קבא דקשייתא מג

קושיא מג

קשיא לי בהא דסובר הרוקח (הובא בש"ך יורה דעה שעא ס"ק א), דאשה מעוברת שנכנסה לאוהל המת נטמא העובר. הרי מבואר במשנה נדה (פ"ה מ"ג; דף מ"ד ע"א) דדווקא בן יום א׳ מטמא במת ולא העובר, ונפק שם מקרא ד"נפשות".

ועיין סנהדרין (דף פ״ד ע"ב) דכל היכי דכתיב תרווייהו, "איש" ו"נפש", מרבינן רק קטן ולא עובר. וכן מבואר בנודע ביהודה מהדו״ת חו״מ סימן נ״ט, ועיין תוס׳ נדה ד״ה מטמאה בנגעים. ומשנה שלימה שנינו במסכת פרה פ״ג מ״ב, דמביאין נשים מעוברות ויולדות שם, אם כן מבואר דמעוברת שנטמאת אין הוולד צריך הזאה ג׳ וז׳. ודברי הרוקח צע״ג: