פתיחת התפריט הראשי

כשהאדם רואה שכל המחשבות טובות ורצונות טובות שנופלים בלבו ומוחו הוא רק לרגע ‏ומיד מתעלמים ממנו, ודואג שמא הוא ח"ו כענין פושעים מלאים חרטות. העצה לזה - הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק (תהלים נה, כג). וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים (ישעיה ס, כא). רק שנראה כמתמוטט ח"ו בעת ההעלם. והַשְׁלֵךְ כו' - ‏היינו שגם זה מהש"י, ונמצא כאלו המשא מוטלת עליו, שמאחר שאתה עושה כן, וממילא המשפט ע"ז ‏דהוּא יְכַלְכְּלֶךָ - הכלכול הוא בלחם ומים היינו ד"ת, שבהם מאיר לו הש"י איך הכל לטובה ואין זה ‏התמוטטות. וא' (ר"ה כו:) דלא הוו ידעי רבנן מאי יהבך[1]. פי' דהוא לשון יהיבא, וי"ל מה שניתן לאדם ,‏דהיינו האור והטובה - יכיר שהוא מהש"י ולא מכחו, או מה שהאדם נותן והיינו ההעלם כנ"ל. עד ‏שנודע להם מטייעא, כי כן נקרא הש"י - מַדְרִיכֲךָ בְּדֶרֶךְ תֵּלֵךְ (ישעיה מח, יז). והיינו שדבר זה עצמו של השלך וגו' א"א ‏לאדם רק מהש"י, כאשר הש"י מאיר לו להשליך, וא"כ א"צ עוד לדעת מאי יהבך, דכל זמן שאין הש"י ‏מאיר לו להשליך א"א להשליך כלל. ולכך מתחלה לא הוו ידעי עד שהאיר להם הש"י וידעו דהוא ‏המשא, ר"ל דבר המכביד על האדם ומציק לו. וזה כענין כל המשתתף שם שמים [וש"ש נק' אגמלאי גמל ‏של הש"י] בצערו כופלין כו'[2] (ברכות סג.). והשיתוף היינו שיודע שהכל מהש"י, ומכניס את הש"י ‏באותו דבר וממילא היקל ממנו:

  1. ^ לא הוו ידעי רבנן מאי השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך (תהלים נה, כג). אמר רבה בר בר חנה יומא חד הוה אזלינא בהדי ההוא טייעא, הוה דרינא טונא ואמר לי, שקול יהביך ושדי אגמלאי.
  2. ^ א"ר הונא בר ברכיה משום רבי אלעזר הקפר כל המשתף שם שמים בצערו כופלין לו פרנסתו, שנאמר והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך (איוב כב, כה).