קהלת משה ג יז
באותו ענין:[1]
עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו שמואל הרמתי[2] וכו'.
ובילקוט איתא: וקרח שפיקח היה ומטועני ארון היה, מה ראה לשטות זה? ומתרץ: ראה שמואל הרמתי יוצא ממנו שהיה פרנס על ישראל אחד עשר שנה דכתיב: "והוא שפט את ישראל אחד עשר שנה"[3] וכו'.
המדרש הזה אומר דרשוני?
ותירץ הגאון מו"ה יונתן [מפראג (אייבישיץ)] דאיתא בגמרא חגיגה[4]: "שמונה עשרה קללות קילל ישעיה את ישראל ולא נתקררה דעתו, עד שאמר: ירהב נער בזקן".
וחד מן [השמנה עשרה דברים] הקללות היה שלא להיות בישראל (חכם, חרשים, ונבון[5]), שר החמשים, ומקשו: מאי שר החמשים? ומשני: אין ממנים פרנס על הציבור אלא אם כן היה בן חמשים שנה, דבר אחר אל תקרי שר חמשים, אלא אלא מחומשין, זה שיודע לישא וליתן בחמשה חומשי תורה[6].
ונמצא בגמרא אינו מבורר איזה פירוש אמת אי חמשים שנה, או למדן. אבל, זיל להכי קא מדחי לה, ולהכי קא מדחי לה.
ואי אחד רוצה להיות נשיא אי הוא בר חמישים, אומרים לו שצריך להיות מלומד, אם הוא מלומד אומרים לו שצריך להיות בר חמישים, אם לא שהוא בר חמישים ולמדן לא מצינן לדחויי. או שמראה לנו ראיה גדולה כפירושו לא מדחינן ליה.
והנה ידוע דמה ראה קרה לחלוק על משה, נתקנא על נשיאותו של אלצפן בן עוזיאל, והיה רוצה להיות נשיא[7], וכיון דקרח היה מטועני ארון, היה פחות מחמישים שנה, כי כשר בכהנים פסול בלוים[8], הלוים היו פסולים בשנה במשכן במשא, ובבית עולמים בקול, והאיך היה רוצה קרח להיות נשיא? אלא דקרח סבר כאידך פירושא והוא היה מלומד גדול.
אבל קשה מנא ליה לקרח זה, דלמא נ' שנה[9]? ומתרץ: ראה שמואל הרמתי היה פרנס על ישראל אחד עשר שנה, וכל ימי חיי שמואל היה נ"ב שנה, ובאיזה זמן נתמנה שופט פחות מחמשים שנה, אלא דהיה למדן[10].
וזהו כוונת המדרש ודוּק היטב.
הערות שוליים
עריכה- ^ החידוש הקודם בקהלת משה, הוא של המגיד מדובנא, על הרש"י שמובא כאן.
- ^ רש"י (קרח טז ז) "וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה עינו הטעתו ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו שמואל ששקול כנגד משה ואהרן אמר בשבילו אני נמלט וכ"ד משמרות עומדות לבני בניו כולם מתנבאים ברוח הקודש שנא' (דברי הימים א כח) כל אלה בנים להימן אמר אפשר כל הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אדום לכך נשתתף לבוא לאותה חזקה ששמע מפי משה שכולם אובדים ואחד נמלט אשר יבחר ה' הוא הקדוש טעה ותלה בעצמו ולא ראה יפה לפי שבניו עשו תשובה ומשה היה רואה".
- ^ בילקוט שמעוני פרשת קרח אצלנו לא מוזכר הלשון שמופיע כאן. מוזכרים שני קטעים בלא קשר בין אחד לשני.
קטע אחד: "אמרו חכמים חכם גדול היה קרח ומטועני הארון היה שנאמר ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, כשאמר משה ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת מה עשה מיד צוה (ועשה) [וכנס] מאתים וחמשים ראשי סנהדראות ועשה משתה להם ונתעטפו כולם בטליתות של תכלת וכו'.
קטע שני: "קרח שפקח היה מה ראה לשטות זו, אלא עינו הטעתו ראה שלשלת גדולה עומדת ממנו שמואל ששקול כמשה ואהרן, [שנאמר משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו], ועשרים וארבע משמרות עומדות מבניו, שכולם מתנבאים ברוח הקודש, דכתיב: כל אלה בנים להימן חזה המלך בדברי האלהים להרים קרן, אמר אפשר הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אובד אותה, ולא ראה יפה לפי שבניו עומדין בתשובה". - ^ חגיגה יד א.
- ^ הפסוק מזכיר שם שמונה עשרה דברים, והגמרא מסבירה אותם. וחכם, חרשים, ונבון, הם חלק מהם, אבל הם לא קשורים לפירוש כאן.
- ^ דהיינו: תלמיד חכם למדן.
- ^ רש"י (קרח טז א) "ומה ראה קרח לחלוק עם משה נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל שמינהו משה נשיא על בני קהת על פי הדבור אמר קרח אחי אבא ארבעה היו שנא' (שמות ו) ובני קהת וגו' עמרם הבכור נטלו שני בניו גדולה אחד מלך ואחד כהן גדול מי ראוי ליטול את השניה לא אני שאני בן יצהר שהוא שני לעמרם והוא מנה נשיא את בן אחיו הקטן מכולם הריני חולק עליו ומבטל את דבריו".
- ^ חולין כד א. ת"ר: "כהנים - במומין פסולים, בשנים כשרים, לוים - במומין כשרים, בשנים פסולים (לוים כשרים לעבוד רק מבן שלשים עד בן חמישים); נמצא כשר בכהנים פסול בלוים, כשר בלוים פסול בכהנים".
- ^ דהיינו: אולי כדי למנות פרנס על הציבור צריך שיהיה דוקא בן חמישים שנה, ולא מספיק שיהיה למדן, והרי הוא היה פחות מחמישים
- ^ וצ"ע: הרי זו ראיה טוב, וא"כ מדוע הגמ' בחגיגה מסתפקת לומר שצריך למנות פרנס על הציבור דוקא בן חמישים, ולא מספיק למדן.