פתיחת התפריט הראשי

‏[צט] סימן לתשובה גמורה כשאינו זוכר כלל החטא, כמ"ש בב"מ (נח:) שלא יאמר לבע"ת זכור כו'[1]. וכן ‏הש"י אין מזכיר לבע"ת הגמור וממילא אינו זוכר. כי כל כחות האדם מהש"י, מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי ה' (שמות ד, יא). וכן כחות ‏המחשבה והזכירה, ואם אין הש"י שופע לו ומזכיר לו אינו זוכר. ובתנא דבי אליהו רבה פ"א. "שעתיד הקב"ה ‏לומר איני זוכר עונותיו ואין עולין על לבי". וכבר אז"ל (שיר השירים רבה ה, ב) "הקב"ה לבן של ישראל, שנא' צוּר לְבָבִי וְחֶלְקִי אֱלֹהִים לְעוֹלָם (תהלים עג, כו)". ממילא גם על לבו של אדם אינו עולה, וזהו מעין עוה"ב, וכל זמן שלא הגיע אדם לעומק ‏התשובה כזה, שהוא תכלית שלימות הכפרה אינו בנייחא, וע"ז אמר דוד המע"ה הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי (תהלים נא, ד). כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָ"ע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד (תהלים נא, ה). והאדם מצדו צ"ל חטאתו נגדו תמיד: ‏

  1. ^ הא מה אני מקיים, לא תונו איש את עמיתו (ויקרא כה, יז). באונאת דברים, הא כיצד? אם היה בעל תשובה, אל יאמר לו זכור מעשיך הראשונים.