פתיחת התפריט הראשי

[רנד] האדם צריך לנדב להש"י דבר החביב לו, שבו יגדור עצמו לרצון הש"י. ומי שהוא ממולא בכל ‏מיני תאות כאברהם אע"ה וגודרם - הוא הנקרא בכל לבבך, לא מי שמקורר בטבעו ואינו בעל תאוה, ‏אין זה עובד בכל לבבך כשאינו מתאוה לחמדות עוה"ז. וכן עצלן בטבעו ואינו פועל במעשה בעניני ‏עוה"ז אין נקרא בכל נפשך. רק כמו יצחק שהי' מדתו הגבורה בכח הפעולה וזריזתו - ועצר זריזותו ‏בעניני עוה"ז. וכן בכל מאודך הוא יעקב אע"ה, שא' (חולין צא.) דנשתייר על פכין קטנים, דממונו ‏חביב מגופו. בו הי' הנדיבות דכל מאודך. ובו הוא בירור מדה זו, ולא מי שבטבעו ותרן ואין ממון ‏חשוב כלל. ומ"מ אמרו (סוכה כז:) משבח אני את העצלנים כו'. דודאי מ"מ טוב ועצל ונשכר קרינן לי' ‏‏(כמ"ש פסחים נ:). רק שאינו במדריגת בכל וגו'. 'כל' נקרא הדבר שנפשו בתולדה נקשרת בו, והוא ‏משעבדו לאהבת הש"י ועבודתו. וכל בירורין של האדם הוא בזה שהוא מקושר, בזה הקב"ה מנסו ‏לדעת אשר בלבבו. וכל נסיונות אברהם אע"ה הם בעניני חמדות של האדם אשתו ובניו וחייו ‏ומזונותיו. ונסיון יצחק במאמר גור בארץ וגו'. שגם מפני זלעפות רעב לא יפעל שום פעולה, הגם ‏שידע כשיצא חו"ל יהי' לו לאכול, והוא בטבע תולדתו כח הפעולה והשתדלות שהוא נגד עמוד ‏העבודה, ולכן נא' בו ויזרע יצחק וגו'. עסק השתדלות ואז נמנע בדבר ה'. ונזכר רק נסיון זה כי י' הוא ‏מספר קומה שלימה כנודע, ובודאי לכל א' יש י' בירורים, ואצל אברהם אע"ה שהוא התחלה נזכרו ‏כולם. ובאמת העיקר הוא האחרון שהוא תכלית הבירור, ואם לא עמד בו כאלו לא עמד בכולם ‏‏(וכמ"ש בב"ר פ' נו). וזה הוא שנזכר לבדו ביצחק. ובו וכן בא"א בנסיון י' דעקידה, הי' להם מאמר ה' ‏בבירור שיעשה כך, והנסיון - מה ששמע לדבר ה'. הוא לפי שאין מיטתם שלימה, כי יצא פסולת וסיגים, ‏ולכך אלמלא דבר ה' המבורר לא הי' אפשר שיעמדו בו מצד הפסולת, שהוא כח הנטי' שבהם לצד ‏א'. אבל יעקב אע"ה דמטתו שלימה שהוא קו אמצעי שאין לו נטיי', כל נסיונותיו היו בהעלם, ונסיון ‏העשירי שלו הי' בלבן, דמה משכורתך. ואמר ברחל וגו'. ולא ביקש שכר ממון, הגם דאצלו ממונו חביב ‏מגופו, מ"מ חשק יותר לפרסם אמונת הש"י באומה שלימה מחלציו. ולכן שם קנה רכוש ג"כ, ואצלו ‏נזכר השתדלות רכוש בתורה, שזו נגד מדתו בכל מאודך. והוא אוחז בעקב עשו, לקלוט הקדושה ‏שבו כנ"ל אות ר"נ. לכן נגדו לעולם ויתר ממון בקניית הבכורה. ובודאי הי' זה אז אצלם דבר חשוב, ‏וכן בקניית המערה כדרז"ל (שמו"ר ס"פ לא), ובמנחה ששלח ולא בטח במלחמת גופו לבד. כי קנין ‏קדושה הוא ע"י נתינה לו איזה דבר, כמו שהי' בקניית בכורה. וכל עבודותיו דיעקב אע"ה הי' בענין ‏הממון ורכוש ובכל מאודך. ונסיון דוד המע"ה הי' בענין החשק, שזה מדת המלכות בתוקף החשק, ‏ונבנה מחשקות דנוק' בנות לוט ותמר ורות. כי בנוק' תוקף החשק שאין לו מילוי ושביעה, כמשאז"ל ‏‏(ויק"ר פ' ד) ע"פ שאול ועוצר רחם. וזה הבדל בין מדת אברהם אע"ה באהבה דדכורא שיש לה ‏מילוי, ולכך נסיונותיו הי' בהעדר הדבר שאוהב. אבל דוד המע"ה הוא בחשק שאין לו שביעה, לכך ‏נסיונו בהזמנת חשק ולא בהעדר המילוי שלו כאברהם אע"ה. והוא לא עמד בנסיון כי הוא נגד ‏מדרגת טוב מאוד שביצ"ר, כמו שדרשו רז"ל (ב"ר פ' ט) עליו. כי זה דחשק שאין לו שביעה, זהו ‏תכלית תוקף היצר, והוא בנוק' שבה ביחוד התגברות, ולא הי' שליטת הסתת הנחש אלא בה ולא ‏באדם רק על ידה. כי היא התחלת היצר, היינו מדה זו דחשק בלא שביעה, וממנה הוא אח"כ ‏ההתפשטות באדם. והתחלה זו הוא גדר טוב מאוד, כאשר מושכו לענין חשקות דהש"י, מדרגת ‏אוהב לא ישבע (מכות י:). והנסיון הוא הבירור שכבר הוא מבורר ובתכלית השלימות, וא"כ הוא ‏שביעה שכבר שלם, אבל זה אין לו שביעה והוא חסר לעולם. ולכך הוא הקים עולה של תשובה ‏‏(כמ"ש מו"ק טז:). כי להשיג בכל פעם יותר ושלא להיות לעולם על השלימות הוא רק בדרגא ‏דתשובה, ולכך א"א לו לעמוד בנסיון ובבירור, דהיינו השביעה שזה נגד מדתו, ואדרבא מדתו העדר ‏השלימות. וזה טעם טענתו למען תצדק בדברך. כמשאז"ל (סנהדרין קז.) והיינו שהוא חטא כדי שלא ‏יהי' בשלימות הראוי נגד הש"י, רק יהי' תמיד משתוקק ועיניו צופיות להש"י שיעזור לו, וזהו מדת ‏המלכות שזכה בה: ‏