פתיחת התפריט הראשי

על כל מיני ישועות של הש"י לאדם יש בעתה ואחישנה, זכו אחישנה, לא זכו בעתה. ובעתה היינו כשכבר חסר לו הדבר והוא צמא ומשתוקק ונצרך לה, [וכן הוא בעתה לענין ביאת משיח, כאשר יהיו הכל צמאים לישועתו ולא יהי' שום עצה אחרת לישועת ישראל, ומובן למשכיל כמה מרז"ל בזה]. ואחישנה היינו טרם יקראו, שמקדים רפואה למכה. וזה שרמז רבא לר' עילש (ב"ב קלג:) במה שקרא עליו בעתה אחישנה[1]. ר"ל שלא זכה לאחישנה אבל עכ"פ בעתה, לזה זוכה כל נפש מישראל אף הלא זכה. שבעתה מזמין לו הש"י הישועה. ואם יראה שאין מזמין - זה לאות שעדיין אין צריך לה ויוכל להיות בלתה.

  1. ^ ההוא דאמר ליה לחבריה "נכסי לך ואחריך לפלוני". והראשון ראוי ליורשו. הוה שכיב ראשון, אתא שני קא תבע. סבר רב עיליש קמיה דרבא למימר שני נמי שקיל. אמר ליה: דייני דחצצתא הכי דייני! לאו היינו דשלח רב אחא בר רב עויא! אכסיף. קרי עליה: "אני ה' בעתה אחישנה".