צדקת הצדיק/מט
כל אחד ידע שבמה שיצרו תוקפו ביותר הוא כלי מוכן לאותם דברים ביותר להיות נקיים וזכים אצלו.
ובדברים שהרבה לפשוע בהם – ידע שהוא כלי מוכן להיות דייקא באותו דבר נקי ובר־לבב, ולכן איתא בויקרא רבה (ויק"ר, כא) שבאבר שבו חטא – בו יעשה מצוות; ואין זה רק תיקון לעבירה הקודמת מידה כנגד מידה, אבל הוא גם תיקון נפשו בפרט, כי כל אחד נברא לתיקון איזה דבר פרטי אשר בו נתיחדה נפשו בפרט ואין לה חבר, [כמו שלא נמצא פרצופים שוים, ופרצוף פנים רומז על צלם אלוהים דנפש], כנודע מאמר הקדמונים על מאמר רז"ל (שבת קיח, ב): "אבוך, במאי זהיר טפי". ועל כזה איתא (גיטין מג, א): "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל", שעל־ידי המכשלה הוא מבין שלכך נוצר לתקן אותו דבר.
הלא תראה, אחז חתם התורה, כמו שאמרו בחלק (דף קג.) ובמדרש (בראשית רבה, מב) שמנע תינוקות של בית רבן, אמר: "אם אין גדיים" וכו׳, לפי שהוא היה כלי מוכן להוליד חזקיה שהיה מרביץ תורה ביותר, כדאיתא סוף פרק קמא שבבא קמא ופרק ב׳ דסנהדרין (דף כ.). ועד שלא נמצא עם־הארץ בימיו, כדאיתא ב"חלק" (דף צד:), עיין שם, ממש ההיפוך: