קהלת משה ג כד
"אנכי אנכי הוא מנחמכם, מי את ותראי מאנוש ימות"[1], "ותפחדי מחמת המציק ואיה חמת המציק"[2].
ופירש הגאון [רבי יונתן מפרג (אייבשיץ)]:[3] דהרמב"ם פירש מה בין יראה לפחד: היינו פחד הוא מהדבר שלא אוכל להנצל בשום אופן בעולם, אפילו השם לא יציל אותו, ויראה הוא מן הדבר אשר צריך ליראות מן זה הדבר, אבל לאו בכל יומא מתרחיש ניסא, ואם ירצה השם יציל אותו.
ונביט על שני הדברים האלה מי המה, ונאמר: המות אי אפשר להנצל ממנו, אפילו השם לא יציל, כי פעם אחת קנס מיתה על אדם הראשון, כמאמר הגמרא: "אשרי אדם מפחד תמיד"[4], זה יום המיתה[5]. ומן הגזלן אולי יהיה כדרך צריך ליראות ממנו, כי לא בכל יומא מתרחיש ניסא, אבל אם ירצה ה' ימות הגזלן, או יעשה תשובה, זולת שאר דברים (= חוץ משאר דברים שיכולים לקרוא לגזלן).
נמצא היוצא לנו מזה מפני יום המיתה צריך פחד, מפני הגזלן יראה כנ"ל. ואצל העולם הוא להיפך, מפגי הגזלן יש לו פחד, ומפני המיתה הוא מתיירא.
לזה צעק הנביא: "מי את", היינו כמה מחוסר שכל אתה, "ותראי מאנוש ימות", מפני המיתה אתה מתיירא. "ותפחדי כל היום מחמת המציק", היינו מפני הגזלן אתה מפחד, "ואיה חמת המציק", הגזלן הוא ספק, והמיתה הוא ודאי, ותהיה להיפך, ודוּק היטב.
הערות שוליים עריכה
- ^ ישעיהו נא יב.
- ^ שם י"ג.
- ^ סתם הגאון כשאין ראיה אחרת הוא רבי יונתן.
- ^ משלי כח יד
- ^ הגמ' ברכות ס א, דורשת את הפסוק "אשרי אדם מפחד תמיד" – בדברי תורה (שמא תשתכח ממנו, שמתוך כך מחזיר לשנותם תמיד – רש"י). ובנדה ל ב, את הפסוק "כי לי תכרע כל ברך" (ישעיהו מה כג) – זה יום המיתה. בפלא יועץ י, לעניין לחשוב על יום המיתה מובא: "אפילו אם הוא בחור כארזים, מי זה ערב כנגדו שלא ימות בבחרותו, על זה נאמר (משלי כח יד) אשרי אדם מפחד תמיד".