פתיחת התפריט הראשי

[רנו] כל אומה כמו שיש לה רע מיוחד - כך יש לה ג"כ איזה ניצוץ קדוש מיוחד שממנה חיותה, כטעם ‏ואתה מחי' את כולם. דלולי כן כלא הי'. וחיות דהש"י ודאי הוא דבר טוב, וע"ז הוא הגלות - לקלוט אותו ‏דבר טוב לישראל. וכמ"ש בזוהר תרומה קנ"ב ב'. דבגלות השפע הולך לאו"ה וישראל קולטין ‏תמצית. ובודאי השפע מאת הש"י הולך למינו ולדבר טוב שנמצא בם, ומצד זה הוא השפע להם. ‏וכאשר ישראל קולטים התמצית נתמצה לתוכם אותו דבר טוב. וזה טעם לקיחת אחשורוש לאסתר ‏שהיתה צדיקת גמורה ובעלת רוה"ק, כדרז"ל (מגילה יד:) איך נפגמה פגם גדול כזה? והיא רומזת ‏לכנס"י כנודע, ואז בגלות השפע יורד לכנס"י דרך או"ה. ואז לצורך בנין בית ב' שהי' הסתלקות ‏הנבואה, ומ"מ מפורש בפרקי היכלות (פ' כז ופ' כט) כי עיקר רזי תורה לא נגלה אלא בבית ב', וכנודע ‏דאז יסוד תושבע"פ מאנכה"ג. ובאמת חכם עדיף מנביא. עי' ברמב"ן פ"ק דב"ב (יב.) הטעם דנובע ‏ממקום יותר גדול. ובזוהר שמות (ו' סע"ב) כי הוא תמידי. רק דהנבואה הוא התגלות מאמר ה' ‏בבירור, והשגה דחכמה הוא בהעלם. וזה טעם בנין בית ב' ע"י מלכי פרס, כמ"ש בברכות (ח:) בשבח ‏הפרסיים צנועים כו'. שזה הי' ניצוץ קדושה שלהם, מדת הצניעות, רק דמייתי עלה תיכף אח"כ אלו פרסיים ‏המקודשים לגיהנם, דאסור לספר בשבח עכו"ם (כמ"ש ע"ז כ.). ובאמת הם מעלתם היא המביאתם ‏לגיהנם, כי צניעותם הוא כדי למלאות תאותם ביתר שאת. [וגם מצד עין הרע דצרי עין שהי' להם כנ"ל ‏אות רנ"ה] וכן אמרו באחשורוש, שהמלך כחו יותר שכולל כל האומה (מגילה יג.) מגנותו של אותו ‏רשע אתה למד שבחו כו'. ג"כ בצניעות, רק שזהו מגנותו באמת כנ"ל דכונתו הכל לגנות. ומ"מ לגבי ‏ישראל הוא טוב וזכתה אסתר, כמשז"ל (שם ע"ב) בשכר צניעות שהיתה כו'. והיא קלטה מדת ‏הצניעות הטובה, הצנע לכת עם אלהיך, שגם היא ממדה זו להיות בהעלם ולא בהתגלות. וזה א"א ‏לקלוט רק מצד או"ה ומכחם, כי מצד שיש רע צריך צניעות, כמ"ש באדה"ר אחר החטא נתחבאו, ‏וכאז"ל (מד"ת תשא לא) בלוחות שניות, אין לך יפה מן הצניעות. והיינו אחר החטא. וכן הי' בית ב' ‏נגד בית א' שהי' בהתגלות. וכאשר היא קלטה מדת הצניעות שבו, שהוא כללות האומה, אז הי' ‏ישועה בהתגלות, כמשאז"ל (מגילה יא.) אימתי ראו כל אפסי ארץ וגו' בימי מרדכי ואסתר. ושמעתי ‏דמגילה לשון התגלות, כי אז נתגלה כי דרך הטבע ג"כ הוא הנהגת הש"י, כי אז הי' ישועה בדרך ‏הטבע, ונגלה לכל דהוא מפעלות הש"י. וזה ראיית כל אפסי ארץ. וישועה בדרך הטבע היינו צניעות ‏והלבשה ולא בנס מגולה. ומ"מ זהו באמת התגלות יותר גם לאפסי ארץ, דהכרה שגם דרך הטבע ‏הוא מהש"י הוא הכרה מגולה יותר. וכן חכמה הגם דהוא בהעלם הוא השגה גדולה מנבואה. רק ‏עילם זכתה ללמוד ולא ללמד (כמ"ש פסחים פז.). שהיו בתכלית הצניעות המצומצמת ביותר, עד ‏שגם לגלות חכמתם לאחרים לא הי' אפשר רק לעצמם. ומצד זה התחלת הגזירה על השתחוות ‏לצלם, הגם דהם לא עשו אלא לפנים ובהצנע עבדו ה' בכל לבבם, מ"מ זה הי' בתכלית ההעלם. וע"ז ‏נתעורר המן כי עמלק היפוך הצניעות, דלכן נאמר בו ולא ירא אלהים. כי מצד היראה הוא הצניעות, ‏וכמ"ש בנדרים (כ.) דיראה הוא בושה והצניעות מצד הבושה. וכמ"ש באדה"ר קודם החטא ולא ‏יתבוששו. והוא ראשית גוים, שאינו רוצה בתיקון חטא אדה"ר, רק להיות אחר החטא כקודם בלא ‏בושה. והוא מביט רק על הנגלה, כמ"ש בעשו (ב"ר ר"פ סה) פושט טלפיו כו' והנגלה רע. אך באמת ‏אם יסתר וגו' ואני לא אראנו. ואח"כ ראו כל אפסי ארץ הפנימיות שלהם, שבאמת לא עשו אלא לפנים. ‏ולכך התחלת הגזירה ע"י צניעות דאסתר, כי בודאי אלו הגידה מיד על מרדכי מה הוא לה, לא הי' על ‏לב המן לפעול כלום נגדו. וההצלה ע"י שנכנסה ברצון וזה פריצות היפך צניעות, וכמשאז"ל (שוח"ט ‏תהלים מז' כב) דכעס ע"ז אחשורוש. רק באמת בהצנע ופנימיות הי' טוב וקדושה, והוא ג"כ צניעות ‏ועי"ז דייקא כל שורש ני"ק דצניעות שבו נקלט בה, שזה א"א רק ברצון כאלו הוא רוצה להתחבר עמו, ‏עי"ז יוכל לקלוט מאחר שרוצה לקלוט ממנו, משא"כ באונס אינו רוצה לקלוט כלל. [ובודאי אז ‏נתעברה מדריוש שבנה הבית] ואז הי' תכלית ההצנע דאם יסתר וגו', לעשות מעשה רעה כזו ‏ולהיות בו כונה קדושה מאוד, ואז נתקיים ואני לא אראנו, וראו כל אפסי ארץ וגו': ‏