פתיחת התפריט הראשי

‏מסירת נפש בשביל אהבת ה' אינו הנפש לבד כפשטי' אלא גם הנשמה, וכמ"ש בזוהר תרומה ‏קס"ג רע"א. דבכל נפשך היינו נפש רוח נשמה. [דלשון כל משמע לפחות על ג' דברים, כמ"ש תוס' ‏כתובות (ח.). וכן בכל לבבך הם ג' כחות שבלב, קנאה ותאוה וכבוד, דהיינו ב' החללים שבלב ימין ‏ושמאל וחבורם יחד. ובכל מאודך אי' בזוהר שם, דכמה זינין אינון בממון. פי' כמ"ש (ירושלמי תרומות ‏סו"פ ח) לבא בכיסא תליא. וכפי התחלקות יצרי הלב כך התחלקות חמדת הממון. יש שממונו ‏בשביל קנאה וניצוח, ויש למילוי תאוה ויש להשיג כבוד על ידו]. וכדרך שא' משרע"ה מחני נא מספרך, ‏בשביל אהבת ישראל. ודוד המע"ה בקש לעבוד ע"ז כמ"ש בסנהדרין (קז.) כדי שלא יתחלל כו'. ‏דהיינו בשביל אהבת הש"י. ומקושש לש"ש נתכוין, היינו בשביל אהבת התורה שיתגלה הלכה זו ‏בעולם של חיוב מיתה למחלל שבת. (כמ"ש תוס' ב"ב קיט: בשם מדרש) הגם דהוא יענש, וזכה ג"כ ‏לבנות שנתלין בו (כמ"ש נדה לא סע"א) חכמניות דרשניות, ונתגלה ג"כ על ידם פ' מחודשת מד"ת ‏בנחלות. כמו ששמעתי ענין הירושה עקרו ירושת הכחות של האב לבן. וידוע נוק' הוא החשק וחסרון ‏ודכורא המילוי, ולכך הירושה לדכורא, אך כשאין לו בן זהו שלא הי' לו מילוי רק תוקף החשק לבד, ‏שזהו מסט' דנוקבא אז זה החלק גם הבנות יורשות. ומקושש שהי' לו החשק לתורה כ"כ הגם שלא ‏נתגלה ההלכה אלא במיתתו, נמצא לא זכה להמילוי והי' לו רק החשק, לכך לא הי' לו כ"א בנות, ‏ונתגלה על ידם פ' זו שהם יורשים כחותיו במותו, שאז הי' מילוי חשקו וכחותיו הוא החשק. וכן ‏המטיילים בפרדס יש להם מס"נ בשביל אהבת התורה, שהרי יכולים לטעות כאלישע אחר. ומי שלבו ‏שלם בכל ג' מדרגות האהבה, הרי זה זוכה כרע"ק שנכנס ויצא בשלום. ואחר לא הי' שלם בכל לבבך, ‏כמ"ש (חגיגה טו: רש"י ד"ה נושרין) טינא היתה בלבו. שזה נגד אהבת הש"י כנ"ל אות קצ"ט. יצא ‏לתרבות רעה. ובן עזאי נפשו חשקה בתורה, זהו נגד בכל נפשך ואהבת התורה, רק שלא הי' נאה ‏מקיים, כמ"ש ביבמות (סג:) וע"ז אמרו (שם קט.) כל האומר אין לו אלא תורה אף תורה אין לו. שזה ‏חסרון באהבת התורה כשאינו מקיים והוא חסרון באהבה דכל נפשך, לכן עונשו בנפש ובמיתה. ‏ומצינו בברכות (י.) בחזקי' ג"כ מות תמות על שלא קיים פ"ו. ובזוהר פקודי רנ"ד ב' דהוא אידבק ‏בעפר. וידוע דרע שביסוד העפר הוא העצלות בקיום המצות. ואחר אדבק באש שממנו הכעס, נקרא ‏בלשון הכתוב אש, וכן התאוה בדרז"ל (קידושין פא.) חזי דאת נורא. ובן זומא ברוח שממנו בא ‏ליצנות והתפארות. והגם דאצלו הי' הכל ק"ק כד"ש בברכות (נח.) וברא כל אלו לשמשני. והוא ‏לשיטתו (שם ו:) כל העולם כולו לצוות לזה. וכך הוא האמת לאמיתו. רק לפי שעדיין לא נסמך הי' זה ‏לקצת חסרון. וכמו ששמעתי על מאז"ל בחגיגה (יד:) שאלו את בן זומא מהו לסרוסי כלבא. שהוא אם ‏לא נתלוצץ מברי' היותר פחותה שבבריות ואכ"מ. ולכ"א עליו פן תשבענו וגו' שקיבל יותר מהראוי, ‏ובאמת חכמתו מופלגת מכל העולם כולו, שמצד זה נמשך התפארות נגד הכל, כד"ש בזכרי' ראה ‏עצמו למעלה כו' (קה"ר פ' י) וכמ"ש בברכות (נז:) בן זומא יצפה לחכמה. ולכך עונשו נפגע שהוא ‏העדר החכמה. ולפי שהפגם באהבת ישראל הנפגע ויוצא מדעת הוא מובדל מאהבת ריעים. וא' ‏‏(ב"ק פז.) חש"ו פגיעתן רעה כו'. אבל רע"ק שנכנס בהיכל אהבה, יעו"ש בזוהר שהי' שלם בכל חלקי ‏האהבה יצא בשלום: