צדקת הצדיק/יג
הזמן מורכב מיום ולילה – וכן חיי־האדם: אור וחושך, עולה ויורד, כידוע מאמר הבעל שם טוב על פסוק "שבע יפול צדיק וקם משלי כד טז." כי ז' ימים הוא שבוע אחד, ואחר־כך חוזרים אותן ז' ימים חלילה. ואמנם גם בעת החושך צריך אור הלבנה או אור כוכבים, דנמי אור הוא, כדאיתא ריש פסחים, ולא שיהא חשוך לגמרי. ובביתו צריך אור הנר [מצוה, ואור תורה, "שמש ומגן ה תהלים פד יב'" – זהו תורה לשם שמים, בבהירות הכרת שם שמים; וזהו: "ואוהביו כצאת השמש" (שופטים ה', ל"א), "ומצדיקי הרבים ככוכבים" (דניאל י"ב, ג') – שלומדים תורה נגלה לרבים]. ופירוש "בביתו" – בחדרי־לבבו, אור הנר יפה לבדיקה, שאור שבעיסה הטמון בחורין ובסדקין, זה טוב יותר בלילה בעת החושך, שאז אור הנר מאיר [מה שאין כן ביום – אין מאיר, דשרגא בטיהרא (חולין דף ס:), ועיין (בירושלמי ריש פסחים) דביום אף במקום חשוך אין מאיר כל כך. בזמן שהש"ש נגלה על כל פני העולם קטן – אין נר מצוה חשוב לכלום] ועל־ידו יכול לבדוק כל המיני חימוץ מסדקי־לבבו, עד מקום שידוע מגעת לשון הגמרא (פסחים דף ח.) והשאר מבטלו בלבו לשון הגמרא (פסחים דף ח.). והנה אור השמש מטהר זמן היום, והשלמת הטהרה כאשר איערב שמשא, כדאיתא ברכות ב', דלולי נטהר לא איערב עדיין, וכל כמה דלא איערב עדיין, צריך אותו זמן טהרה על־ידי אור השמש, שהוא משתדל בטהרתו.