פתיחת התפריט הראשי

‏[פז] אין גזירה יוצאה מפי הקב"ה אלא בהסכמת צדיקי הדור [שהם בית דינו], כמ"ש באידרא רבא ‏‏(זהר חלק ג קמב, ב). "סוד ה' ליראיו. ועד דלא אסכימו לא נחתין דינין לעלמא". ואיך יהי' זה? והלא הם אדרבא ‏מתפללים בעדם, רק שהוא בענין אחר הדומה לו, כענין שהיה בדוד המע"ה בכבשה, [וירמי' הי' בבני ‏ענתות, וגלות י' שבטים הי' ישעי' בשבנא, וא"א בסדום הוא במה שהפריד לוט מקודם, וכן הכל ‏ואכמ"ל]. ולכך צריך שמירה בזה שלא יצא לעולם דבר רע מפיו, ולכך הצדיק נתפס, "ובהדי הוצא לקי ‏כרבא" (בבא קמא צב, א). ובודאי הכל במשפט רק שהוא כנ"ל, מפני שהסכים והוא גרם לפורענותם, ולכך ממנו מתחיל ‏כדאי' בב"ק (צב.). כענין מדה טובה שאמרו במתפלל על חבירו כו' נענה תחלה[1]. ולא הי' צדיק שניצול ‏מזה לגמרי רק משיח, ואכ"מ להאריך עוד:

  1. ^ כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה