ידוע כשנגזר ח"ו גזירה רעה על האדם, ובדמיון לזה בצרה קטנה יכופר, כמו פרעה שראה "כי רעה נגד פניכם", שראה דם הריגה, והנה בדם מילה נתכפר.
והנה בגמרא איתא, דאמרה ההיא איתתא לרבא: יהא רעוא תהפוך כורסיה, היינו שימות רבא, אהפך רבא לכורסא דליה, ובזה ניצול ממות.
והנה האנשים הללו ראו בצורת ר' אלעזר שיבאו כל הני צרות עליו, היינו שימותו בנים וכו', לכן אמרו בלשון קללה, ובלשונם הזה הלכו כל הצרות[2].
והנה המן ראה באצטגניניו כי מרדכי יהיה על בית המן, מה עשה העמיד עץ גבוה יותר מביתו, ויתלה מרדכי על בית המן[3], ודוּק היטב.
הערות שוליים
עריכה- ^ מועד קטן ט א.
- ^ צע"ג: איך ע"י שקללו אותו הלכו כל הצרות. בשלמא לעיל אצל רבא, הוא עשה מעשה דומה לגזירה, והצרה התבטלה. קללו אותו שתתהפך כורסיה, היינו שימות, והוא הפך את כורסיה (= הכסא שלו), וכיון שהדבר דומה, שהם אותו לשון, הגזירה השתנתה, אבל כאן אדרבה הם קללו אותו, והוסיפו חוזק לצרות שראו על הפרצוף. הם היו צריכים לברך אותו, וכיון שצדיק גוזר והקב"ה מקיים, הגזירה היתה בטלה.
- ^ דהיינו: המן ידע שאם הוא יכין למרדכי עץ פחות גבוה מביתו, הוא לא יצליח לתלות את מרדכי, כיון שאיך יתקיים מה שראה באצטגניניו שמרדכי יהיה על בית המן, אבל אם העץ יהיה יותר גבוה מביתו, תתקיים מחשבתו, כיון שהוא דומה לגזירה שמרדכי יהיה על בית המן.