‏[קסא] כשאדם מתייסר באיזה אבר או באיזה כח מכחותיו, [כי ע' כחות בנפש נגד ע' אומות ברע ‏כידוע], מסתמא בו חטא, ומיד שלקה הרי הוא כאחיך. כמו שאמרו ז"ל (מכות כג.). [ואפי' רק כפתוהו כו'. ‏כמ"ש במכות (שם) וכד"ש בשבת (קכא:). בנחש שהיה רודף אחריו, כי בזה יצא ידי עונשו ויסורין שלו ‏בפחד שחשב שישכנו. וכן הי' באמת דמן השמים נזדמנו כו', כדאי' התם רק שחסו עליו ופדאוהו על־ידי ‏הפחד, עד"ש (ברכות נה.) חלמא בישא כו'. כי כששב באמת אז כל עניני העוה"ז הוא כחולמים] ואז ‏אותו אבר וכח מתוקן, ונפש משיב את הנפש, שאותו אבר יש בו תיקון אלא שצריך להוסיף ולחזקו. ‏ואז במקום אשר וגו' (הושע ב), דייקא באותו מקום הוא ממש להיפך: ‏