צדקת הצדיק/קנא
עתות[1] הירידה שיש לאדם שאין לו שום חשק לתורה ועבודה - זהו הכנה לעליה גדולה. והיינו: על ידי הצעקה שצועק, כשמתבונן על דרכיו ורואה שפלותו וירידתו, וכמ"ש: "ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני", וידוע דרשת רז"ל (סנהדרין קו.) על רפידים - שרפו ידיהם כו'; וזה היה הכנה למתן תורה שהוא תכלית החיזוק ידים בדברי תורה. ונאמר "והנשיאים הביאו את אבני השהם". ודרשו ז"ל (במד"ר פ' יב): "נשיאים" חסר[2], לפי שנתעצלו כו'. ובגממרא(יומא עה.): נשיאים ממש כו', פירוש, שעל ידי העצלות וצעקו לה', זכו לכך שהנשיאים ממש הם העננים הביאו להם אבני השוהם, מסתמא לכל נשיא המציא אבנו, וזה דבר יקר יותר מכל הנדבות, ואלו הביאו נדבתם מקודם לא הי' להם זה עדיין. והמשל בנשיאים שהוא חשך ע"פ העולם וממנה האורה יצא לכל באי עולם. וכן שמעתי ע"פ המכסה שמים בעבים. ואח"כ על־ידי־זה המכין לארץ מטר. וכן עשו הם מתחלה העצלות הוא החושך.