צידה לדרך מפרשות השבוע/פרשת עקב

<< · צידה לדרך מפרשות השבוע · פרשת עקב · >>

פרשת עקב: "ואשר עשה לדתן ולאבירם"

מהו "מעשה ה' הגדול?"

"ואהבת את ה' אלקיך ושמרת משמרתו..."
א וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֹתָיו כָּל הַיָּמִים:

"מעשה ה' הגדל"- כלל
ב וִידַעְתֶּם הַיּוֹם כִּי לֹא אֶת בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֶת מוּסַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶת גָּדְלוֹ אֶת יָדוֹ הַחֲזָקָה וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה:

"מעשה ה' הגדל"- פרט
ג וְאֶת אֹתֹתָיו וְאֶת מַעֲשָׂיו

1. אֲשֶׁר עָשָׂה בְּתוֹךְ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וּלְכָל אַרְצוֹ:
2. ד וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֵיל מִצְרַיִם לְסוּסָיו וּלְרִכְבּוֹ אֲשֶׁר הֵצִיף אֶת מֵי יַם סוּף עַל פְּנֵיהֶם בְּרָדְפָם אַחֲרֵיכֶם, וַיְאַבְּדֵם יְהוָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
3. ה וַאֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם בַּמִּדְבָּר עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה:
4. ו וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן רְאוּבֵן אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל:

"מעשה ה' הגדל"- כלל
ז כִּי עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת אֶת כָּל מַעֲשֵׂה יְהוָה הַגָּדֹל אֲשֶׁר עָשָׂה:

"ושמרתם את כל המצוה..."
ח וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: ט וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:
(דברים י"א, א-ט)

א. "כי עיניכם הרֹאֹת"

בפרשתנו משה מזכיר לעם ישראל את עונשם של דתן ואבירם. זאת במסגרת סקירה של הניסים הגדולים ביותר שנעשו לעם ישראל: עשר המכות, קריעת ים סוף וניסי המדבר. לכאורה, נראה כי הנס- העונש לדתן ואבירם אינו עולה בקנה מידה אחד עם הניסים הגדולים המוזכרים יחד אתו. הנס של "ותפתח הארץ את פיה" יחד עם היותו נס גדול הרי שביחס לעשר המכות, לקריעת ים סוף ולניסי המדבר, הרי שהוא נראה מזערי ונקודתי. בעיונינו זה ננסה לעמוד על ייחודו של נס "פי הארץ", ולהבין מדוע הוא מוזכר יחד עם הניסים העצומים שארעו לעם ישראל במדבר. בפרשת עקב משה רבינו ממשיך בנאומו לחזק את עם ישראל לקיים תורה ומצוות. בין היתר משה מצווה את העם:
"ואהבת את ה' אלקיך ושמרת משמרתו וחקתיו ומשפטיו ומצותיו כל הימים"
משה ממשיך ומסב תשומת לבם, כי הם הם הנוכחים השומעים אותו, הם בעצמם ראו את הניסים שעשה ה':
"וידעתם היום כי לא את בניכם אשר לא ידעו ואשר לא ראו את מוסר ה' אלקיכם את גדלו את ידו החזקה וזרעו הנטויה... כי עיניכם הראת את כל מעשה ה' הגדל אשר עשה"
כלומר, משה מדגיש כי החיוב והצורך לשמור את דרך ה' נובעת מכך שאתם ראיתם בפועל את "מעשה ה'", ולא קיבלתם זאת מהשמועה. אשר על כן משה מסיים: "ושמרתם את כל המצוה אשר אנכי מצוך היום..." .

ב. פירוט "מעשה ה' הגדל אשר עשה"

התורה משתמשת ב"כלל ופרט וכלל", כאשר היא מתארת מהו "מעשה ה' הגדל אשר עשה". בתחילה היא כותבת את פועלו של ה' באופן כללי: "מוסר ה' אלקיכם את גדלו את ידו החזקה וזרעו הנטויה" . לאחר מכן התורה מפרטת בארבעה פסוקים את "מעשה ה'", כאשר כל פסוק מפרט תחום אחר של נפלאות ה'.

