צידה לדרך מפרשות השבוע/פרשת ראה

פרשת ראה: השפעת המצוה על עושיה- "ונתן לך ה' רחמים ורחמך"

עיר הנידחת- החטא והעונש
החטא
יג כִּי תִשְׁמַע בְּאַחַת עָרֶיךָ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לָשֶׁבֶת שָׁם לֵאמֹר: יד יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת יֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם:

הבירור
טו וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב, וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּקִרְבֶּךָ:

העונש
טז הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר הַהִוא לְפִי חָרֶב הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב: יז וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ כָּלִיל לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא תִבָּנֶה עוֹד: יח וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן יָשׁוּב יְהוָה מֵחֲרוֹן אַפּוֹ

שכר קיום המצווה
וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ: יט כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: (דברים י"ג יג-יט)

כידוע, ספר דברים פותח בדברי חיזוק לשמירת התורה וקיום המצוות. דברי משה בחלק הראשון של ספר דברים מתמקדים בחיזוקים חיוביים, בבחינת "עשה טוב". אולם בהמשך דברי משה עוברים גם לבחינת "סור מרע". במסגרת זו אנו פוגשים בפרשת ראה את דיני נביא שקר, מסית ומדיח, ולאחר מכן את דין "עיר הנידחת". בסיום פרשת עיר הנידחת התורה מבטיחה לנו "ונתן לך רחמים ורחמך". הבטחה זו מעוררת תמיהה. למה גמול זה בעבור קיום מצוות עיר הנידחת? להלן ננסה לברר את פירוש הברכה, ומדוע ה' הבטיח ברכה זו דווקא לאור ביצוע העונש של עיר הנידחת.

א. עונשה של עיר הנידחת

אין ספק, עונשה של עיר הנידחת יוצא דופן וחמור מאוד. תושבי העיר שעבדו עבודה זרה נידונים למיתה וכל רכושם נידון לשריפה. עניין זה יוצא דופן, שכן כל הנהרגים ע"י בית דין, אין פוגעים ברכושם, להוציא אנשי עיר הנידחת ומורד במלכות. נ"ל כי התורה רומזת לנו דרך העונש שעיר נידחת דומה למורד במלכות. מורד במלכות רכושו מוחרם עבור המלכות, ואנשי עיר הנידחת הריהם מורדים בהקב"ה, ומשום כך רכושם מוחרם לשמים, ובמקרה זה הוא נשרף. יתר על כן, כדי להדגיש את חומרת החטא התורה מאריכה ומפרטת את העונש: "החרם אתה
ואת כל אשר בה
ואת בהמתה לפי חרב
ואת כל שללה תקבץ אל תוך רחבה
ושרפת באש את העיר ואת כל שללה
כליל לה' אלקיך
והיתה תל עולם
לא תבנה עוד"
הארכה ופירוט העונש הם חריגים בתורה. בדרך כלל התורה אינה מאריכה בתיאור העונשים. יותר מכך- בכל מקום התורה מקצרת ולפעמים מקצרת מאוד , ובוודאי שזו דרכה לקצר בענישה ובתיאור השלילה . נ"ל שלתורה היה עניין להאריך כאן בתיאור העונש. זאת מפני שביצוע עונשה של עיר הנידחת דורש הרבה אכזריות, ומאידך עם ישראל הינו עם של רחמנים וכדי שלא נהסס בביצוע גזר הדין, פירטה התורה והאריכה בעונש.

ב. אחרי המעשים נמשכים הלבבות

עונש זה של עיר הנידחת כל כולו אומר אכזריות: להרוג את יושבי העיר שחטאו, להרוג את הבהמות ולשרוף את כל רכוש העיר. שלוחי בית דין שמוציאים לפועל גזר דין זה, אמורים להיות מושפעים מפעילותם. וכדברי ספר החינוך: "אחרי המעשים נמשכים הלבבות", או בלשון אחרת: האדם נפעל לפי פעולותיו. יתר על כן הוצאת גזר דין מוות על אוכלוסיה שלימה ושריפת עיר שלמה אמור להשפיע על כל העם. לאו דווקא על שלוחי בית הדין שמוציאים לפועל עונש זה. הרי כל העם מסכים עם הענישה, ז"א שכל העם שותף בעקיפין לביצוע גזר הדין. טבעי הדבר שכל העם, ובייחוד מי שקשור בהוצאה לפועל של העונש, יחששו שעונש זה יעשה אותם לאכזריים. ישנו חשש כבד ומוצדק שאותה מידת הרחמים שטבועה בעם ישראל תישחק ותיפגם. אשר על כן התורה ראתה צורך לעודד את העם ולהבטיח לנו שלא נחשוש מלבצע את העונש לעיר הנידחת, ושלא נחשוש שתיפגע מידת הרחמים של העם. יתר על כן התורה יוצאת בהבטחה שלאחר ביצוע גזר הדין הכל-כך אכזרי, אנו לא נהיה מושפעים ממנו, ולא נהפוך להיות אכזריים. אלא להיפך נהיה רחמנים וכדברי הכתוב: "ונתן לך רחמים ורחמך".

ג. "ונתן לך רחמים ורחמך"- שני פירושים

הכתוב "ונתן לך רחמים ורחמך" יכול להתפרש לשתי הבנות כדלקמן:
1. ירחמו על עם ישראל: כלומר ה' יתן רחמים עלינו בעיני רואינו, והם ירחמו עלינו. הסבר זה מופיע בחז"ל: "שמא יאמרו בית דין הרי אנו עושין עיר הנידחת, ולמחר יהיו הקרובים קושרים עלינו. אמר הקב"ה הרי אני ממלא אותם רחמים ומטיל אני אהבתם בלבם"
2. אנו נהיה רחמנים: נ"ל כי פשט הפסוק הוא שאנו נהיה רחמנים. כלומר ה' יטע בלבנו רחמים. מאחר שאנו נהיה רחמנים, ה' אף הוא ירחם עלינו, בבחינת מידה כנגד מידה. אכן אור החיים הקדוש בפירושו לתורה הסביר כך את הפסוק: "ונתן לך רחמים ורחמך. כוונת מאמר זה כאן לפי שציוה על עיר הנידחת שיהרגו כל העיר לפי חרב ואפילו בהמתם, מעשה זה יוליד טבע האכזריות בלב האדם.
והבחינה עצמה תהיה נשרשת ברוצחי עיר הנידחת. לזה אמר להם הבטחה שיתן להם ה' רחמים, הגם שהטבע יוליד בהם האכזריות. מקור הרחמים ישפיע בהם כח הרחמים מחדש לבטל כח האכזריות שנולד בהם מכח המעשה. ואומרו "ורחמך" העיר בזה שכל זמן שהאדם הוא בגדר טבע אכזרי כמו כן יתנהג ה' עמו. שאין ה' מרחם אלא לרחמן" דברי אור החיים הם ברורים ונחרצים וחד משמעיים. המעשה הזה, העונש לעיר הנידחת, בהכרח מוליד אכזריות אצל המבצעים אותו. ה', שהוא מקור הרחמים הוא ישפיע במבצעים את "כח הרחמים מחדש". זאת כדי לבטל את "כח האכזריות שנולד בהם".

