צדקת הצדיק/כז
צריך בתחילת יום וכן בתחילת הלילה להתפלל על הגלות [שעבוד כו ושאור שבעיסה שקולים, והכל אחד]. ועיין במגן אברהם ריש סימן א' בשם של"ה, לפי שאז הקב"ה שואג כו' [וכדיליף בהרא"ש על סוף כל משמר מזה], כדשמשמע מלשון הגמרא: "סימנא למה לי? יממא הוא", דקשה הא מצינו ביומא (כח.) שטעו במאור הלבנה שהוא אור היום, וכן מצינו להלן (כז:) ביום המעונן התפללו של שבת בערב־שבת, ואם כן שפיר צריך סימנא כשאינו ניכר. ועל כרחך דהך סימן פירושו סימן על אמריות השאגה, ועל זה אמר דלילה ויממא הוא, ואם כן אין צריך סימן טפי [ניכר למטה, כמו שהתבאר לעיל אות כג], כי וודאי בהתחלת הזמן דלילה ודיום שהוא חליפות זמן דהעולם הזה, אז שואג על החורבן שכבר מתחיל עוד זמן בפני עצמו מהזמני העולם ועדיין בן דוד לא בא. וזה שאמרו נמי להלן למאי נפקא מינה למיקרי קריאת שמע, דקשה למה לי למאי נפקא מינה כו' וכי לעיל קאמר נפקא מינה, והוה ליה למימר רק סימן למאו דגני בבית אפל. על כרחך לזה אין צריך סימן, רק הסימן הוא שניכר למטה איזה שינוי אז וזה לאות על השאגה. אבל אחר כך למאן דגני קשה למאי נפקא מינה, הוצרך לומר למיקרי קריאת שמע. והוא הדין דשם הוה מצי למימר ליום המעונן או זריחת אור הלבנה כנ"ל, אלא דמאי דשכיח טפי נקיט: