צדקת הצדיק/קמה
בכל פעולת האדם המעשה הוא כמו גוף והמחשבה נשמה, וגוף בלא נשמה אינו כלום, לכך מתעסק פטור ואינו כשוגג, דעכ"פ מתכוין למעשה משא"כ מתעסק שאין שום כונת המחשבה. רק בחלבים ועריות שכן נהנה, ובהנאת אדם א"א שלא יתכוין בהעלם כל שהוא עכ"פ, שבטבע האדם מרגיש בהנאתו אע"פ שאין יודע בעצמו שאינו זוכר. וידוע נשמה שנתת בי טהורה. ולכך "מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה" (קידושין מ, א). כי באמת כל מחשבות רעות הוא מרוח שטות שהוא דמיון המתדמה לחכמה, כקוף בפני אדם כידוע, רק כשיוצא לפועל במעשה ובעשיי' שם הוא מקום שליטת הרע וכח הדמיון. ובתשובה שלוקח כל המחשבות ומחזירן למקורן, ממילא נשארו הפעולות גוף מת בלי חיות, ומ"מ צריך סיגופים לגוף נגד הגוף שיכלה מהר ואכמ"ל עוד. וכן במעשה המצות דשם מחשבה טובה מצטרפת שהוא באמת. ומעשה בלא מחשבה הוא בעולם עשי', וע"ז נאמר אשרי איש ירא וגו' (תהלים קיב, א). ואמרו ז"ל (ברכות ח, א) דוטוב לך לא כתיב כידוע, אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב שהוא ביו"ד עיין שם המחשבה, כדפירש"י ע"פ אז ישיר. וירא ה' העובד במעשה רק אשריך בעוה"ז, אבל מכל מקום גם דבר זה בטובה חיים לעד, כי השם יתברך הבטיח גם כן תחה"מ להשארת הגופים הטובים. לכך דבר זה הוא שבח ואישור בכל העולמות, מה שזה מאושר בעוה"ז לצדיק ואע"פ ששם אינו כן, מכל מקום כך מאושר שם במעלה זו שבעוה"ז הוא צדיק. אבל הנהנה מיגיע כפיו הוא שאינו מתעסק כנ"ל, שכן נהנה שההנאה הוא הרגשת המחשבה. ודבר זה כד"ש (קידושין מא, א) "לאדם טוב מטעימין לו מפרי מעשיו כו'". והוא בא אחרי היגיע כפים במעשה, אחר־כך מהנים אותו מלמעלה מעין עוה"ב, ואז זוכה לוטוב לך גם בעוה"ב.