פתיחת התפריט הראשי

[רנז] כמו ששורש כנס"י הוא החשק שלהם להש"י כמפורש בשה"ש. כך שורש כל האומות עכו"ם ‏הוא החשק שלהם לחמדת עוה"ז. ובזוהר תרומה קמ"ח ב'. דאשת זנונים מתתקנת כגוונא דאשת ‏חיל, כי היא אות ק' ואשת חיל אות ה' ע"ש. ושם קנ"ב א'. דאות ק' שריא על גיהנם. וע"ש ק"נ ב' דאש ‏דגיהנם הוא אש היצה"ר והוא מה"מ ע"ש. ובהקדמת הזוהר דק' ר' אתוון דשיקרא. פי' כמ"ש (זח"ב ‏קעח ב) דה' דלי"ת הוות רק בתר דקבילת עוברה נעשה ה'. ובפע"ח ריש שער השבת, דכן ג"כ אות ‏ק' ריש הוות כו'. פי' לשון דלות וריש אחד, דמורה על עניות וחסרון דלית לה מגרמה ומבקשת ‏השלמה. רק שזה צורתו בקוים ישרים וזה בעקמומיות. כי זה מתאוה רק להשפעת קו היושר דהש"י, ‏וכן העובר דקבילת כן בקו היושר וזו בעקמומיות. והנה באמת כל אותיות שק"ר אותיות הם בתורה ‏וכולם קודש ודאי ומאמיתות הש"י. כי באמת יש רש הולך בתומו, ואז"ל (ב"ר פ' עא) כל מקום שנא' רש ‏ודל וכו' בישראל מדבר. כי האי עלמא נקרא עלמא דשיקרא. כי שקר נקרא דבר לפי שעה, כלשון כזב ‏דר"ל דבר הפוסק. וכן כל חמדות עוה"ז לשעה ולא במותו יקח הכל. ומ"מ הוא הכנה לעוה"ב ‏ופרוזדור לו, ומי שלא טרח בע"ש כו' (כמ"ש ע"ז ג'.). כידוע בס' יצירה דאותיות בג"ד כפר"ת נגד ז' ‏ימים, וערב שבת באות ר' ובו הוא הטורח והשתדלות, וכמ"ש בשילהי שבת (קנו.) מאן דבע"ש חזרן ‏במצות. ובאמת כל שורש המעשה והשתדלות שהוא מצד הבחירה הוא רק בעוה"ז. דלגבי אמיתות ‏ידיעות הש"י אין מקום לבחירה והשתדלות במעשה כלל, והכל בידי שמים אפי' יר"ש. רק דבהאי ‏עלמא שהוא עלמא דשיקרא הבחירה נגלית, דהיינו חוץ מיר"ש. וזה אמת בשעתו דהיינו בעוה"ז שכך ‏רצה הש"י בעוה"ז. ולכך יוסף הצדיק שהוא נגד יום ו' דימי הבנין כנודע, דרגא דילי' יראתו קודמת ‏לחכמתו, כנ"ל אות רכ"ה. והוא שורש השתדלות ומעשה אדם [משא"כ יעקב אע"ה שורש הכנסי', נגדו ‏יום ג' שנברא באות הד']. ושבטו נגד חודש אדר בחדשי השנה, דלכן יש פעמים ב' אדרים, כמו ‏פעמים שבט יוסף נחלק לב'. ומזלו דגים שכן נתברך וידגו לרוב. והוא נברא באות ק' כמ"ש בס' ‏יצירה, שהוא ג"כ מצד עלמא דשיקרא אחר קבלת העובר, דהיינו המילוי ורבוי להיות שבט שלם. ולכך ‏שורש יוסף בכבישת היצר בחמדת עוה"ז. ומשיח בן יוסף עתיד ליהרג, כי באות הק' הוא מה"מ, כי ‏הוא יצ"ר הוא מה"מ (כמ"ש ב"ב טז.). ומצד מילוי תאות עוה"ז הוא המיתה. ולהיות בכבישה גמורה ‏לאכפיי' לגמרי זה א"א בתאוה, כמשז"ל ביומא (סט:). רק הניצוח ע"י לאתהפכא מק' לה', שהוא נגד ‏חודש ניסן שהוא ר"ה למלכים, נגד יהודה ומשיח בן דוד. כי להיות כן רש ושלא יהנה כלום מחמדת ‏עוה"ז ודאי הי' חי, רק ע"י התהוות ר' לק' דהיינו קבלת עובר והנאה מעוה"ז זהו מה"מ. רק באמת ‏גם הק' מאותיות קדושות, והיינו אחר התגלות הה' תוקף החשק להש"י, אז גם הנאת עוה"ז דבנ"י ‏הוא להש"י. וזה טעם הכללת קליפת נוגה בקדושה לפעמים, כידוע דאשת זנונים הוא קליפת נוגה, ‏הגם דלפנים הוא חמדת עוה"ז, מ"מ בשורש אין נפש מישראל דבוק בחמדת עוה"ז כלל, ומה שלוקח ‏מחמדת עוה"ז הוא רק לתשמיש דקדושה. וזה ענין גזירת המן באדר על שנהנו מסעודת אותו רשע ‏ונדבקו באות הק'. ובו מת משה ונולד, כמו ששמעתי על קבורתו מול בית פעור שהוא היפוך תאוה, ‏והי' מ' יום בלא אכילה ושתי' ופירש מן האשה, שפירש לגמרי מחמדת עוה"ז. רק לידתו מעמרם ‏שאז"ל (שבת נה:) שמת בעטיו של נחש. ופי' עש"נ הוא שורש התאוה שא"א לבטל לגמרי. וכמו בישי ‏בענין אמתו שאז נולד דוד המע"ה, כמשאז"ל (מד' הובא בעשרה מאמרות מא' חקור דין ח"ג פ' י). וע"ז א' בעוון ‏מלא (כמ"ש במ"ר ר"פ תזריע). וכן עמרם חזרת ליקוחין ב', דהגם דגזירה על הבנים ואינו כדי ‏להעמיד תולדות, נראה כדי למלאות תאוה לבד, זה נקרא עטיו של נחש ואז נולד משרע"ה. וזהו ‏באדר שהוא הנותן התורה, וע"י התורה הוא תיקון דכל חמדות עוה"ז ג"כ לצורך. ולכך מפלת המן ‏בניסן, דאחר התגלות אות הה' רזא דאשת חיל וחשקות דקדושה, ממילא נתגלה דהם לא עשו אלא ‏לפנים כו'. וגם אדר נתקן, דכל חמדות עוה"ז פנימיותן אין כן. וזה טעם ונהפוך הוא, שנתגלה שבאותן ‏אגרות להיות היהודים עתידים, פנימיות הכונת הוא להיפך שישלטו המה כו'. כי כל כונתם באמת ‏לעקור חמדות עוה"ז שהוא שורש או"ה מלבבם, ואז נצחו לאומות בלאכפייא, וזהו לעמלק. ולאהפכא ‏כמ"ש ורבים מע"ה מתיהדים וגו'. וזה טעם שאז"ל (מגילה ו סע"ב) מסמך גאולה לגאולה עדיף. כי כן ‏גאולת אדר ע"י ניסן כנ"ל. וכן בכל זמן כפי ניצוח איש יהודי לחמדות עוה"ז ותאות היצר לאכפיא ‏ולאהפכא, כך הוא מנצח ומשפיל האומות עכו"ם באותו דור: ‏