פתיחת התפריט הראשי

‏[קב] מי שמתנהג אפי' בכל דברי הרשות וצרכי גופניים בקדושה, ר"ל שכל מעשיו לש"ש ומכניס בהם ‏עבדות ורצון הש"י, כדרך שאז"ל (ביצה טז, א) בהלל ושמאי, זהו נקרא חסיד, ר"ל שלאו דוקא מדקדק ‏עפ"י שורת הדין. וזה נקרא בכל לבבך בשני יצריך כו'. שצדיק הוא הכובש יצרו, אבל זה מכניס ‏קדושה גם בכל חמדות היצר, ואז הש"י מדה כנגד מדה נותן קדושה בכל מה שיעשה, וזוכה להוציא ‏קדושה הרבה מן היצ"ר דייקא, ואז נקרא טוב מאד שהוא יותר מטוב סתם, וע"ז נאמר במקום ‏שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים כו'. והש"י מזמין לו תקלות ומכשולים והוא צריך תשובה וכפרה ‏ע"ז דנקרא חטא, ועי"ז מוציא יקר מזולל. אבל צדיק שאין יוצא משוה"ד גם הש"י מתנהג עמו כן ולא ‏יאונה לצדיק דייקא כל און. ולכ"א בשבת (קכז:) במעשה דראה קרי אותו חסיד [וע"ש ברש"י ‏ובברה"ז בתמורה דייק למה פירש"י שם ולא בברכות. אך כונת רש"י להודיע מי הי' דאדם גדול הוא, ‏כדי להסיר מרה שחורה ממי שאירע לו ר"ל] ולא בחנם נקרא שם בשם אותו חסיד [וכן בכ"מ שנקרא ‏כן יש טעם בדבר]. וגם בעירובין (יח:) אדה"ר חסיד גדול הי' כו' בש"ז דחזא לאונסו. דדייקא לחסיד ‏הש"י מזמין זה להוציא יקר מזולל [יקר אותיות קרי] כידוע מהאריז"ל כי הנפשות דטפי קרי הם ‏יותר גדולות מהיוצאים מזיווג ואכמ"ל יותר כעת: ‏