1. עשר המכות: "ואת אתתיו ואת מעשיו אשר עשה בתוך מצרים לפרעה מלך מצרים ולכל ארצו"
2. קריעת ים סוף: "ואשר עשה לחיל מצרים לסוסיו ולרכבו אשר הציף את מי ים סוף על פניהם ברדפם אחריכם, ויאבדם ה' עד היום הזה"
3. ניסי המדבר: "ואשר עשה לכם במדבר עד באכם עד המקום הזה"
4. העונש לדתן ולאבירם: "ואשר עשה לדתן ולאבירם בני אליאב בן ראובן אשר פצתה הארץ את פיה ותבלעם ואת בתיהם ואת אהליהם ואת כל היקום אשר ברגליהם בקרב כל ישראל"

לבסוף שוב התורה מסיימת בכלל: "כי עיניכם הראת את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה"

ג. המשותף לעשר המכות, קריעת ים סוף, ניסי המדבר ופי הארץ

מתוך ארבעת נפלאות ה' שפורטו, לשלושה הראשונים יש מכנה משותף רחב מאוד. בעשר המכות, בקריעת ים סוף ובניסי המדבר אנו נמצא בסיס דומה ומשותף כדלקמן:

1. כל העם ראה וחוה את הניסים.
2. כל העם היה שותף לניסים בצורה זו או אחרת.
3. כל העם היה בעל עניין בניסים אלה, אם על ידי כך שהעם ניצול או באופן אחר.
4. ניסים אלו היו בעלי עוצמה גדולה מאוד בכל קנה מידה.
5. הניסים היו מתמשכים: עשר המכות נמשכו שנה, קריעת ים סוף התרחשה לילה שלם, וניסי המדבר נמשכו 40 שנה.

להלן נפרט ונראה זאת בכל אחד מהניסים הנ"ל: 1. עשר המכות:
כל מכה ומכה מעשר המכות נמשכה שבוע. בין מכה למכה היתה הפסקה של שלושה שבועות, ובס"ה עשר המכות נמשכו שנה שלימה. עשר המכות כללו ניסים רבים, ולעיתים במכה עצמה היו ניסים בתוך הנס. כמו כן כל העם היה עד לניסים. חלק מהנס היה שעם ישראל הופלה לטובה, כאשר המכה פגעה רק במצרים, בכך העם היה שותף לנס וחלק בלתי נפרד ממנו.
2. קריעת ים סוף:
זו נמשכה לילה שלם ובבוקר המצרים טובעו בים סוף. כל העם חווה על בשרו את הנס כאשר הם חצו את הים ביבשה. כמובן כל העם ניצול מהמצרים, ובודאי כל העם היה שותף בנס.
3. ניסי המדבר:
נמשכו 40 שנה, כל העם היה שותף לניסים האלו, העם ראה אותם וחוה אותם, כגון מעמד הר סיני, ענני כבוד, גילוי שכינה במדבר. כמו כן, היו ניסים שהעם נהנה מהם באופן ישיר כגון: המן והבאר.

ד. עונשם של דתן ואבירם יוצא דופן

בניגוד לכל הניסים הנ"ל, נראה כי הנס הרביעי, עונשם של דתן ואבירם, יוצא דופן, ולא ברור מדוע הוא נכלל בקבוצה זו. בנס הזה רק שלוש משפחות נענשו (קרח, דתן ואבירם), ונראה אם כן כי רק שלוש משפחות היו שותפות לנס ולא כל העם. יתר על כן לא ברור אם כל העם ראה את הנס. מאידך, ודאי הנס לא התמשך זמן רב בהשוואה לניסים הקודמים. נשאלת השאלה, אם כן מדוע התורה צירפה את עונשם של דתן ואבירם לניסים האחרים: עשר המכות, קריעת ים סוף וניסי המדבר?

ה. "ותפתח הארץ את פיה"

בסייעתא דשמיא ננסה לענות לשאלה זו שתי תשובות. האחת, תתייחס לעוצמת הנס. אנו נראה כי נס פי הארץ עצום וגדול וראוי להיכלל ברשימת האותות והמופתים שעשה ה' לבני ישראל. תשובה שנייה תתייחס לייחודו של הנס לאופיו ולו דווקא לעוצמתו. להלן נתייחס למאפיינים המיוחדים שבנס זה, אשר הופכים אותו לנס גדול ועצום, ואשר יוצרים מכנה משותף עם שאר הניסים שהוזכרו לפניו.

1. עוצמת הנס
נ"ל שנס "פי הארץ" אכן גדול בעוצמתו ובשל זאת התורה ציינה אותו יחד עם הניסים הגדולים ביותר שנעשו לבני ישראל. הנס כל כך יוצא דופן עד כדי כך שחז"ל מונים את הנס הזה עם הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות: "עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן פי הארץ, פי הבאר, פי האתון הקשת והמן וכו" .

2. מאה אחוזים נס..
בכל נס יש משהו מהטבע. לדוגמה: נס מכת הארבה נעשה באמצעות הרוח: "וה' נהג רוח קדים בארץ כל היום ההוא וכל הלילה הבקר היה ורוח הקדים נשא את הארבה" . כמו כן נס קריעת ים סוף נעשה באמצעות הרוח: "ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים" . במכת הברד- קיומו של הברד הוא טבע, אלא שהעוצמה שלו, הזמן והמקום הם שיוצרים את הנס, וכן במכות הכינים והערוב ועוד ועוד. בניגוד לכל הניסים שיש בהם משהו מהטבע, הרי שנס זה שהאדמה פותחת את פיה ובולעת בדיוק את מי שמשה אומר, בנס כזה אין טבע בכלל. זהו מאה אחוזים נס. ואולי זו הכוונה, שנבראו דברים מיוחדים בערב שבת בין השמשות וביניהם פי הארץ, לומר לך שדברים אלו חד פעמיים, מיוחדים ועל טבעיים באופן מיוחד, כלומר מאה אחוזים חריגה מהטבע.

3. נס בתוך נס
כאמור בעשר המכות, בקריעת ים סוף ובניסי המדבר, בכל נס היו ניסים נוספים בבחינת "נס בתוך נס". אכן כך הדבר גם בנס "פי הארץ". וכך מביא רש"י את דברי חז"ל המתארים את הנס, כדי להדגיש עד כמה הנס היה חריג במיוחד: "בקרב כל ישראל: כל מקום שהיה אחד מהם בורח הארץ נבקעת מתחתיו ובולעתו, אלו דברי רבי יהודה. אמר לו רבי נחמיה והלא כבר נאמר "ותפתח הארץ את פיה" ולא פיותיה. אמר לו ומה אני מקיים ב"קרב כל ישראל", אמר לו שנעשית הארץ מדרון כמשפך, וכל מקום שהיה אחד מהם, היה מתגלגל ובא עד מקום הבקיעה" .

4. כל העם צפה באירוע

נ"ל כי כל העם ראה את הנס והיה קרוב מאוד לזירת האירוע. קורח אוסף את כל העם כחלק מהפגנת כח במחלקת: "ויקהל עליהם קרח את כל העדה אל פתח אהל מועד..." . לאחר התרחשות הנס שוב מציינת התורה שכל העם היו שם: "וירדו הם וכל אשר להם חיים שאלה ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל: וכל ישראל אשר סביבתיהם נסו לקלם כי אמרו פן תבלענו הארץ" . אפשר לומר כי הביטוי "אשר סביבתיהם" בא לצמצם ולומר כי רק העם אשר סביבותיהם נסו, ולא מחייב שכל העם היה סביבותיהם. יחד עם זאת נ"ל כי השימוש במילה "כל", "וכל ישראל" באה להדגיש כי הנס היה לעיני כל העם.

5. העם היה שותף לנס

כאמור, בניסי המדבר, עשר המכות וקריעת ים סוף, העם היה שותף לניסים, העם היה חלק מהנס או ע"י כך שהנס נעשה בשביל העם והוא ניצל ממות. או שהמכה הבחינה בין המצרים לבין ישראל, וממילא העם הוא חלק מהנס. נ"ל כי כך הדבר גם ביחס לנס "פי הארץ". הרי העם נקהל סביב קורח ודתן ואבירם. התקהלות זו נחשבת לחטא, מאחר שע"י ההתקהלות העם הביע את הזדהותו עם קורח ועדתו. ואכן הקב"ה רצה להעניש את העם בגלל התקהלות זו: "ויקהל עליהם קרח את כל העדה אל פתח אהל מועד, וירא כבוד ה' אל כל העדה: וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר: הבדלו מתוך העדה הזאת, ואכלה אתם כרגע" לכן ברור מדוע לאחר שעדת קורח נבלעה באדמה העם חשש שגם הוא יענש: "וכל ישראל אשר סביבתיהם נסו לקלם כי אמרו פן תבלענו הארץ" העם הבין שהוא חטא, וגם הוא עלול להיענש. אשר על כן בהחלט אפשר לומר כי העם בכללותו גם ראה וגם חוה את נס "פי הארץ" ואף היה שותף לכך, מפני שהוא ניצל ולא נענש.

