פתיחת התפריט הראשי

‏מי שאוהב את התורה התורה אוהבתו ג"כ, כמ"ש בפר' הלא חכמה תקרא. אני אוהבי אהב וגו'. ‏ומגלת לו כל סתריה ורזי התורה כמו החשוק לחשוקו. וכן האוהב ישראל הן אוהבין אותו, כמ"ש ‏באהרן באבות, אוהב את הבריות. ולכן נאמר בו ויבכו אותו כל ב"י. כדרז"ל (אדר"נ פ' יב הובא ברש"י), ‏וכמ"ש כמים הפנים וגו'. ומגלין לו כל רזין הגנוזין בנפשות ישראל. וזה טעם ונשא אהרן את שמות ‏בנ"י וגו'. כי השם הוא שורש כח חיות נפשו במקורה ומקום אצילותה למעלה מעלה. וללב אהרן ‏האוהב ישראל גלויים סודות כל הנפשות בשרשן. ועי"ז מתגלין לו כל חללי עלמא שהיו שואלין ‏באורים ותומים והאותיות בולטין, פי' שיש בליטה בלב להאוהב ישראל ע"י שמות בני ישראל לדעת ‏רצון הש"י בהנהגת העולם דבר בעתו בכל דור ודור. שע"ז מורין נפשות ישראל שבכל דור [הכלולין ‏במקורן שמות האבות ושבטים החקוקים בצירוף תיבות שבטי ישורון (כמ"ש יומא עג:) שהם אותיות ‏ההמשכה להמשיך כחן בזרען, שעיקר ההמשכה ע"י אות הט'. כטעם אמרו צדיק כי טוב. שלא נמצא ‏בכולן. וכן אות הצד"י לא נמצא אלא באבות שהם התחלת ההמשכה ואכ"מ] והתורה היא לימוד דרך ‏כלל, אבל בפרט בעתו באותו זמן ונפש ומקום, זהו בבני יששכר יודעי בינה לעתים, שנמשך מן הבינה ‏שבלב ששם הוא הרחמנות והאהבה לבריות. משא"כ החכמה הוא אהבת התורה, זהו בלוי ביחוד ‏שיצא ממנו משרע"ה, ובכלל הכהנים והלוים הם השופטים, כמ"ש ובאת וגו' ובכ"מ. וא' ביומא (כו.) ‏צורבא מרבנן דמורי מלוי או מיששכר. וכ"א (בר"ר פ' עב) ראשיהם מאתים ראשי סנהדראות, כי אין ‏ממנין בסנהדרין זקן וסריס וכו' (כמ"ש סנהדרין לו:). דצריך ג"כ אהבת הבריות כדי לידע הדבר ‏בעתו, וזה זכה יששכר ע"י דמרציא ארצויי, כדאי' בעירובין (ק:) שזהו תוקף האהבה לבריות ובכח זה ‏נולד. משא"כ יהודה שנקרא ע"ש של הקב"ה, כמ"ש בסוטה (י:) כי אהבת הש"י קבוע בו [וכמו ‏ששמעתי כי מי ששונא הנבחר משבט יהודה נק' שונא ה', וכן נקראו שונאי דוד המע"ה, משא"כ בשאר ‏שבטים כל א' כפי מעלתו, משבט יוסף השונאו נקרא שונא צדיק, ומגד שונא תם ומלוי שונא ישראל ‏כך שמעתי] ולכן נקראו ישראל על שמו (כמ"ש בר"ר פ' צח). וא' במגילה (יג.) כל הכופר בע"ז נקרא ‏יהודי. לכן אמרו שם ביומא דגם בו נא' יהודה מחוקקי רק דלא מסיק כו', דודאי המשפט מדה כנגד ‏מדה הש"י מגלה לו סתריו, אלא דזה אינו אליבא דהלכתא. פי' לשון הלכה היינו מלשון הכתוב זה ‏הדרך לכו בו. ולענין הנהגת העולם אמרו בב"מ (נט:) לא בשמים הוא ואין משגיחין בב"ק (ושם פו.) ‏נחלקו במתיבתא דרקיע הקב"ה אומר כו'. כי תושב"כ מן השמים נקרא חקה חקקתי גזירה גזרתי ‏כו'. וכן הבריאה דהוא מעשה הקב"ה נקרא חוקות שמים וארץ, וכן יהודה מחוקקי נתגלו לו חוקות ‏הקב"ה, וכד"ש בתוספתא הובא בתוס' חגיגה (ב:) על דוד ושלמה המע"ה אין למידין מתקוע. שהוא ‏עשה שלא כהלכה בלא שום טעם רק מפני שרצה בכך, וסמך על מה שהוא רוצה כך הוא אמיתות ‏רצון הש"י ואין בו עבירה. ואע"פ שאין בו שום טעם כי אין טעם לרצון, וכמ"ש כל אשר שאלו עיני לא ‏אצלתי וגו'. אף להפר תורה הגם שלא ידע טעם שיש בו עת לעשות לה', רק חוקה וכהלכתא הלכה ‏למשה מסיני בלא טעמא, זה אינו מסקנא והלכתא להנהגת העולם, ולכן אמרו (ר"ה כא סע"ב) בקש ‏שלמה המע"ה לדון בלא עדים והתראה. וכטעם וישב על כסא ה'. והרי על כסא ה' יושב הקב"ה. רק ‏האהבה הוא הדביקות באותו דבר. ומי שאוהב התורה וישראל דבוק בהם ומי שאוהב הקב"ה, שע"ז ‏יסד שלמה המע"ה כל ספר שה"ש, הרי דבוק בו עד כביכול והיו לבשר אחד: ‏