צידה לדרך מפרשות השבוע/פרשת מסעי

<< · צידה לדרך מפרשות השבוע · פרשת מסעי · >>

פרשת מסעי: "והורשתם את הארץ"- לדורי דורות

הקדמה לפרקי הסיום של ספר מדבר

פתיחה
נ וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר: נא דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן:

גירוש הגויים
נב וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם

איבוד עבודה זרה
וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל מַשְׂכִּיֹּתָם וְאֵת כָּל צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ וְאֵת כָּל בָּמוֹתָם תַּשְׁמִידוּ:

גירוש הגויים לשם התנחלות
נג וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ: נד וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם לָרַב תַּרְבּוּ אֶת נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת נַחֲלָתוֹ אֶל אֲשֶׁר יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל לוֹ יִהְיֶה לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם תִּתְנֶחָלוּ:

למה לא להשאיר את הגויים בארץ
נה וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרְרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ:

העונש על אי גירוש הגויים
נו וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֶעֱשֶׂה לָכֶם:
(ל"ג, נ-נו)

א. ארץ ישראל בסיום ספר במדבר

ספר במדבר מסיים בענייני ארץ ישראל : גבולות הארץ, מינוי נשיאים לשבטים לצורך חלוקת הנחלות, הקצאת 42 ערים ללויים, הוספת שש ערים ללויים כערי מקלט, דיני רוצח בשגגה, אשר אמור לנוס לעיר המקלט, דיני רוצח במזיד, והעניין האחרון בספר הוא פרשת הנחלות של בנות צלופחד. לפני כל הפרשיות האלה, העוסקות בענייני ארץ ישראל, ישנה הקדמה העוסקת במצוות גירוש יושבי הארץ. הקדמה זו היא נושא שיחתינו לפרשת מסעי.

ב. מצוה לגרש את יושבי הארץ

כאמור, פסוקי ההקדמה לפרשיות הסיום (נ-נו) דנים במצוות גירוש יושבי הארץ, וכן כתוב: "והורשתם את כל ישבי הארץ מפניכם..." פסוק זה מציב קושי בהבנת הפשט. הפועל הורשתם (הפעיל של יָרַש) – פירושו להעביר בירושה, ואי אפשר להסביר את הפסוק לפי הבנה זו. אי אפשר להבין שצריך להעביר בירושה לדור הבא את יושבי הארץ... לכן רש"י פירש: "והורשתם- וגירשתם" . העולה מכך, כי רש"י לא פירש את הפועל "והורשתם" מלשון ירושה אלא מלשון גירוש. הפועל להוריש חוזר שוב בהקדמה ובאותו פירוש: "והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה" . גם כאן הסביר רש"י מלשון גירוש ולא מלשון ירושה, וכך הוא כותב: "והורשתם את הארץ. והורשתם אותה מיושביה. ואז וישבתם בה, תוכלו להתקיים בה. ואם לאו, לא תוכלו להתקיים בה". גם כאן קשה להסביר את "והורשתם" מלשון ירושה. לכן שוב רש"י הסביר מלשון גירוש: "והורשתם אותה מיושביה"

ג. מדוע לשון "הורשתם" ולא "וגרשתם"?

ברור מדוע רש"י והתרגום נאלצו להסביר את "והורשתם" מלשון לגרש. אך לא ברור מדוע התורה העדיפה להשתמש בלשון "והורשתם" ולא בלשון וגירשתם?! כדי לענות על שאלה זו עלינו להקדים ולהסביר כי כל ההקדמה (פסוקים נ-נו) מתמקדת במצוות גירוש יושבי הארץ. משום כך התורה לא כתבה וירשתם. כי בפסוקים אלו לא באה התורה לומר לנו שניכנס ונירש את הארץ. אלא שניכנס לארץ ונגרש את יושביה. זהו עיקר ענייניה של כל פרשת ההקדמה. מצוה זו של גירוש יושבי הארץ מודגשת בסיומה של ההקדמה, וכך כתוב:
"ואם לא תורישו את ישבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצננים בצדיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם ישבים בה"
פסוק זה מדגיש את כל עניינה של ההקדמה- גירוש תושבי הארץ. התורה עוברת למישור המעשי: אם לא נגרש את יושבי הארץ הם יהפכו לנו לרועץ, כפי שהכתוב פירט.

ד. והורשתם את הארץ- לדורות הבאים

נחזור עתה לשאלתינו המרכזית בדיון זה, מדוע התורה העדיפה להשתמש בלשון "והורשתם" ולא בלשון גירשתם? הגם שכל עניינה של הפרשיה הוא הגירוש. נ"ל כי התורה השתמשה דווקא בפועל "והורשתם" כדי להדגיש לנו שהמצוה לגרש את יושבי הארץ היא חלק ממצוה יותר כללית, והיא להוריש את הארץ לדורות הבאים. אם היה כתוב וגירשתם, הדבר היה נתפס כמצוה אחת מתוך תרי"ג, מצוה העומדת בפני עצמה. ולא היא! באה התורה לומר לדור באי הארץ, שמוטלת עליהם מצוה בקנה מידה על זמני. עליהם לכבוש את הארץ, לגרש את יושביה, או אז להוריש את הארץ לדורות הבאים. לנוכח עיניהם של דור כובשי הארץ עומדת "מטרת על" או "מצוות על" והיא להוריש את הארץ לדורות הבאים. כדי לקיים מצוה זו יש לגרש את יושבי הארץ לפני כן. אך הגירוש אינו מצוה בפני עצמה, אלא היא חלק מהמצוה להוריש את הארץ לעם כולו לדורותיו
העולה מכך הוא, שדור הכובשים אינו יכול להרשות לעצמו להקל במצוות הגירוש ולהשאיר חלק מיושבי הארץ. אל לו להשאיר חלק מהתושבים מסיבות של נוחות זמנית, ולא מכל סיבה עניינית אחרת. אדם לא יכול להתמסחר בסחורה שאינה שלו. ארץ ישראל אינה שייכת לפרט כמובן, אך היא גם אינה שייכת לכלל העם בדור מסויים. היא שייכת לעם ישראל לכל דורותיו. ממילא אף דור מסויים איננו יכול להרשות לעצמו להקל במצוה זו של גירוש תושבי הארץ על חשבון הדורות הבאים.

ה. אי גירוש יושבי הארץ גורר עונש חמור

התורה מסיימת את פרשית ההקדמה בפסוק שכולו עונש, אם העם לא ימלא את תפקידו, ולא יגרש את כל יושבי הארץ. וכך התורה כותבת: "והיה כאשר דימיתי לעשות להם אעשה לכם" התורה מתכוונת לעונש גלות: כאשר דימיתי לעשות להם- כלומר לגרש אותם. כך אעשה לכם- אגרש אתכם. לאור הסברנו לעיל, ברור מאוד מדוע התורה החמירה בעונש. אם העם הנכנס לארץ אינו מגרש את כל יושבי הארץ, זה לא רק אי קיום מצוה בעלמא. אין זו עוד מצוה ברשימת התרי"ג. אין זו מצוה פרטית. יש כאן הזנחה ובגידה כלפי הדורות הבאים, כלפי כל עם ישראל לדורי דורות. ארץ ישראל אינה רכוש פרטי. וגם אינה שייכת לעם שבדור מסויים. הארץ שייכת לעם ישראל לנצח נצחים לכל הדורות שיבואו. לכן מי שמקל במצוה לגרש את יושבי הארץ, הריהו מתאכזר כלפי בניו ובני בניו, כלפי הדורות הבאים. מי שנכנס לארץ ולא מגרש את כל יושביה, הרי שהוא לא מקיים את המצוה להוריש את הארץ. אולי הוא קיים את המצוה לרשת את הארץ, אך לא קיים את מצוות "והורשתם".
עתה ברור לנו מאוד, מדוע התורה כתבה בפסוקים אלו "והורשתם את הארץ" בלשון הורשתם ולא גירשתם. כי עיקר המצוה הוא להוריש את הארץ לדורות הבאים. זאת לאחר הכיבוש ולאחר גירוש יושבי הארץ.