פתיחת התפריט הראשי

[קצז] ג' מדרגות באהבת הש"י: בכל לבבך היינו כל התשוקות וחמדות שבלב, ואז"ל (ברכות נד.) בב' ‏יצריך פי' בין בצרכי הגוף בין לעניני עוה"ב הכל לא יהיה לאהבת עצמו רק לאהבת הש"י, וזהו בכלל ‏התשוקות שלו. ואח"כ בכל נפשך היינו בדברים שנפשו מקושרת בהם ממש. וכענין נפשי יצאה ‏בדברו, מפני גודל קישור התשוקה המגיע עד כלות הנפש ממש. וכד"ש (מד"ת ויקרא ה) ע"פ ונפש ‏כי תקריב. דעני נפשו הוא מקריב, שנפשו מקושרת באותו דבר מועט. וכן נקרא תפלת העני נפש, ‏וכמ"ש בחנה ואשפוך את נפשי. שתשוקתה לבן הי' כל נפשה קשורה בחשוקה זו. וצריך שיהי' כל ‏נפשו מקושר בתשוקת אהבת הש"י, כענין במעמד הר סיני מדבור א' יצתה נשמתם (שבת פח:). ‏וזהו נקרא דביקות כאשר ממש מצוי נפשו קשור ודבוק בזה. וזהו תפילין שפי' דבקות ונקרא חיותו ‏בברכות (כד.) ע"פ והיו חייך תלואים. כי הדביקות היינו שממש כל חיותו תלוי בזה. וב' אלו עדיין ‏הוא ביד עבודת האדם והשתדלותו להשיג לזה, ולכך בפ' והי' אם שמוע שאמר ולעבדו נזכר רק ב' אלה, ‏משא"כ בכל מאדך אינו ביד עבודת האדם רק מסייעתא דשמיא, דפי' שבכל רכושו וקנינו יהי' קבוע ‏אהבת הש"י, ולא קאי אתשוקתו וחמדתו לרכוש שזה בכלל בכל לבבך. רק שבכל הרכוש עצמו כידוע ‏כי הרכוש שייך לאדם, וכ"כ יהי' האדם כולו ממולא מאהבת הש"י בכל מעמקיו עד שממילא גם בכל ‏קניניו שהם ההתפשטות שלו יהי' ג"כ ממולאים מאהבתו ית', כענין חמורו של ר' פנחס בן יאיר ‏דמחמרא אנפשה לאכול איסור (כמ"ש ב"ר פ' ס). וזו בבע"ח ומסתמא ה"ה בדוממים, כענין אבן ‏מקיר תזעק לעת"ל כשירצה לעשות איסור, כמשאז"ל (שוח"ט תהלים מז' עג). וזה ענין שביתת כליו ‏ביום השבת שאז כולו לה' גם כל קניניו. וכענין צאן יעקב אע"ה, שאז"ל (ב"ר סו"פ עג) שהי' לו ס' ‏רבוא עדרים. דמן השתוות המספר מבואר דהן עצמן ס' רבוא נפשות ישראל. וא"כ בודאי אהבת ‏הש"י קבוע גם בהם. ואמרו בזוהר (ח"א קסב סע"א) דכוונת יעקב במקלות הוא ענין התפילין, דהיינו ‏התקשרות ודביקות מצוי נפשו להש"י כנ"ל. ומדת יעקב הוא נגד בכל מאודך, לקשר כ"כ כל מצוי ‏ונפשו עד שגם הקנינים השייכים לו כולן יהיו בכלל ההתקשרות זה, ולכך לא נאמר זה בפ' והיה אם ‏שמוע שהיא בלשון רבים, דדבר זה אינו אלא ליחידים שזכו בה, אבל א"א מדריגה זו לרבים אלא ‏לעתיד כשישפוך רוחו על כל בשר, כענין משה רבינו ע"ה שלא שלטו שונאים במעשה ידיו, כי קניניו ‏ופעולותיו השייכים לו אפי' בדוממים קבועה בהם קדושה דקביע וקיימא שא"א לינתק כלל, ור"י אמר ‏בסנהדרין (צח:) איתיב בטולא דכופיתא דחמרי'. וכן אמרו בריש בכורות דמוציא מקדושתו כשמוכר ‏החמור לעכו"ם. ע"ש פרש"י ותוס' לחד פי' בזולת המלאכה דשבת. וליחיד הזוכה גם בדוממים כל ‏קניניו הם כמו תשמישי מצוה וקדשי שמים ואהבת הש"י קבוע בהם שהם אוהבים לפרסם כבוד ‏שמים. וכיוצא בו עד"ש (זח"ב כא א) דהר סיני דליג למשה כמחטא לאבן השואבת: