צדקת הצדיק/צט
[צט] סימן לתשובה גמורה – כשאינו זוכר כלל החטא, כמו שכתוב בב"מ (נח:): שלא יאמר לבעל תשובה: זכור כו'[1]; וכן ה' יתברך, אין מזכיר לבעל תשובה הגמור, וממילא אינו זוכר, כי כל כחות האדם מה' יתברך: "מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר, הֲלֹא אָנֹכִי ה'" (שמות ד, יא); וכן כחות המחשבה והזכירה, ואם אין השם יתברך ה' יתברך שופע לו ומזכיר לו - אינו זוכר.
ובתנא דבי אליהו רבה פרק א': "שעתיד הקב"ה לומר: איני זוכר עונותיו ואין עולין על לבי". וכבר אמרו ז"ל (שיר השירים רבה ה, ב): "הקב"ה לבן של ישראל, שנאמר: צוּר לְבָבִי וְחֶלְקִי אֱלֹהִים לְעוֹלָם (תהלים עג, כו)". ממילא גם על לבו של אדם אינו עולה, וזהו מעין עולם הבא.
וכל זמן שלא הגיע אדם לעומק התשובה כזה, שהוא תכלית שלימות הכפרה, אינו בנייחא; וע"ז ועל זה אמר דוד המע"ה המלך עליו השלום: "הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי (תהלים נא, ד), כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָ"ע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד" (תהלים נא, ה); והאדם מצדו צ"ל צריך לומר\לדעת חטאתו נגדו תמיד:
- ^ הא מה אני מקיים, לא תונו איש את עמיתו (ויקרא כה, יז). באונאת דברים, הא כיצד? אם היה בעל תשובה, אל יאמר לו זכור מעשיך הראשונים.