ו. לייחודו של נס "פי הארץ"

עד כאן העלינו חמישה הסברים המראים את עוצמתו של נס "פי הארץ". משום כך ברור מדוע נס זה צורף לניסים הגדולים שה' עשה לבני ישראל. עתה נעבור לאופיו וייחודו של הנס, אשר יבהיר לנו מדוע הוא נכלל עם האותות והמופתים הגדולים הנ"ל. להלן נביא שלושה היבטים שונים לייחודו של נס "פי הארץ"?

1. פי הארץ- השגחה פרטית
נס "פי הארץ" הינו נס של השגחה פרטית. מתברר כי שלושת הניסים האחרים נעשו בהשגחה כללית. בעשר המכות ובקריעת ים סוף נענשו כל המצרים באופן גורף, ואילו עם ישראל בכללותו ניצל. ניסי המדבר נעשו גם הם לכלל ישראל: מן, באר, מלחמת עמלק ועוד. יש להניח שלתורה היה חשוב להוסיף בסדרת "מעשה ה' " גם נס בהשגחה פרטית. בנס "פי הארץ" נענשו דתן ואבירם ומשפחותיהם וכל אשר להם. דווקא הם ורק הם, וזאת על פי דברי משה. נס זה נותן עוצמה אדירה לאמונה בהשגחה פרטית.

2. "פי הארץ"- עונש לבני ישראל
עונשם של דתן ואבירם מיוחד במינו בהיבט נוסף. בנס זה נענשים מבני ישראל בניגוד לשאר הניסים שבהם לא נענשו כלל מבני ישראל. בעשר המכות וקריעת ים סוף נענשו המצרים ואילו עם ישראל הופלו לטובה. בניסי המדבר עם ישראל זכה ללחם שמים ולשאר חסדי ה'. בכל הניסים האלה אין פגיעה בעם ישראל אלא להיפך. אשר על כן התורה מצאה לנכון להזכיר לדור הנכנסים לארץ את עונשם של דתן ואבירם. זאת כדי להשלים את התמונה של השגחת ה' על ברואיו. ה' מעניש את מי שראוי לעונש, גם אם הוא מבני ישראל. עד נס זה היה ניתן לחשוב שמידת הדין פוגעת רק בגויים ולא בבני ישראל. לכן היה צורך להדגיש לדור באי הארץ, שאומנם ה' בחר בעם ישראל, ה' הפלה את עם ישראל לטובה, לה' יש ברית עם עם ישראל, אמנם "לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב", אך אין זה אומר כי ה' לא יעניש את בני ישראל, אם חס ושלום יחטאו.

3. "פי הארץ"- תיאור העבר בהווייתו מבלי ליפותו
נס "פי הארץ", עונשם של דתן ואבירם, בא ללמדנו דבר נוסף בהיבט אחר. התורה היא תורת אמת, והיא מתארת את המציאות ללא כחל וסרק. בדרך כלל יש נטייה ליפות את העבר, ולהציג את הדברים הטובים, בבחינת "אחרי מות קדושים אמור". אולם גישה כזו חוטאת לאמת. משום כך נ"ל כי התורה בדווקא ציינה את עונשם של דתן ואבירם, כדי להזכיר לעם גם את המעידות והנפילות של עם ישראל. זה חלק מדברי ימי עם ישראל. אסור להעלים אירועים כגון אלו, מפני שהמסר החינוכי שלהם גדול לאין שיעור. ודאי אין מצוה לחטט ברע, ולא לדוש במשברים, אך התעלמות מושלמת ממשברים ומביעור הרע- כמוה כחטא לאמת. לאור האמור לעיל נ"ל כי העונש לדתן ואבירם נכתב בפרשה יחד עם נסים גדולים ועצומים גם מפני שנס זה הינו גדול ועצום וגם מפני שנס זה יש לו מאפיינים ייחודיים. עונשם של דתן ואבירם הוסיף אם כן מימד נוסף ל"מעשה ה' הגדל אשר עשה".