פתיחת התפריט הראשי

[קא] במעשה א"א לאדם שלא יצא מעט משורת הדין, כמ"ש כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא (קהלת ז, כ). וצדיק היינו הנזהר ‏שלא יצא משורת הדין [וכנודע שבעולם העשי' רבוי הקליפות בכל המדרגות ואכ"מ], א"א במעשה רק ‏במחשבה ורצון הלב, שגומר בלבו שיתנהג כך ולא יחטא, שם יוכל לרצות ולחשוק כך. כי באמת ‏כשמגיע למחשבה ורצון שהוא למעלה בעולמות ההם, שגם מעשה החטא ההוא הוא מן הסדר ואינה ‏יוצאה כלל משורת הדין והכל בדין. וז"ש "בתחלה עלה במחשבה לברוא במדה"ד כו'". שבמעשה הוא ‏יציאה משורת הדין, אבל במחשבה הוא במדת הדין ואין כאן יציאה, וכמ"ש צַדִּיק ה' בְּכָל דְּרָכָיו (תהלים קמה, יז). פי' דרכיו - הם ‏ד"ת, כמ"ש בריש קידושין. וכמ"ש יוֹדִיעַ דְּרָכָיו לְמֹשֶׁה (תהלים קג, ז). והש"י ג"כ מתנהג עפ"י התורה, אבל כשמגיע ‏למעשה הוא חסיד דהיינו לפנים משוה"ד, כדאי' בשבת (קכ. וברש"י). והיינו כמ"ש וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם (שמות לג, יט). ומ"מ גם זה פסוק בתורה וא' מדרכיו שנודע, והיינו כמו דעֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ (תהלים קיט, קכו). הוא ג"כ ‏הלכה קבועה, וזה כמ"ש כשחוזר למחשבה, גם זה מן הסדר והשורה הראויה: ‏