‏[קפח] ד' מדרגות בחברים, כמ"ש (שבת סג.) מחדדים ונוחים ומקשיבין ומדגילין והיא הפחותה, ‏כדמסיים עלה והוא דידעי והוא דלית להו כו'. ולכך נקרא מדגילים לפירש"י, שאין בידם אלא האסיפה ‏לבד, וכענין "אגרא דפרקא ריהטא ודכלה דוחקא". שפירש"י בברכות (ו:) לפי שאין מבינים עיין שם. וכן ‏בכלה מפני רבוי העם אין עומדים על בורי', ולא קשה קו' תוס' דע"ז (כב:) עיין שם. דרק בשביל האסיפה ‏לבד גם כן הקב"ה אוהבן הואיל ולית להו רב, ויודעים עכ"פ צורתא דשמעתא, פי' צורה הוא החשיבות, ‏כמו "אנשים הללו בעלי צורה" במ"ק (ט.). והיינו על־ידי ידיעת שורש הדבר כפירש"י, שזהו כמו צורה ‏לחומר שהוא הידיעה בפרטות. ובאלו לא אמר אם אין עושין כן כו' שיענשו ח"ו. מאחר שאין יודעין ‏כ"כ, רק אסיפתן הוא נדיבות יותר מן הראוי וזה מוליד אהבה [כמים הפנים וגו']. ומקשיבין היינו שכל ‏א' יודע חכמה וחבירו מקבל ממנו מה שהוא יודע, דהקשבה פי' קבלה משא"כ שמיעה. אבל אין ‏חדושין דהיינו בינה נולד ביניהם, רק ע"ד שאמר ר"ח בב"מ (פה:) עבידנא דלא תשתכח כו'. שכ"א ‏יגמר לחבירו סדרו, וזהו הקב"ה שומע כו'. שמתקיים בידיהם, שזה פי' שמיעת הקב"ה לקולן. כי אצל ‏השם יתברך לא שייך זמן לומר שאז שמע ואח"כ נסתלקה השמיעה רק שהוא שומע לעולם. והיינו כי קולן ‏קבוע וקיימא, כמ"ש בזוהר (ח"ג קסח ב) "דקלין דאורייתא וצלותא לא אתאבידו לעלמין" והיינו דלא ‏תשתכח. ובאלו אם אין עושין כו'. שמחוייבין בכך מאחר שבידן לקיים השכינה, דהיינו שלא תשתכח ‏אותו קול שהקב"ה שומעו תמיד, וח"ו להיפך גורם כו'. וכל זה עדיין מדרגת בתי שאין חדושין ‏ביניהם וא"צ ליראה רק לאהבה וכן הקב"ה אוהבן ושומען. וב' האחרים הם כשמחדשין דברי־תורה, ואז ‏נקרא יראי ה', והם ב' מדרגות דנועם וחובלין הנדרש בסנהדרין (כד.) על ת"ח דא"י ובבל. והנוחין זה ‏נועם, ואלו שניהם נקראו יראי ה', שאינם ב' הפכים, והקב"ה מקשיב. פי' מקבל מה שהם גוזרים, דזה ‏נקרא אחותי, שחידושים שלהם מקובלים ומוסכמים למעלה ובתנאי שיהיו שניהם יראי ה'. ועיקר ‏הרבצת תורה היתה בבבל, כדאי' בכתובות (קו.) כי רבוי התלמידים הוא על־ידי הפלפול והחדוד, שהוא ‏על־ידי המחלוקת וההפכין, וזהו המחדדין על־ידי־זה עולין לגדולה דהיינו העמדת תלמידים. כי ב' הפכים ע"כ ‏צריכין לאמצעי ודעת המחבר, וזה נקרא והדרך. וכד"ש (שבת קמה:) שת"ח שבבבל עושין ציצין ‏ופרחים לתורה. ובזוהר נקרא פלפול התלמוד קשוטי כלה, שזהו ההדר באמת, ולכך ת"ח שבבבל ‏מצויינין, כדאי' (שם). ופי' שאינן בני מקומן, שהחדוד מוציאו ממקומו. כי נוחין בישוב הדעת, הר"ז ‏עד"ש (מגילה יב:) שאנן מואב וגו' ובגולה וגז'. דיתבי בדוכתייהו, אבל החדוד מרחיב הדרוש ומרחיקו ‏ממקומו, ועי"ז מצויינין וזה גורם לגסות הרוח ולשלא לשמה, דהיינו ע"מ שיקראנו רבי. כדאי' בנדרים ‏‏(סב.) ולכן א' בקדושין (מט:) דגסות לבבל נחית, לכן התנו בזה על דבר אמת וענוה צדק. ואז זוכין ‏לימין התורה, שזהו מדרגה אחרונה ותכלית התורה עד שעולה לגדולה. וכל אלו ד' מדרגות הם בכל ‏תלמיד, מן עת דלית לי' רבה במתא, שנפטר הרב ומתחבר לחבירים עד שעולה לגדולה: ‏