פתיחת התפריט הראשי

אין אדם עומד על ד"ת אא"כ נכשל (גיטין מג.) והמכשלה דד"ת מביאה לידי קרי ר"ל, כמ"ש ‏במק"א ע"פ כי מן המים משיתהו. כמש"ל אות ע"ו מענין דור המבול, וכמ"ש (ברכות יד.) ושבע ילין בל ‏יפקד רע, המשביע עצמו מד"ת כו', ומינה להיפך. ואח"כ עי"ז חפץ ה' בידו יצלח, כמש"ל ועומד על ‏ד"ת, כמ"ש במק"א מענין יוסף שידא, וכמ"ש דעונות נעשו זכיות, וממים הזדונים נהפך למי הדעת, ‏והנפש העשוקה נכנסה לקדושה ונעשה ממנו ד"ת, כידוע שנפשות מישראל הם עצמן ד"ת, ‏והתחדשות ד"ת הוא הולדת נפשות קדושות, וע"כ א' בשבת (קכז:) שנה לתלמידיו הוא מה ‏שנתחדש לו דייקא אחר שטבל מקודם, שהוא התשובה והתיקון, ונראה שזה עצמו הי' מ"ש אח"כ ‏מענין לדון לכף זכות אפי' באופן זה שהמעשה לכאורה מורה בבירור לחוב ולא ידע זה מקודם, ‏כמש"ש בתלמיד שאינו בדוק, ודברה תורה לשון נקיה, היינו שהי' חשוד אצלו על זנות, ומדאמר שאינו ‏בדוק משמע דבאמת כשר הי' רק שהוא לא דנו לכף זכות, והי' המשפט עבור זה ראיית הקרי, ומ"מ ‏אירעו מפני טורח הדרך שהי' דבר מצוה, והרי שומר מצוה לא ידע דבר רע, וזה נקרא רע כידוע. רק ‏שכל דבר נידון ע"ש סופו, ואז נקרא טוב מאד, ומאחר שהי' כדי שיעמוד עי"ז על ד"ת זכה לזה רק ע"י ‏טורח אותו דרך לפדיון שבויים, דאותה ריבה התנהגה בדרכי גוים כמ"ש באדר"נ ספ"ח, והוא מדת ‏חסידות לבקש זכות גם לרשעים, כמ"ש בפ' חלק (קי.) שבקי' רע"ק לחסידותי', מאי חסידותי' כו' ע"ש. ‏ולכך נקרא באותו מעשה חסיד א' [ויעמש"ל אות ק"ב], שזה לפנים משוה"ד ואין רואה לעינים כי גם ‏בכל רע גנוז טוב. ולכך זכה אז לעמוד על דבר זה של תורה לדון לכף זכות, שהוא ג"כ גניזת הטוב ‏במעשה הרע לעין, והזמין לו הש"י אותו מכשול [שהוא לידת נפש בלא רצונו ודעתו, וכן עומד על ד"ת ‏ר"ל כמי שעומד מזומן על אותו דבר בלי דעתו והשתדלותו. וע"י שחידש אח"כ הד"ת הוציא הנפש ‏כמש"ל] לעמוד מתוכו על דברי תורה: ‏