פתיחת התפריט הראשי

‏יש ג' מינים באהבה: אהבה זוטא, ואהבה רבה נזכר בזוהר פקודי רנ"ד ב'. ואהבה רבה - ואהבת ‏עולם נזכר בנוסח ברכת ק"ש בברכות (יא:). והם באהבת הש"י לישראל וכן באהבתם להש"י, כי ‏מסתמא הם מקבילים מדה כנגד מדה. פי' אהבה זוטא היא הנקראת בלשון הכתוב אהבה מסותרת, ‏שאינה בהתגלות בלבו להיות בוער כרשפי אש. שהתוכחת מגולה שמוכיח ללבו בהתגלות הלב ‏ומייסרה על ריחוקה מהש"י, שזהו מדת היראה טובה הימנה. הגם דאהבה גדול מיראה, זהו כשהוא ‏ג"כ בהתגלות והתלהבות בלב ונקרא אהבה רבה. אלא שזה רק מתנת הש"י ואינו ביד האדם ‏בהשתדלותו כמו היראה בהתגלות שיכול לבוא ע"י התוכחת ללבו, וכמ"ש (שם לג:) הכל בידי שמים ‏חוץ מיר"ש. ואברהם אע"ה ראש המשתדלים זכה למדת האהבה שהוא מתנת הש"י באמת בלא ‏השתדלות. ויצחק ראש הנולדים מקודשים מלידה מבטן, והובטח טרם לידתו שיהי' זרע ה', זכה ‏למדת היראה שהוא בהשתדלות האדם. כי כך מדתו ית' להראות לכל אחד ההיפך, למען ידע כי יד ‏ה' עשתה כל אלה. ובאמת כולם כלולים בכל, רק אצל יצחק היתה מדת האהבה מסותרת והיא ‏אהבה זוטא והיראה בתוקף. ומדת יעקב אע"ה היא מדת אהבת עולם, שהוא המבריח מקצה אל ‏הקצה, ומדת האמת וקיים לעד שאין לו בטול והפסק, כטעם (תענית ה:) יעקב אע"ה לא מת. כי כל ‏תוקף אהבה אינו אלא לשעה ואח"כ נעלם. וגם יש חילוק לאדם כשהוא בשמחה ונייחא אז גובר מדת ‏אהבה. ובצער וצרה מדת היראה, ובאמת צריך לאהבה בין בטיבו בין בעקו, כמ"ש בהקדמת הזוהר ‏‏(יב א). וזה נדרש בברכות (נד.) מבכל מאודך שהוא נגד יעקב אע"ה, שהוא הי' כולל ב' המדות בכל ‏זמן, כד"ש בתדב"א (סא"ר ר"פ ג) אני יראתי מתוך שמחתי ושמחתי מתוך יראתי. ולכן אומרים ‏בערבית אהבת עולם, נגד יעקב אע"ה שתיקן תפלת ערבית והוא מדתו, להיות גם בערב ועת חשכות ‏הצרות האהבה בלתי ניתקת. ובשחרית בוקר דאברהם שתיקן תפלת שחרית אהבה רבה כמדתו, כי ‏באור היום המאיר ובא ללבות בני ישראל מתלהב הלב באהבה רבה להש"י, ומדה כנגד מדה אהבה ‏רבה אהבתנו וגו'. ונוסחת גם בשחרית אהבת עולם, כמ"ד כן בברכות (יא.). כי אם עכשיו בגלות ‏צריכין לעורר מדה זו של אהבת עולם גם בעקו לעולם גם ביום. ומדת אהבה רבה נעלמת, שאלו ‏נגלית בלב בני ישראל, גם הש"י לעומתם כן הי' מתקיים מים רבים - הם האומות, לא יוכלו לכבות וגו', ‏והיו נופלים תחת ישראל. רק שאהבה זו בהתלהבות הראוי נעלמת מיום שחרב ביהמ"ק ובטל אש ‏המערכה, שממנו הי' הסייעתא לצמוח אש התלהבות להש"י נפסק זו. ואע"פ שיארע לפעמים אינו ‏אלא דמיון ובהתגלות הלב ולא במעמקיו. וכענין ששמעתי על לא באש ה'. כי צריך לזה מבחן ובירור ‏עדיין אם הוא אמת גמור, שאהבתו עזה כ"כ עד שיגיע למדרגת הדביקות ושיהי' ה' בקרבו ממש, ‏כמשפט האהבה בחשוקים: