צידה לדרך מפרשות השבוע/פרשת ואתחנן
פרשת ואתחנן: דבקות בה' ומנגד בעל פעור עריכה
הדבקים בה'- חיים
"ועתה ישראל שמע את החקים"
א וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם: ב לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם:
"אשר עשה ה' בבעל פעור"
ג עֵינֵיכֶם הָרֹאוֹת אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּבַעַל פְּעוֹר כִּי כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ:
"ואתם הדבקים בה' "
ד וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם: ה רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְהוָה אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: ו וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה:
(דברים ד', א-ו)
ספר דברים פותח בהקדמות ארוכות, הכוללות דברי חיזוק לשמירת המצוות ועבודת ה', ומאידך אזהרות להתרחקות מעבודה זרה. אחד מפסוקי השיא בדברי החיזוק החיובי של משה לקראת הכניסה לארץ הרי הוא: "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום" .
א. פסגת האדם- דבקות בה' עריכה
נ"ל כי הפסוק הזה מציין את המטרה של התורה כולה. זהו שיא אליו שואף היהודי להגיע. כל ימיו היהודי מקיים תורה ומצוות ושואף להידבק בבוראו. כשהוא משיג זאת, הריהו השיג את מטרתו בעולמו, ואפילו אפשר לומר שהוא הגיע לפסגת ההישגים שניתן להגיע. כשאומרים לעם ישראל ככלל: "ואתם הדבקים בה' אלקיכם", הכוונה היא לסמן להם את השיא ולומר להם: זוהי המטרה ואתם מסוגלים להגיע אליה. נ"ל שבני ישראל במדבר הגיעו לפסגה זו לאחר 40 שנה של אותות ומופתים וגילוי שכינה. העם חווה וחזה את היד החזקה במצרים, את קריעת ים סוף, את מעמד הר סיני, את נס הבאר, את ענני הכבוד, את נס המן ועוד. יתר על כן לאחר שנה מיציאת מצרים העם הקים את המשכן, והעם זכה וראה גילוי שכינה מתמיד כל 39 השנים במדבר. יום יום הם ראו את ענן ה' ולילה לילה זכו לראות "כמראה אש". זאת במשך כל המסעות ובמשך כל החניות . היו אלה 40 שנה של אימון בקרבה לה', של אימון וחיזוק האמונה בה': בקיומו ובהשגחתו. אפילו העונשים שנענשו בני ישראל במדבר היו בבחינת שיעורים באמונה, האמונה בהימצאות ה' ובהשגחתו. כאשר בשיא העונשים המלמדים על ההשגחה: עונשם של דתן ואבירם: "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אתם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש" לא פלא אם כן, שלאחר 40 שנה, לאחר כל כך הרבה שיעורים באמונה, ניסים אותות ומופתים, הנה התורה מעידה על עם ישראל שהם הגיעו לדרגה של דבקות בה': "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום".
ב. למיקומו של הפסוק "ואתם הדבקים בה'..." עריכה
לאור האמור לעיל, נשאלת השאלה, היכן התורה תציין פסוק זה? למה דווקא כאן, בפרשת ואתחנן? האם יש סיבה מיוחדת למקום זה? (ד', ד)? הפסוק הכל כך חשוב מופיע בתחילת נאום ארוך, אשר מתאר את מעמד הר סיני. כלומר בהחלט מתאים לפתוח את תיאור מעמד הר סיני בפסוק כל כך מרשים. הרי מעמד זה הינו מעמד חד פעמי בדברי ימי עם ישראל והעולם כולו. העם הגיע לשיא דרגתו הרוחנית, אשר על כן בהחלט מתאים לפתוח את תיאור מעמד הר סיני בפסוק המביע שיא כזה: "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום". אולם להפתעתנו הרבה, פסוק לפני כן התורה מציינת את עם ישראל בשיא שפלותו בחטא בעל פעור: "עיניכם הראות את אשר עשה ה' בבעל פעור כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' אלקיך מקרבך".
להלן נתייחס לסמיכותם של שני פסוקים אלה. האחד המציין את עם ישראל בשיא רוממותו, והשני המציין את עם ישראל בעומק שפלותו.
ג. שני קצות הקשת עריכה
במבט ראשון הדבר נראה תמוה. מדוע התורה סמכה את מעשה בעל פעור לפסוק "ואתם הדבקים בה'..."? נ"ל כי התורה עשתה זאת כדי לחדד רעיון מסוים. רעיון שמודגש דווקא ע"י ההבדל העצום בין שני הפסוקים. שני פסוקים אלה (ד', ג-ד) מציינים את שני קצות הקשת, שני קצוות של מעשי האדם. חטא בעל פעור מציין את שיא השפל אליו האדם מסוגל להגיע. אם בעבודה זרה האדם מתגלה בשפלותו, הרי שבעבודת בעל פעור הוא מתגלה בעומק שפלותו. מאידך "ואתם הדבקים בה'..." זהו מצב של שיא הקדושה- קדושה שבקדושה. זהו ההיפך הגמור מבעל פעור. זהו שיא שמגיעים אליו לאחר הרבה עמל בעבודת ה', בקיום תורה ומצוות. זהו שיא שעם ישראל הגיע אליו לאחר 40 שנים של אותות ומופתים.
ד. זה לעומת זה ברא ה' עריכה
נ"ל כי שני הפסוקים הנ"ל באו בסמיכות כדי להדגיש לנו עד לאן יכול האדם להגיע בעקבות הבחירה החופשית שניתנה לו. האדם באשר הוא, אם יתייגע ויעמול ויתקדם לאט לאט בקיום תורה ומצוות, הריהו יכול להגיע לפסגת האדם הרוחני, ויכול להגיע לדבקות בה' כדברי הפסוק "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום". מאידך האדם עלול ליפול ברשת של יצר הרע, להידרדר לאט לאט ולהגיע לשיא השפלות. לעבוד עבודה זרה ואפילו לבעל פעור [1].
- ^ נראה לומר כי דברים אלה רמוזים בדברי חז"ל (סנהדרין ל"א ע"א) הגמרא מביאה בין היתר שתי סיבות מדוע האדם נברא אחרון. 1. "כדי שיכנס לסעודה מיד". כלומר שהכל יהיה ערוך ומוכן לפניו כיאה וכנאה לנזר הבריאה. 2. "שאים תזוח דעתו עליו אומר לו: יתוש קדמך במעשה בראשית" מהסיבה הראשונה אנו למדים על גדולתו של האדם. ואילו מהסיבה השניה אנו לומדים על שפלותו. נראה לומר כי זהו הרעיון שרצתה הגמרא להדגיש: האדם בכח הבחירה שלו יכול להגיע למצב בו הוא נזר הבריאה. מאידך הוא יכול לרדת למצב של שפלות.