ד. השפעת המצוות על עושיהם

התורה מבטיחה שה' יתן לנו רחמים למרות הפעולה הכל כך קשה וחמורה שביצענו בעובדי עבודה זרה. נשאלת השאלה: האם התורה מבטיחה שיהיה פה נס? העם הוציא להורג עיר שלימה ושרף את כל רכושה. לפי הטבע, העם צריך להיות יותר אכזרי בעקבות הפעילות הזו. והנה התורה מבטיחה "ונתן לך רחמים". האם הגמול המובטח הוא בבחינת נס ובניגוד לטבע? לפי דברי האור החיים הקדוש, אכן יש כאן הבטחה בניגוד לטבע. מצד טבע האדם אחרי פעולה כזו האדם נהיה אכזרי. ולדברי האור החיים, ה' ישפיע רחמים אצל מבצעי העונש לעיר נידחת. מאידך אפשר לומר כי השכר "ונתן לך רחמים ורחמך" אינו התערבות נגד הטבע האנושי. אלא זה גמול טבעי של מקיימי מצוות ה'. כך הבין את הדברים המלבים בפרושו לתורה: "ונתן לך רחמים ורחמך, מפני שיעלה על הדעת שהוא משפט אכזרי בפרט לפי מה שכתב הרמב"ם שהורגים גם הנשים והטף, הבטיח להם שיתן ה' בלבם מדת הרחמנות, כי יעשו כל זאת לא ממדת האכזריות רק מפני מצות ה' כמו שכתוב 'כי תשמע בקול ה' אלהיך'. וה' מלא רחמים, ואכזריות הזה נצמח ממדת רחמנותו, לבער הרע מן הארץ ולהשיב חרון אפו, עד שמשפט הזה תעשה מצד הרחמים" הנה כי כן, התורה באה ללמדנו דרך מצוות עיר הנידחת כי כאשר מקיימים את מצוות ה', הדבר יפעל על האדם באופן כזה שהוא יהיה יותר טוב, יותר רוחני, יותר עדין, וכמובן יותר רחמן. נכון, מי שח"ו הורג, אדם כזה נעשה עוד יותר אכזרי בעקבות מעשה ההרג. פעולת ההריגה משפיעה על עושיה והוא נהיה אדם פחות טוב, פחות אנושי, פחות רוחני וודאי פחות רחמן ויותר אכזרי. אולם מי שיהרוג לפי צו ה', מפני שזו מצווה, כגון להעניש את עיר הנידחת, הרי אדם כזה לא יהיה אכזרי, מידת הטוב שבו לא תיפגע. התורה מבטיחה שמי שיעשה מעשה אכזרי ככל שיהיה, אם הדבר חלק ממצות ה', הרי שהמצוה תשפיע עליו ולא המעשה. לכל מצוה יש השפעה פנימית על האדם. כל מצוה באשר היא, ואפילו מצוה שכל כולה אכזריות, מאחר שהיא מצוה- היא תשפיע על עושיה והוא יהיה יותר עדין יותר טוב, יותר קרוב לה', וממילא יותר רחמן.

ה. השפעתה הסגולית של המצוה

כל מצוה ומצוה שאדם עושה יש לה השפעה רוחנית על עושיה. לא תמיד זוכים לראות את השפעתה. בדרך כלל לא רואים את השפעתה המיידית, ולעיתים לא זוכים לראותה כלל. אך ברור מעל לכל ספק, כי לכל מצוה יש השפעה משלה. יש מקרים שהדברים יותר ברורים. כאשר אדם נותן צדקה הרי כל פעם שהוא נותן צדקה האדם נעשה יותר טוב, ליבו הופך ללב יותר רחמן, יותר רגיש, יותר מתחשב באחרים. ולאחר שאדם שנים על גבי שנים נוהג לתת צדקה, אין ספק שהוא הופך להיות טוב יותר. ובדיוק כפי שמצוות גמ"ח משפיעה על עושיה והוא הופך יותר טוב, יותר עדין יותר רוחני ויותר קרוב לה', כך בדיוק קורה בכל מצוה ומצוה שאנו מקיימים. גם אם זו מצוה שבין אדם למקום, שאיננו רואים ואיננו מבינים את השפעתה עלינו. יתר על כן אפילו קיום מצוה שכל כולה אכזריות, מאחר שיש כאן קיום מצוה הרי שעושיה מושפע ממנה באופן רוחני והוא יותר קרוב לבוראו בזכות קיום המצוה, וממילא הוא יותר מִדמה לבוראו הרחמן, והוא הופך להיות יותר רחמן. נמצאנו למדים כי כאשר התורה מבטיחה "ונתן לך רחמים ורחמך" בעקבות מיצוי הדין עם עיר הנידחת, לא בהכרח שהפיצוי הוא בבחינת נס. אלא התורה באה ללמדנו שכל מצווה ומצווה שאדם עושה היא משפיעה עליו באופן חיובי. התורה מלמדת רעיון זה דווקא לאחר הענישה של עיר הנידחת. שם לא היינו מצפים שנהיה יותר רחמנים בעקבות מצווה כזו. ובכל זאת באה התורה ללמדנו שלכל מצווה יש השפעה סגולית חיובית. ואפילו אם מדובר במצווה שעשייתה מצריכה כוחות ותכונות של אכזריות.