צדקת הצדיק/רג
הדמיונות והרהורים של בטלה ושל מה בכך שבמוח ולב - כל אחד הוא ממש כחולם חלום שאינו אלא בכח המדמה. ולכן אמרו (באר היטב או"ח סי' תקפ"ג סעיף ז) יושב בטל כישן דמי. שהוא א' מס' במיתה (ברכות נז:). באותו עת דמיתה היינו מעשה רשע, כמ"ש (שם יח:) רשעים בחייהם כו'. וידוע כי בכל דבר יש ו' קצוות, דהיינו ו' מדרגות וכחות לכל דבר עד שיצא לגמר המעשה. וכל א' קומה שלימה כלול מי' הרי ס', והגם דיש מדרגה ז' שהוא גמר המעשה[1], מכל מקום גם במדרגה אחרונה מן הששית אין הבחירה עוד בידו שלא לצאת עוד לפועל במעשה כל שכבר נשלמו ו' המדרגות בכללותן. ד"מ כשטיפת הזרע בפי היסוד א"א שלא יצא, אבל באמצע עדיין אפשר להחזיר בכח המושך כמ"ש ריעב"ץ. והתחלתן הוא הבטלה הנמשך ממדרגה אחרונה דדעת, דהיינו קישור כל מיני הרהורים מחשבות ורצונות של בטלה, [ובהיפך לטובה של טוב] ונמצא הוא א' מס'. ומ"מ אמרו (ברכות נז, ב) חלום א' מס' בנבואה. כי בבני ישראל זרע אברהם יצחק ויעקב, הנסתרות שהם חב"ד בהעלמן לא מצד גלויין לפועל, הם לה' אלהינו על־ידי מורשה מהאבות שזיככום ב' כחות אלו. כי הבנים נמשכים ממוח האב כנודע, ולכן אע"פ שחטא במעשה, ישראל הוא בשורשו בחב"ד שבמוחו. ולכך הדמיונות בטילים דישראל, מאחר שנובעים מחב"ד שבו, הרי יש להם פתרון ממשיי ואמיתיי על המקום שהן נובעים אלא שנתלבשו בדברי בטלה. וזהו פרקי דשטותא הנזכר בזוהר (ח"ג מז ב). שמהם יכולים לעמוד על דברי חכמה. והיינו כענין פתרון לחלום, כי גם כח המדמה הוא א' מכחות שיסד השם יתברך במוח. וכל עיקרה של נבואה ממנו, כמו ששמעתי וכ"ה במ"נ. כי הנבואה חלוק מהחכמה, וכדאי' בב"ב (יב.[2]) והוא על־ידי המדמה ויש בו גם כן ו' מדרגות כנ"ל, וכמ"ש בזוהר ובכללותן ס'. ונראה כי המדריגות הוא בידיעת בירור שמחשבה זו הנופלת בדמיונו הוא מאמיתות מחשבתו של השם יתברך, ודבר ה' הוא שעולה בדמיונו. ולא ככל דמיונות של תוהו ושל הבל העולים לכל א'. ודבר זה הוא כפי נקיון הרהוריו מכל דבר שהוא נוגע בו, שבזה הם כל הרהורי האדם, מדבר שנפשו של אדם מתאוה להן. וידע שלא הכניס הוא ההרהור בלבו, והם ו' שהם ס' מדרגות בנקיון, כידוע שו' קצוות יש במדות. תאוה וכעס וגיאות וניצוח כו'. וכפי נקיון הרהוריו מכל א' מנגיעות אלו, כך עולה במעלות מדריגת נבואותו. והחלום שבעת השינה שאינו בידו ובחירתו לנקות הרהוריו, וכן הרהורי ודמיונות כל א' מישראל בכל זמן שהם דוגמת חלום, הם א' מס' מאמיתות המדמה שהיא נבואה. כי גם בהם מלובש פתרון האמיתי ומרומז חכמת אמת הנמשכות מחב"ד שבמוחו, אלא שמעורבב בבטלה הרבה, כענין אין חלום בלא דברים בטילים. ובלק"ת פ' וישב ביאר ענין החלום, מוחין דגדלות שבתוך מוחין דקטנות עיין שם. וכן הדמיונות של הבל הם מוחין דקטנותו, ואצל בני ישראל שכל א' יש לו שורש בתורה דכתוב בה אמת ואינה דמיון, הרי המוחין דגדלות גנוז תוך מוחין דקטנות. רק מכל מקום מפני הקטנות המסבבו, א"א בלא דבר בטל אבל יש בו גם בר. והמבין ע"ז לדעת התוכיות שבכל הדמיונות הוא מי שנקי מתאות, כיוסף בתאות נשים ודניאל בתאות אכילה, הם היו פותרי חלומות, דשורש כל הרהורי בטלה הם בתאות, שבזה הלב חושק להרהר. ומי שהוא שקוע בדמיון אין יכול להחליף ולהוציא הדבר אמת המלובש תוך הדמיונות. רק מי שאינו שקוע הוא יוכל לברר הטוב מן הרע. וזה סוד העלאת מחשבות זרות שבתפלה הידוע בספרים שאמור לגדולים, היינו לשאין שקועים בתאוה הם יכולים לעמוד על הד"ת ומוחין דגדלות הגנוזים בתוך מחשבות הבל שלו. ועי"ז מעלה אותה המחשבה זרה גם כן מאחר שעל ידה עמד. ע"כ שזה מעין נבואה, דהיינו דבר שאינו יכול לעמוד עליו מכח החכמה שהוא בכח השכל שבמוח, רק על־ידי כח המדמה שבו עומד על דברי־תורה זה כנ"ל:
- ^ [ספר תקנת השבין להמחבר] אות א'. ונודע דז' מדרגות הם ביציאת דבר לפועל מבינת הלב עד גמר הפעולה, שהם סוד ז' ספירות חג"ת נהי"ם, ונגדם הוא כל מספר ז' כידוע.
- ^ אמר רבי אבדימי דמן חיפה מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים, אטו חכם לאו נביא הוא? הכי קאמר אע"פ שניטלה מן הנביאים מן החכמים לא ניטלה.