צדקת הצדיק/קז
[קז] תיקון למקרה הוא הטבילה, כי על־די זרע לבטלה מגיע עונש המבול, כמ"ש בנדה (יג:), ומקבל על עצמו גם כן דוגמת מבול כרגע ותיכף יוצא, כי ה' יתברך א' לא אוסיף וגו' כי יצר וגו' מנעוריו – רוצה לומר: עוד טרם ידע הנער כו' ובלא דעתו היצ"ר מתגבר, וכן בשינתו [זה נקרא בלא דעתו, וכמ"ש (משלי יט ב): "גם בלא דעת נפש, לא טוב". ומצינו בשבת (קמט:): אין לא טוב אלא רע. וזה נקרא "רע". ואמרינן בסוטה (ג.): אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות. והיינו "אל אחר" שא' בזוהר (ח"ב קג א) אסתרס ולא עביד פירין. ופירש האריז"ל: שאין לו דעת כנודע. ולכך משה רבינו ע"ה שהוא סוד הדעת תיקונו. ורצה לתקן זה, כמש"ל אות צ"ו. ומן המים משיתיהו הוא בסוד המקוה].
והנה הוקשו אוהלים לנחלים בברכות (טז.), לכך גם דברי־תורה שהוא מי הדעת מועיל כמו כן. וצריך לזה דברי־תורה בדחילו. שזה הוא היפך דאימה ויראה, כמ"ש בברכות (כב.), והוא דוגמת שאמרינן בפרק חלק (קח:) בדור המבול: ברותחין קלקלו, ברותחין נידונו. ולכך עזרא תיקן טבילה לבעל קרי, כדי לעסוק בתורה באימה, כדאיתא שם. והיינו שיתקן עצמו קודם, והוא עד"ש ביומא (עב:): תורה בטהרה. ואמרינן עלה בקידושין (כט:): "הא לן והא להו". וכשהתחילה תורה בבבל בטלוהו לטבילותא, דזה מקרי ריחים בצוארו שם בקידושין, ובטול תורה שם בברכות, והכל אמרינן שזה ענין תלמוד בבלי, אף־על־פי שנקרא "במחשכים" בסנהדרין (כד.), והיינו כמ"ש במ"ק (כה.) שבבל גרמה לו לענין הארת גלוי שכינה, מכל מקום אמרינן שם בסנהדרין (שם): מאי "בבל"? בלולה כו'. כי על־ידי־זה הוא רבוי תורה והכל לטוב, ואכ"מ להאריך עוד: