קבא דקשייתא מב

קושיא מב

קשיא לי, הא דכתבו התוס׳ ב״ק (דף פ״ב ע״ב) ד״ה ואסור, עיי״ש שכתבו לחדש דבר חדש, דכל היכא דקללו בארור עדיין אין עליו איסור, ואם מקבל עליו לטותא דרבנן עדיין לא מיקרי עבריין. וקשה, אם כן איך הוכיח הש״ס בקידושין (דף ס״ח) דבחייבי עשה מודה רבי עקיבא דקידושין תופסין מקרא ד"כי תהיינה... אחת שנואה" כו', וכי יש שנואה לפני המקום? עיי״ש בש״ס דקאמר: "שבקיה לקרא דהוי דחיק ומוקי אנפשיה". והלא שפיר משכחת דקרא מיירי בחמותו לאחר מיתת אשתו, דשיטת רש״י ז״ל (יבמות צד ב) דאין בה כרת, ואין בה רק משום "ארור שוכב עם חותנתו", ואם כן אין בזה איסור להתוס׳ הנ״ל. ומכל מקום ודאי דשנואה מיקרי, וע״כ שפיר קידושין תופסין בה. אבל מנא לן דחייבי עשה לרבי עקיבא קידושין חופסין בה? וצ״ע.