[קסו] כשהאדם מקבל על עצמו עול תורה ונכנס תחת עבודת השם יתברך, צריך קבלה בלב והסכמה ‏גמורה לעזוב כל חמדות עוה"ז המתנגדים לרצון ה' יתברך, ולא לאחוז בזה וגם מזה אל ינח ידו, שאז זה ‏וזה לא עלתה, ועל זה נאמר (יומא עב:): "לא זכה נעשית" כו', כי גם תורה אין לו (כמ"ש יבמות קט:). ‏וכדרך שנאמר בעשו: "וישמע כי רעות בנות כנען וגו' ויוסף" וגו', ואמרו ז"ל בבראשית רבה (ס"פ סז): "כוב על כוב", עיין שם.

והיינו מאחר שלא גירש הראשונות רק כמבקש לצאת ידי יצחק גם כן וליקח גם שלא מבנות כנען, אבל ‏מכל מקום החזיק גם הראשונות, לכך נהפכה לו גם זה לרוע. ומ"מ נאמר בתורה אנכי קודם לא יהי' לך, כי ‏אצל בני ישראל ודאי מאנכי יבוא ללא יהי' לך, וסופו לרחק, וכמ"ש (פסחים נ:) לעולם יעסוק כו' שלא ‏לשמה שמתוך כו'. והתוס' הקשה מה שמצינו בכ"מ שכל העוסק שלא לשמה נוח כו' ושנהפכה כו' ולא ‏זכה נעשית כו'. אבל באמת שניהם אמת וכל העוסק כו' אע"פ שיודע דשלא לשמה נוח כו' ונעשית ‏כו', מכל מקום הוא מקבל על עצמו כל זה כי חשקה נפשו בתורה, ומה יעשה אם אין לבו שלם ומנוקה מכל ‏רע ופניות וחמדות עוה"ז עדיין. באהבתה של תורה ישגה, ואע"פ שיודע הסכנה והרע שבתוכה. מכל מקום ‏לעולם יעסוק וכו' ויקבל על עצמו כל זה, לפי שמתוך כו' ואז ישוב הכל לטוב. ‏