פתיחת התפריט הראשי

הדמיונות והרהורים של בטלה ושל מה בכך שבמוח ולב - כל אחד הוא ממש כחולם חלום שאינו ‏אלא בכח המדמה. ולכן אמרו (באר היטב או"ח סי' תקפ"ג סעיף ז) יושב בטל כישן דמי. שהוא א' מס' במיתה (ברכות נז:). באותו עת ‏דמיתה היינו מעשה רשע, כמ"ש (שם יח:) רשעים בחייהם כו'. וידוע כי בכל דבר יש ו' קצוות, דהיינו ‏ו' מדרגות וכחות לכל דבר עד שיצא לגמר המעשה. וכל א' קומה שלימה כלול מי' הרי ס', והגם דיש ‏מדרגה ז' שהוא גמר המעשה[1], מ"מ גם במדרגה אחרונה מן הששית אין הבחירה עוד בידו שלא ‏לצאת עוד לפועל במעשה כל שכבר נשלמו ו' המדרגות בכללותן. ד"מ כשטיפת הזרע בפי היסוד ‏א"א שלא יצא, אבל באמצע עדיין אפשר להחזיר בכח המושך כמ"ש ריעב"ץ. והתחלתן הוא הבטלה ‏הנמשך ממדרגה אחרונה דדעת, דהיינו קישור כל מיני הרהורים מחשבות ורצונות של בטלה, ‏‏[ובהיפך לטובה של טוב] ונמצא הוא א' מס'. ומ"מ אמרו (ברכות נז, ב) חלום א' מס' בנבואה. כי בבני ישראל זרע ‏אברהם יצחק ויעקב, הנסתרות שהם חב"ד בהעלמן לא מצד גלויין לפועל, הם לה' אלהינו ע"י מורשה ‏מהאבות שזיככום ב' כחות אלו. כי הבנים נמשכים ממוח האב כנודע, ולכן אע"פ שחטא במעשה, ‏ישראל הוא בשורשו בחב"ד שבמוחו. ולכך הדמיונות בטילים דישראל, מאחר שנובעים מחב"ד שבו, ‏הרי יש להם פתרון ממשיי ואמיתיי על המקום שהן נובעים אלא שנתלבשו בדברי בטלה. וזהו פרקי ‏דשטותא הנזכר בזוהר (ח"ג מז ב). שמהם יכולים לעמוד על דברי חכמה. והיינו כענין פתרון לחלום, ‏כי גם כח המדמה הוא א' מכחות שיסד הש"י במוח. וכל עיקרה של נבואה ממנו, כמו ששמעתי וכ"ה ‏במ"נ. כי הנבואה חלוק מהחכמה, וכדאי' בב"ב (יב.[2]) והוא ע"י המדמה ויש בו ג"כ ו' מדרגות כנ"ל, ‏וכמ"ש בזוהר ובכללותן ס'. ונראה כי המדריגות הוא בידיעת בירור שמחשבה זו הנופלת בדמיונו ‏הוא מאמיתות מחשבתו של הש"י, ודבר ה' הוא שעולה בדמיונו. ולא ככל דמיונות של תוהו ושל הבל ‏העולים לכל א'. ודבר זה הוא כפי נקיון הרהוריו מכל דבר שהוא נוגע בו, שבזה הם כל הרהורי ‏האדם, מדבר שנפשו של אדם מתאוה להן. וידע שלא הכניס הוא ההרהור בלבו, והם ו' שהם ס' ‏מדרגות בנקיון, כידוע שו' קצוות יש במדות. תאוה וכעס וגיאות וניצוח כו'. וכפי נקיון הרהוריו מכל א' ‏מנגיעות אלו, כך עולה במעלות מדריגת נבואותו. והחלום שבעת השינה שאינו בידו ובחירתו לנקות ‏הרהוריו, וכן הרהורי ודמיונות כל א' מישראל בכל זמן שהם דוגמת חלום, הם א' מס' מאמיתות ‏המדמה שהיא נבואה. כי גם בהם מלובש פתרון האמיתי ומרומז חכמת אמת הנמשכות מחב"ד ‏שבמוחו, אלא שמעורבב בבטלה הרבה, כענין אין חלום בלא דברים בטילים. ובלק"ת פ' וישב ביאר ‏ענין החלום, מוחין דגדלות שבתוך מוחין דקטנות ע"ש. וכן הדמיונות של הבל הם מוחין דקטנותו, ‏ואצל בני ישראל שכל א' יש לו שורש בתורה דכתוב בה אמת ואינה דמיון, הרי המוחין דגדלות גנוז ‏תוך מוחין דקטנות. רק מ"מ מפני הקטנות המסבבו, א"א בלא דבר בטל אבל יש בו גם בר. והמבין ‏ע"ז לדעת התוכיות שבכל הדמיונות הוא מי שנקי מתאות, כיוסף בתאות נשים ודניאל בתאות ‏אכילה, הם היו פותרי חלומות, דשורש כל הרהורי בטלה הם בתאות, שבזה הלב חושק להרהר. ומי ‏שהוא שקוע בדמיון אין יכול להחליף ולהוציא הדבר אמת המלובש תוך הדמיונות. רק מי שאינו ‏שקוע הוא יוכל לברר הטוב מן הרע. וזה סוד העלאת מחשבות זרות שבתפלה הידוע בספרים ‏שאמור לגדולים, היינו לשאין שקועים בתאוה הם יכולים לעמוד על הד"ת ומוחין דגדלות הגנוזים ‏בתוך מחשבות הבל שלו. ועי"ז מעלה אותה המחשבה זרה ג"כ מאחר שעל ידה עמד. ע"כ שזה ‏מעין נבואה, דהיינו דבר שאינו יכול לעמוד עליו מכח החכמה שהוא בכח השכל שבמוח, רק ע"י כח ‏המדמה שבו עומד על ד"ת זה כנ"ל:

  1. ^ [ספר תקנת השבין להמחבר] אות א'. ונודע דז' מדרגות הם ביציאת דבר לפועל מבינת הלב עד גמר הפעולה, שהם סוד ז' ספירות חג"ת נהי"ם, ונגדם הוא כל מספר ז' כידוע.
  2. ^ אמר רבי אבדימי דמן חיפה מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים, אטו חכם לאו נביא הוא? הכי קאמר אע"פ שניטלה מן הנביאים מן החכמים לא ניטלה.