צדקת הצדיק/קסא
[קסא] כשאדם מתייסר באיזה אבר או באיזה כח מכחותיו, [כי ע' כחות בנפש נגד ע' אומות ברע כידוע], מסתמא בו חטא, ומיד שלקה הרי הוא כאחיך. כמו שאמרו ז"ל (מכות כג.). [ואפי' רק כפתוהו כו'. כמ"ש במכות (שם) וכד"ש בשבת (קכא:). בנחש שהיה רודף אחריו, כי בזה יצא ידי עונשו ויסורין שלו בפחד שחשב שישכנו. וכן הי' באמת דמן השמים נזדמנו כו', כדאי' התם רק שחסו עליו ופדאוהו על־ידי הפחד, עד"ש (ברכות נה.) חלמא בישא כו'. כי כששב באמת אז כל עניני העוה"ז הוא כחולמים] ואז אותו אבר וכח מתוקן, ונפש משיב את הנפש, שאותו אבר יש בו תיקון אלא שצריך להוסיף ולחזקו. ואז במקום אשר וגו' (הושע ב), דייקא באותו מקום הוא ממש להיפך: