פתיחת התפריט הראשי

[רנג] ע"י נדיבות לב בנ"י במאודם נבנה קדושת המקום - משכן ומקדש. וע"י נדיבות לבבם בנפשם, ‏דהיינו בכחות הפעולה שבגוף נבנה קדושת הזמן, כטעם (ע"ז ג.) "מי שטרח בע"ש יאכל בשבת". וכפי ‏פעולת האדם בקדושה בו' ימי המעשה שהם ימי הפעולה בכחותיו כך הוא מקבל קדושה בשבת. ‏וכך בקדושת המקום - ודאי כ"א כפי נדבת לבבו בתרומת המשכן ונדבת המקדש וכן אח"כ בהקרבת ‏הקרבנות, כך הי' השגתו בקדושת המקום. וע"י נדיבות לבו בכל לבבך, דהיינו בכפיית היצר שבלב, ‏עי"ז זוכים לקדושת הנפש. שכמו שיש זמן ומקום מקודש כך יש נפש נבחר, כטעם (סנהדרין סה:) ‏"מה יום מיומים מה גבר בגוברין". והוא ראש הדור, כי כל ישראל כאיש א', והנבחר הוא במדרגת ‏הראש לגוף. וכפי נדבת לבבו בכל לבבך כך מאיר בו קדושת הנפש, כי בכל האיברים מאיר מן ‏הראש. ויש בגוף מוח והוא כח ההשכלה שבאדם, ולב שבו רוח חיים, וכבד שבו כח המעשה, שבו ‏הדם הוא הנפש, והיינו כי כל א' כלול מג'. וכן בקדושת המקום - י' קדושות (דכלים פ' א). כי כל דבר ‏כלול מי', וג' ראשונות הם כחות המקבלים, וג' אמצעיות כחות הגוף, וד' תחתונות כחות המושפעים ‏ההשפעה. ונגדם נפש הוא שבידו קבלת ההשפעה, ומקום הוא המקבל ההשפעה, והזמן הוא אמצעי ‏והגוף שבו עוברת ההשפעה. ובמקום ירושלים הוא קדושת המקום, ועזרות נגד קדושת הזמן הנבנה ‏ע"י עבודות שבו. וק"ק נגד קדושת הנפש, ובו אין נכנס אלא כה"ג, נפש מיוחד, ומבקש לא יעדי עביד ‏שולטן מדבית יהודה (כמ"ש יומא נג:). ג"כ קדושת נפש, ונבנה ע"י בכל לבבך, כטעם יכוין את לבו ‏כנגד ק"ק (ברכות ל.). שקדושתו בנוי' ע"י קדושת בכל לבבך. והיינו כי כ"א כלול מכל הג'. בנתינת ‏הממון שהוא מצד הרכוש הוא בכל מאודך, והנתינה הוא כח הפעולה הוא בכל נפשך, והנדיבות לב ‏הוא בכל לבבך, ומכח נדיבות לב הוא קדושת הק"ק. וכן בזמן שבת הוא קביע וקיימא מצד הפעולה ‏ומעשה האדם, שזו באמת קביע וקיימא, דאפי' פושעי ישראל מליאין מצות, וכנ"ל אות רנ"ב. והוא ‏המשפיע קדושה בזמנים ובו' ימי החול. ויו"ט שבו יראה כל זכורך במקום הוא נגד בכל מאודך, דודאי ‏בכל מעשה מצוה יש ג"כ צד דבכל מאודך ורכוש שמפסיד עי"כ. וזה תלוי כפי נדבות לב האדם ‏וכונתו במעשה המצוה, וכונת הלב הוא בכל לבבך, שזהו ישראל דמקדשי. ונגדו קדושת ר"ח שנבנה ‏ע"י קדושת הנפש דסנהדרין. וכן קדושת חנוכה ופורים שנבנו ע"י נפשות מיוחדות, ובהם מאיר ‏קדושת הנפש שמצד הזמן. ומצד הממון הנתלה בלב הוא יו"ט, שבאמת זמנו קבוע בתורה רק ‏שנתלה בקביעות ר"ח התלוי בבנ"י, ובהם זוכין לקדושת המקום ביחוד [וכ"א מאלו חלוק ג"כ לג', ‏ובכללן י' קדושות ואכ"מ]. ובנפשות יש מלך והוא נגד הלב, כמ"ש בס' יצירה. שממנו רוח חיים לכל ‏ישראל. וזה כל יגיעות דוד המע"ה כל ימיו שיהי' לו לב טהור, עד שביקש ברא לי וגו' יש מאין, לצורך ‏השפעת ישראל. והוא נבנה ע"י בכל לבבך שבלב עצמו, שאינו ניכר על המעשה. ומצד הגברת החשק ‏שבלב עד בכל נפשך במסירת נפש על רצון הש"י, מזה נבנה קדושת הסנהדרין ומופלא שבב"ד, והיא ‏נגד הכבד והדם, הדנים דיני נפשות ושופטים על כחות הפעולה שבבנ"י. ומעברים שנים וחדשים, ‏היינו שקדושת הזמן נבנה על ידם. וע"י הגברת החשק עד בכל מאודך להיותו כל רכושו כלא חשיב ‏בלבו נגד רצון הש"י, נבנה קדושת הכה"ג, שנא' בו (יומא יח.) גדלהו משל אחיו, בעושר שהוא שייך ‏לקדושת המקום ביחוד, והוא המוח שבגוף הכנסי' המשפיע השכלה לכל ישראל, כמ"ש כי שפתי כהן ‏וגו' ותורה יבקשו מפיהו וגו'. והגם שנחרב בהמ"ק מ"מ יש ג' קדושות אלו בנפשות מיוחדות, רק ‏בהעלם ואינו בהתגלות מיוחד. וכפי כשרון הדור כך הם בהתגלות יותר וכן להיפך ח"ו. וכן כפי ‏כשרון כל איש פרטי בכחות לבו, כך הוא יונק מאותה קדושה: ‏