פתיחת התפריט הראשי

[רנה] בדבר שהאדם חסר בו וצריך תיקון ע"י התנהגות בהיפך - הוא אפי' בענין שהי' אצל אדם אחר ‏מצוה, כד"ש (סנהדרין כה:) במלוה ברבית - דאפי' לעכו"ם לא, הגם שיש מצוה דלנכרי תשיך. כל שאין ‏עבירה במניעותו צריך למנוע. וכן דוד המע"ה חייך אני מתאיבך דבר המותר כו'. כמשאז"ל (ירושלמי ‏סנהדרין פ' ב ה' ג) בפילגשים הגם דיש מצוה להרנין לב אלמנה, רק שאין שעבוד ולאו דעונתה לא ‏יגרע בפילגש. ותשובת ישראל על מעשה העגל, דהוא בקשת עבודה והשתדלות שלא להיות בלא ‏משרע"ה והרגשת רב. התשובה הי' בנטיית אהל משה חוץ למחנה ויראה מגשת אליו, שהיו מונעים ‏מראייתו הגם דהוא מצוה באמת. וזה ענין הקדמת רפואה למכה דמרדכי בבגתן ותרש (במגילה ‏יג:), ובודאי הוא רפואה פנימית למכה פנימית. ובאמת תמוה למה גילה מרדכי, והלא טוב יותר ‏שיהרג אחשורוש ותנצל אסתר מביאת איסור. הגם דקרקע עולם היא וליכא איסור, מ"מ ודאי מצוה ‏להצילה, ועכו"ם לא מעלין ולא מורידין ואין להעלותו ולהצילו כלל. רק ששמעתי דקליפת פרס הוא ‏צרות עין, ודלכן תקנו משלוח מנות בפורים, שהוא ההיפוך דצרות עין. וכן נראה ממ"ש בסנהדרין ‏‏(כד.) עילם זכתה ללמוד ולא ללמד. פי' כמו ששמעתי על ללמוד וללמד, דאיך מבקש שיהי' רב, רק ‏ר"ל שיהי' לו טובת עין שאחר ידע ג"כ מה שהוא יודע ויהי' כמותו. ועילם לא זכה ללמד, שלא זכו ‏לטובת עין כזה מצד תוקף הצרות עין ששולט באויר אותה אומה, שנכנס גם לבנ"י שתחת ממשלתם ‏כנ"ל אות ר"ה. וא' בחולין (ד:) אין הסתה בלא אכילה ושתי'. וזה טעם משתה אחשורוש, שהוא ‏הסתה להיות נכנעים תחתיו. והכניעות הוא קבלת אדנותו וממשלתו, עי"ז מקבל כחו עליו [וכד"ש ‏בע"ז (ח.) ישראל בחו"ל עובדי ע"ז בטהרה. ע"י הסעודה] ותוקף כח האומה ביותר הוא במלך, ‏והמקורבים קולטים כחו. ואז"ל (מגילה יב סע"א) כרצון איש ואיש. מרדכי והמן שהיו שרי משקים ‏בסעודה, ודאי קלטו מהסתה זו ביותר. ולכן פתיחת המגילה בהסעודה, שמזה צמיחת הגזירה ‏כמשאז"ל (שם) שנהנו כו'. הגם דמסיק דהשתחוו לצלם, מ"מ הרי לא נענשו אז תיכף ע"כ, דבאמת הם ‏עשו לפנים וה' יראה ללבב, אין חטא רק מצידם דאדם יראה לעינים, רק כאשר מתנהגים בטובת עין ‏גם הש"י יש לו טובת עין כנגדם להשפיעם כמדתו דיראה ללבב. אבל מצד נהנו כו'. דהיינו הסתת כח ‏צרות עין, גם הש"י אמר שלי שלי ושלך שלך - לראות לעינים. וע"ז העונש בהמן ג"כ, ע"י צרות עינו ‏במרדכי שרוצה להשתחוות לו. וכן מרדכי דאיקני בהמן ג"כ מצד צרות עין, שזה שהי' עבדו יעלה ‏כ"כ. הגם דהי' גנוז בזה צד טוב ג"כ, כמשאז"ל (מ"ר אסתר הובא בתוס' סנהדרין סא:) דצלם חקוק ‏על לבו ותיקן עי"ז שורש חטא דהשתחוו לצלם, מ"מ יש בו צרות עין. רק באמת מרדכי כבר הרגיש ‏בדבר ורצה לתקן. וזהו הקדמת רפואה למכה, שחשב שיש לו צרת עין נגד אחשורוש שלקח אשתו, ‏ולא מפני האיסור הוא רוצה במיתתו רק מפני צרות עין. והגם דהי' מצוה במיתתו. הוא לתקן הצרות ‏עין אדרבא נשתדל בהצלתו, לומר שאין לו צרות עין נגדו, הגם שהוא גוי ורשע. וממילא הצרות עין ‏שהי' לו אח"כ על המן הוא מצד רשעו וכהוגן, וזהו הקדמת רפואה למכה: ‏