צדקת הצדיק/לט
פעמים נדמה לאדם שיש לו סיעתא דשמיא לדבר שהוא עושה – אל יסמוך על זה לאמר שדבר טוב הוא, דלולי כן לא היה הקב"ה עוזרו, שרק לבא ליטהר מסייעין אותו, אבל בבא ליטמא אמרו רק פותחין לו, ולא מסייעין. דמכל מקום פעמים יש דלנסיון סייעוהו וכיוצא, וכמו שאיתא במיכה שאמר (שופטים יז יג): "עתה ידעתי כי ייטיב ה' [ושם זה בהווי"ה שהוא קודש, כדאיתא בשבועות (דף לה:)] לי כי היה לי הלוי לכהן", הרי חשב שהיה לו סייעתא דשמיא ועזר אלהיי להזמין לו הלוי לכהן ולהיטיב לו [אמנם רז"ל אמרו בתנא דבי אליהו (סדר אליהו רבה פ' כו) כי מיכה כפר ב"אנכי", ובמקום אחר ביארתי שהוא כפירה בשרש הישראלי, ועיין שם ביאורו, ורק בכאלה נמצא זה מי שהוא ח"ו "שורש פורה" כו', אבל אטו מי ידעינן מהיכא קאתינן וכו' (כמ"ש בקידושין ע"א:), והעצה לזה – תפלה ותחנונים לרחמי־שמים המועילים להפך גם השורש, כמו שכתבתי במקום אחר על פסוק "לב טהור ברא לי" וכו' (תהילים נא יב), דבריאה בכל מקום, היינו: יש מאין, כנודע], ועיין לקמן אות ס"ד.