קהלת משה ג ב
"ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ"[1], ומפרש במדרש כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא צרה, וכאן נאמר תרי ויהי, שהיה שני צרות, א. ויהי בימי שפוט השופטים שהיה בו רעבון של תורה, דור ששפטו את שופטיהם. ב. ויהי רעב בארץ שהיה בה רעבון של לחם[2]. [ואיתא עוד במדרש:] אמר אלימלך: הכל משכימים לפתחי וברח לחוצה לארץ[3].
הקושיא מפורסמת בשלמא מחמת רעבון של לחם יפה ברח, אבל מה אכפת ליה שהיה רעבון של תורה[4]?
ותירץ הגאון ר' יונתן בשביל רעבון של תורה ורעבון של לחם לפיכך ברח, אבל בשביל רעבון של לחם לחוד לא היה אלימלך בורח לח"ל.
דמהרש"א הקשה דהנה אלימלך גדול הדור היה, והאיך עבר על הגמרא דאיתא: "המעלים עיניו מן הצדקה עובר בעשה"[5], "והדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה"[6], והאיך יצא לח"ל להיות דומה כמי שאין לו אלוה?
אבל תירץ המהרש"א דהני ב' גמרות המה רמי אהדדי, בחדא "המעלים עיניו מן הצדקה עובר בעשה", ובכתובות "המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד ע"ז"[7], אלא דיש שני מיני צדקות היינו לשלוח לתלמיד חכם עני לביתו, אם לא ישלח עובר בעשה, כי לא מביט (אותו) [עליו], אבל עני דקאי אפתחו ואינו נותן לו זה בכלל, עובר ע"ז.
והנה אלימלך היה מתיירא מן הכל משכימים לפתחו, היינו עניים סתם, ואמר מוטב שאהיה בח"ל דומה כמי שאין לו אלוה, [מאשר אהיה] (ו)כאן [בארץ ישראל] כאילו עובד ע"ז.
והשתא מתורץ שפיר רעבון של תורה, ורעבון לחם. דאלו לא היה בה רעבון של תורה, היו כולם לומדים כדורו של חזקיהו מלך יהודה, שלא היה בה רעבון של תורה, בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ[8].
[[ואיתא בגמרא שבת:] (וגמירי לא חזינא לצורבא מרבנן) [נקיטינן האי צורבא מרבנן לא מיעני]. (וקשה לא חזינא דמהני), [ומקשה הגמ': והא קא חזינן דמיעני?] ומשני אהדורי אפתחא לא מהדר[9].
[ואם לא היה רעבון של תורה] (ו)לא היה [אבימלך צריך ל]אהדורי פיתחא, רק לשלוח לביתו, ולא הוי רק עשה, וקשה: למה ברח אלימלך? לכן אמר דהיה בה רעבון של תורה, ומתיירא מאהדודי אפתחא, ודו"ק.
הערות שוליים עריכה
- ^ רות א א
- ^ רות רבה פתיחתא ז. רבי תנחומא בשם רבי חייא רבה ור' ברכיה בשם רבי אליעזר: המדרש הזה עלה בידינו מן הגולה, כל מקום שנאמר ויהי צרה. [שואל המדרש:] ויהי בימי שפוט השופטים מה צרה היתה שם? [מתרץ המדרש:] ויהי רעב בארץ. [משל] למדינה שהיתה חייבת ליפסי למלך, מה עשה המלך, שלח טמיאון לגובתה, מה עשו בני המדינה נטלו אותו והלקוהו וגבו אותו, אמרו: מה שהיה מבקש לעשות לנו עשינו לו. כך בימי שפוט השופטים היה אדם מישראל עובד עבודת כוכבים, והיה הדיין מבקש לעשות בו דין, והיה הוא בא ומלקה הדיין, ואמר: מה דבעא מעבד לי עבדתי ליה. אוי לדור ששופטיו נשפטין, הוי ויהי בימי שפוט השופטים".
המדרש שואל על הפסוק "ויהי בימי שפוט השופטים", מה צרה היתה שם?, והמדרש עונה שהצרה היא מה שכתוב בהמשך "ויהי רעב בארץ. ובהמשך המדרש שואל: מדוע היה רעב, איזה חטא היה, עונה המדרש: שהם שפטו את שופטיהם, וזה מרומז במלים: "ויהי בימי שפוט השופטים", ולא כתוב: "ויהי בימי השופטים". משמע במדרש שהיתה רק צרה אחת, והיא הרעב, ומה ששפטו את שופטיהם, הוא סיבה לרעב.
ונראה שר' יונתן למד את המדרש עמוק יותר, שאחרי שמדרש עונה שהצרה היתה "ויהי רעב בארץ", א"כ הצרה של הרעב כתובה מפורש, ולכן היא כתובה בלשון "ויהי", א"כ קשה איזה צרה אחרת מרומזת ב"ויהי בימי שפוט השופטים", וזה מה שהמדרש מסיים, שהצרה השנייה היתה, ששפטו את שופטיהם. - ^ רות רבה א ד. "אלימלך היה מגדולי המדינה ומפרנסי הדור, וכשבאו שני רעבון אמר: עכשיו כל ישראל מסבבין פתחי, זה בקופתו, וזה בקופתו, עמד וברח לו מפניהם, הה"ד וילך איש מבית לחם יהודה".
- ^ צ"ע מי אמר שאלימלך עזב את ארץ ישראל בגלל הצרה ששפטו את שופטיהם, אולי הוא עזב רק בגלל הרעב. נכון ששפטו את שופטיהם, אבל זו לא היתה הסיבה שעזב.
- ^ דברים טו ו ודברים טו ז. "כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר יהוה אלהיך נתן לך לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון" (= לא תעשה), "כי פתח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסרו אשר יחסר לו" (= עשה),
- ^ כתובות קי ב
- ^ כתובות סח א. "רבי יהושע בן קרחה אומר כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודת כוכבים".
- ^ סנהדרין צד ב. "והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך, ועולו מעל צוארך, וחובל עול מפני שמן, א"ר יצחק נפחא: חובל עול של סנחריב, מפני שמנו של חזקיהו שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, מה עשה נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו, בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ מגבת ועד אנטיפרס, ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה, ועל אותו הדור הוא אומר (ישעיהו ז, כא) והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן" וכו'.
- ^ שבת קנא ב "א"ר יוסף: נקיטינן האי צורבא מרבנן לא מיעני. [שואלת הגמ':] והא קא חזינן דמיעני? [מתרצת הגמ':] אם איתא דמיעני, אהדורי אפתחא לא מיהדר".