במקום שהוא המחשבה של אדם שם הוא כל האדם, כי עיקר האדם אינו הגוף רק הנפש, ‏והנפש אינה דבר רק כח המחשב ומהרהר והרוצה שבאדם. ומקום שמחשבתו אדוקה כך הוא כל ‏צורת האדם באותו עת. תדע שכח המחשבה שבאדם בעת הזיווג פועל בולד שיהי' כן, וכמו שהי' ‏בכבשים דיעקב, וכאז"ל (מד"ת נשא ז) מלידת בן לבן לכושיים[1]. [וז"ש (נדה לא, א) "תלה הכתוב הזכרים ‏כו'"[2], כי הכל לפי המחשבה. (כמשנ"ת לעיל אות ס"ג)] וידוע דטיפת הזרע הוא תמצית כח האדם, ‏שהרי על־ידי־זה נולד גם כן דמות אדם, ע"כ היא תמצית מכל כחותיו וחיבריו, והרי שכל כחותיו ואיבריו ‏מלובשים כך, כי במקום שמחשב נעשה אותו דבר צורת כל האדם באותה דבר. ולכך המחשב ‏באחדות השם יתברך בכל שעה נעשה כן, ועז"א (שהש"ר ה' ב) תמתי - תאומתי כו'[3]. וא' (שם סו"פ ג) לא זז ‏מחבבה כו'[4]. וא' שכינה מדברת מתוך גרונו. וכן הדבק בתורה שמחשב בה תמיד כל איבריו כן, ‏כמשז"ל (סוף חגיגה) ת"ח אין אור של גיהנם שולטת בהן שכל גופן אש, שנא' הלא כה דברי כאש (ירמיה כג, כט). ‏וכן בכל מדה ומדה, ולכך אברהם יצחק ויעקב אבות העולם זכו לבניהם אחריהם שכל בניהם גופן ‏משונה משאר אומות עכו"ם וכן להיפך ח"ו. וע"ז א' (ברכות יח, ב) "רשעים בחייהם קרויים מתים". לפי ‏שדבוקה מחשבתם במקום הנקרא מיתה, ר"ל שאין קיים לעד. וגם באותו שעה אין לו שום חיות ‏אלוה שזה נקרא חיים. ולכן אז"ל בשילהי (כתובות קיא, ב) "ע"ה כו' מצאתי להם תקנה כו'"[5]. שמצד ‏המחשבה בת"ח נעשה כמו ת"ח. ‏

  1. ^ מעשה במלך הערבים ששאל את רבי עקיבא, אני כושי ואשתי כושית וילדה לי בן לבן, הורגה אני שזנתה תחתי. אמר לו צורות ביתך שחרות או לבנות? אמר לו לבנות. אמר לו כשהיית עוסק עמה עיניה נתנה בצורות לבנות וילדה כיוצא בהם. ואם תמה אתה בדבר למד מן צאנו של יעקב שמן המקלות היו מתיחמות, שנאמר ויחמו הצאן אל המקלות (בראשית ל, לט). והודה מלך הערבים ושיבח לרבי עקיבא.
  2. ^ תנו רבנן בראשונה היו אומרים אשה מזרעת תחילה יולדת זכר, איש מזריע תחלה יולדת נקבה. ולא פירשו חכמים את הדבר עד שבא רבי צדוק ופירשו אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב בפדן ארם ואת דינה בתו (בראשית מו, טו) תלה הזכרים בנקבות ונקבות בזכרים, ויהיו בני אולם אנשים גבורי חיל דורכי קשת ומרבים בנים ובני בנים (דברי הימים א ח, מ). וכי בידו של אדם להרבות בנים ובני בנים? אלא מתוך שמשהין עצמן בבטן כדי שיזריעו נשותיהן תחלה שיהו בניהם זכרים, מעלה עליהן הכתוב כאילו הם מרבים בנים ובני בנים. והיינו דאמר רב קטינא יכולני לעשות כל בני זכרים.
  3. ^ תמתי, רבי ינאי אמר תאומתי, כביכול לא אני גדולה ממנה ולא היא גדולה ממני. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי תאומתי, מה התאומים הללו אם חושש אחד מהן בראשו חברו מרגיש, כך כביכול אמר הקדוש ברוך הוא עמו אנכי בצרה (תהלים צא, טו).
  4. ^ אמר רבי יוחנן, שאל רבי שמעון בן יוחאי את רבי אלעזר ברבי יוסי, אמר לו אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו, אמר לו הן, אמר לו היאך, אמר לו למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מחבבה יותר מדאי והיה קורא אותה בתי, ולא זז מחבבה עד שקרא אותה אחותי, ולא זז מחבבה עד שקרא אותה אמי. כך היה מחבב יותר מדאי הקדוש ברוך הוא לישראל, וקראן בתי, הדא הוא דכתיב שמעי בת וראי (תהלים מה, יא). ולא זז מחבבן עד שקראן אחותי, שנאמר פתחי לי אחתי רעיתי (שיר השירים ה, ב). ולא זז מחבבן עד שקראן אמי, שנאמר הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו (ישעיה נא, ד). ולאמי כתיב.
  5. ^ א"ל רבי מצאתי להן תקנה מן התורה, ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום (דברים ד, ד). וכי אפשר לדבוקי בשכינה, והכתיב כי ה' אלהיך אש אוכלה (דברים ד, כד). אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה.