פתיחת התפריט הראשי

כפי התרחקות האדם מן הרע והיינו מכל חמודות העוה"ז ותשוקות דלגרמי', כך הוא מתקרב ‏להש"י ומשיג אורו ית', וכמ"ש השיבנו והאר פניך. וכן להיפך כפי השגתו מהש"י כך מתרחק מעניני ‏עוה"ז, כמ"ש אנכי ולא יהיה לך. ועז"א אם אין יראה אין חכמה, אם אין חכמה אין יראה. חכמה הוא ‏השגת הש"י - ויראה הוא מן החטא, והא בלא הא לא סגי. ויראה נקרא אוצר וכלי קיבול, שהלב מתפנה ‏מכל מיני תשוקות וחמדות וממילא הוא כלי פנוי לקבל ד"ת, וכמשז"ל יצא דבר של ליצנות נכנס דבר ‏של תורה, יצא דבר של תורה נכנס של ליצנות. כי כשהלב פנוי מד"ת ממילא הוא מוכן לקבל כל מיני ‏תאות, כי א"א שיהי' פנוי לגמרי. ולכך הם שניהם ביחד ואין הא' קודם לחבירו רק ברגע כמימרי', אבל ‏תיכף תכוף לו מדרגה האחרת. והמפנה לבו להש"י תיכף הש"י משרה אורו שם, כי היראה היא מה ‏שהש"י שואל מבני אדם, כמ"ש ועתה מה וגו'. והחכמה מה שהש"י משפיע, כמ"ש יהיב חכמתא וגו'. ‏ונא' כי ה' יתן חכמה וגו'. ואתעדל"ת צריך להיות מקודם, ועז"א (שהש"ר ה) פתחו לי כחודה של ‏מחט, כי די בכ"ש יראה ואז יושפע בלבו נגדו כך חכמה. וממילא ע"י החכמה תביא לו עוד יראה, ואז ‏תבוא עוד חכמה, וחוזר חלילה עד שיהי' פתחים שיהי' כו'. ואמרו קמאי ובלבד שיהי' נקב מפולש ‏מעבר לעבר. ור"ל שיהי' ממעמקי לבו התעוררות גמור דעזיבת החטא, ולעזוב כל עניני עוה"ז אפי' ‏רגע א' די: