צדקת הצדיק/רא
מסירת נפש בשביל אהבת ה' אינו הנפש לבד כפשטי' אלא גם הנשמה, וכמ"ש בזוהר תרומה קס"ג רע"א. דבכל נפשך היינו נפש רוח נשמה. [דלשון כל משמע לפחות על ג' דברים, כמ"ש תוס' כתובות (ח.). וכן בכל לבבך הם ג' כחות שבלב, קנאה ותאוה וכבוד, דהיינו ב' החללים שבלב ימין ושמאל וחבורם יחד. ובכל מאודך אי' בזוהר שם, דכמה זינין אינון בממון. פי' כמ"ש (ירושלמי תרומות סו"פ ח) לבא בכיסא תליא. וכפי התחלקות יצרי הלב כך התחלקות חמדת הממון. יש שממונו בשביל קנאה וניצוח, ויש למילוי תאוה ויש להשיג כבוד על ידו]. וכדרך שא' משרע"ה מחני נא מספרך, בשביל אהבת ישראל. ודוד המע"ה בקש לעבוד ע"ז כמ"ש בסנהדרין (קז.) כדי שלא יתחלל כו'. דהיינו בשביל אהבת השם יתברך. ומקושש לש"ש נתכוין, היינו בשביל אהבת התורה שיתגלה הלכה זו בעולם של חיוב מיתה למחלל שבת. (כמ"ש תוס' ב"ב קיט: בשם מדרש) הגם דהוא יענש, וזכה גם כן לבנות שנתלין בו (כמ"ש נדה לא סע"א) חכמניות דרשניות, ונתגלה גם כן על ידם פ' מחודשת מד"ת בנחלות. כמו ששמעתי ענין הירושה עקרו ירושת הכחות של האב לבן. וידוע נוק' הוא החשק וחסרון ודכורא המילוי, ולכך הירושה לדכורא, אך כשאין לו בן זהו שלא הי' לו מילוי רק תוקף החשק לבד, שזהו מסט' דנוקבא אז זה החלק גם הבנות יורשות. ומקושש שהי' לו החשק לתורה כ"כ הגם שלא נתגלה ההלכה אלא במיתתו, נמצא לא זכה להמילוי והי' לו רק החשק, לכך לא הי' לו כ"א בנות, ונתגלה על ידם פ' זו שהם יורשים כחותיו במותו, שאז הי' מילוי חשקו וכחותיו הוא החשק. וכן המטיילים בפרדס יש להם מס"נ בשביל אהבת התורה, שהרי יכולים לטעות כאלישע אחר. ומי שלבו שלם בכל ג' מדרגות האהבה, הרי זה זוכה כרע"ק שנכנס ויצא בשלום. ואחר לא הי' שלם בכל לבבך, כמ"ש (חגיגה טו: רש"י ד"ה נושרין) טינא היתה בלבו. שזה נגד אהבת השם יתברך כנ"ל אות קצ"ט. יצא לתרבות רעה. ובן עזאי נפשו חשקה בתורה, זהו נגד בכל נפשך ואהבת התורה, רק שלא הי' נאה מקיים, כמ"ש ביבמות (סג:) וע"ז אמרו (שם קט.) כל האומר אין לו אלא תורה אף תורה אין לו. שזה חסרון באהבת התורה כשאינו מקיים והוא חסרון באהבה דכל נפשך, לכן עונשו בנפש ובמיתה. ומצינו בברכות (י.) בחזקי' גם כן מות תמות על שלא קיים פ"ו. ובזוהר פקודי רנ"ד ב' דהוא אידבק בעפר. וידוע דרע שביסוד העפר הוא העצלות בקיום המצות. ואחר אדבק באש שממנו הכעס, נקרא בלשון הכתוב אש, וכן התאוה בדרז"ל (קידושין פא.) חזי דאת נורא. ובן זומא ברוח שממנו בא ליצנות והתפארות. והגם דאצלו הי' הכל ק"ק כד"ש בברכות (נח.) וברא כל אלו לשמשני. והוא לשיטתו (שם ו:) כל העולם כולו לצוות לזה. וכך הוא האמת לאמיתו. רק לפי שעדיין לא נסמך הי' זה לקצת חסרון. וכמו ששמעתי על מאז"ל בחגיגה (יד:) שאלו את בן זומא מהו לסרוסי כלבא. שהוא אם לא נתלוצץ מברי' היותר פחותה שבבריות ואכ"מ. ולכ"א עליו פן תשבענו וגו' שקיבל יותר מהראוי, ובאמת חכמתו מופלגת מכל העולם כולו, שמצד זה נמשך התפארות נגד הכל, כד"ש בזכרי' ראה עצמו למעלה כו' (קה"ר פ' י) וכמ"ש בברכות (נז:) בן זומא יצפה לחכמה. ולכך עונשו נפגע שהוא העדר החכמה. ולפי שהפגם באהבת ישראל הנפגע ויוצא מדעת הוא מובדל מאהבת ריעים. וא' (ב"ק פז.) חש"ו פגיעתן רעה כו'. אבל רע"ק שנכנס בהיכל אהבה, יעו"ש בזוהר שהי' שלם בכל חלקי האהבה יצא בשלום: