פתיחת התפריט הראשי

שיחה נקרא מילי דעלמא, כמ"ש בסוכה (כא:) משיחתו של ר"ג כו'. ובעירובין (נד:) ע"פ על דרך ‏שיחו. אלו כו'[1]. אבל דבור הוא ד"ת, כמ"ש בתענית (י:) ע"פ הלוך ודבר ע"ש[2]. רק ר"ל שלא בכונה ‏גמורה, וכמ"ש בברכות (יג:) ע"פ לדבר בם. כי היכי דליגרסו[3]. וגירסא היינו הגם דלא ידע מאי קאמר, ‏כמ"ש בע"ז (יט.) ע"פ גָּרְסָה נַפְשִׁי (תהלים קיט, כ)[4]. אבל הידיעה הגמורה נקרא לימוד ועסק בד"ת, שע"ז מברכין ‏לעסוק בד"ת, וממ"ש שם אגמירו כו' כי היכי דליגרסו. נראה דבהתחלה צריך לייגע - שיהי' דברים ‏היוצאים מן הלב, אבל אח"כ זוכה לדבור וגירסא הגם דלא ידע מאי קאמר, שזה נקרא פטטיא ‏דאורייתא (ירושלמי ברכות ט, ה) (סח.). ג"כ הוא ד"ת גמור. והוא מ"ש בע"ז (שם) בתחלה תורת ה' ואח"כ תורתו, וכשזוכה דהוא ‏תורתו, דוגמת אברהם אע"ה נעשו ב' כליותיו כו' (בר"ר פ' סא). גם דבור שהוא מהשפה ולחוץ הוא ‏ד"ת. ומ"ש בדואג בסנהדרין (קו:) שכל תורתו כו' משפה ולחוץ. היינו שלא הי' לו ההתחלה. וגם כי ‏ע"י לה"ר נתקלקל הדבור שמהשפה ולחוץ. וזה שפתח בדב"ר בפסוק מרפא לשון וגו' ע"ש[5]. כמ"ש ‏‏(זח"ג רסא א) משנה תורה משה מפי עצמו אמרן. כי מפי הגבורה היינו שכינה מדברת מתוך גרונו, ‏שזה נקרא דברים היוצאים מן הלב, כמ"ש בשהש"ר ע"פ ולבי ער. שהקב"ה לבן של ישראל. אבל לשון ‏דברים אשר דבר וגו' - משמע משפה ולחוץ, דלא ידע כו'. פי' מדרגת הדעת שהוא מדרגת משה, שכינה ‏מדברת כו'. לא הי' אז רק מפי עצמו. ומשרע"ה אמר לֹא אִישׁ דְּבָרִים (שמות ד, י). כי הוא מדרגת בעלה ‏דמטרוניתא - שכל דבריו נקרא תורת ה', ומלתו לבד על לשונו. וזה נקרא עץ חיים כאשר יוצא מן הלב ‏שממנו תוצאות חיים. וזהו מרפא לשון, שיכול לדבר אח"כ דברים בלשון לבד. והם ג' מדרגות, בעלי ‏מקרא - זהו תורת ה', ובעלי משנה - זהו תורתו, ובעלי תלמוד - הוא שאח"כ זוכה למדרגת השיחה, כמ"ש ‏שיחו אלו בעלי תלמוד שכל שיחתן כו': ‏

  1. ^ תנא דבי רב ענן מאי דכתיב רוכבי אתונות צחורות יושבי על מדין [והולכי על דרך שיחו] (שופטים ה, י). רוכבי אתונות - אלו תלמידי חכמים שמהלכין מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד (בו) תורה. צחורות - שעושין אותה כצהרים. יושבי על מדין - שדנין דין אמת לאמיתו. והולכי - אלו בעלי מקרא. על דרך - אלו בעלי משנה. שיחו - אלו בעלי תלמוד שכל שיחתן דברי תורה.
  2. ^ והאמר ר' אלעאי בר ברכיה שני תלמידי חכמים שמהלכים בדרך ואין ביניהן דברי תורה ראויין לישרף, שנאמר ויהי המה הולכים (הלוך) ודבר והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם (מלכים ב ב, יא). טעמא דאיכא דיבור, הא ליכא דיבור ראויין לישרף.
  3. ^ וה"ק רחמנא אגמירו בנייכו תורה כי היכי דליגרסו בהו
  4. ^ רבא לעולם ילמד אדם תורה ואח"כ יהגה, שנאמר בתורת ה' - והדר ובתורתו יהגה. ואמר רבא לעולם ליגריס איניש ואע"ג דמשכח ואע"ג דלא ידע מאי קאמר, שנאמר גרסה נפשי לתאבה (תהלים קיט, כ). גרסה כתיב ולא כתיב טחנה.
  5. ^ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רְאֵה לְשׁוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה מַה חֲבִיבָה שֶׁמְרַפֵּא אֶת הַלָּשׁוֹן, מִנַּיִן שֶׁכֵּן כְּתִיב מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים (משלי טו, ד). וְאֵין עֵץ חַיִּים אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ (משלי ג, יח). וּלְשׁוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה מַתִּיר אֶת הַלָּשׁוֹן, תֵּדַע לְךָ לֶעָתִיד לָבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲלֶה מִגַּן עֵדֶן אִילָנוֹת מְשֻׁבָּחִים, וּמָה הוּא שִׁבְחָן? שֶׁהֵן מְרַפְּאִין אֶת הַלָּשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר וְעַל הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה וגו' (יחזקאל מז, יב). מִנַּיִן שֶׁהִיא רְפוּאָה שֶׁל לָשׁוֹן? שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה פִרְיוֹ לְמַאֲכָל וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה. רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. חַד אָמַר לִתְרַפְיוֹן, וְחַד אָמַר כָּל שֶׁהוּא אִלֵּם וְלוֹעֵט הֵימֶנּוּ לְשׁוֹנוֹ מִתְרַפֵּא וּמְצַחְצְחָה מִיָּד בְּדִבְרֵי תוֹרָה, שֶׁכָּךְ כְּתִיב: מִזֶּה וּמִזֶּה, וְאֵין מִזֶּה וּמִזֶּה אֶלָּא תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים (שמות לב, טו). רַבִּי לֵוִי אָמַר מַה לָּנוּ לִלְמֹד מִמָּקוֹם אַחֵר נִלְמַד מִמְּקוֹמוֹ, הֲרֵי משֶׁה עַד שֶׁלֹא זָכָה לַתּוֹרָה כְּתִיב בּוֹ, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי (שמות ד, י). כֵּיוָן שֶׁזָּכָה לַתּוֹרָה נִתְרַפֵּא לְשׁוֹנוֹ וְהִתְחִיל לְדַבֵּר דְּבָרִים, מִנַיִן מִמַּה שֶּׁקָּרִינוּ בָּעִנְיָן, אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה.