צדקת הצדיק/יב
בתשובה יש ב' ענינים – להבא ותיקון העבר; וזהו טעמא שצריך ב' דברים – טהרה על להבא [במי־הדעת, הוא תורה תבלין (קידושין דף ל:), ומצלי מעבירות להבא, שהמאור שבה מחזיר למוטב, כמ"ש במדרש ריש איכה. וכמ"ש בתנא דבי אליהו ובמדרש (ויקרא רבה פ' כ"ה) שהתשובה – למד דף א', ילמוד ב' דפים], וכפרה – הוא לתקן העבר ולכפר החטא, והוא על־ידי קרבן, ודוגמתו: תפלה או תענית וצדקה. וקיימא לן: כפרה לא מעכבת, דתשובה – אפילו הרהר בלבו הרי זה צדיק גמור, וזהו רק לתרומה, המורם מן החול הגמור, להיות על כל פנים בגדר צדיק; אבל לקדשים –הרוצה להתקדש ולהיות קדוש – צריך גם כן לרפא את הקודם; ותלי זמן קבלת עול מלכות שמים בתרומה, דכפרה לא מעכב לקבלת עול מלכות שמים וקריאת שמע, דהיינו: תורה, כדפירש רש"י שם ריש ברכות בשם הירושלמי ובמנחות צט ע"ב, עיין שם.
"ולרשע אמר אלקים: מה לך לספר חוקי" (תהילים נ טז), אבל מיד שנטהר על להבא, הרי זה צדיק גמור ויכול לקבל עול מלכות שמים. רק הערב שמש צריך, דהיינו: שעבר יומו, שהיה טמא והעריב עליו השמש בטהרה, וזהו שינוי זמן, על־דרך שכתב הרמב"ם (פ"ב מהלכות תשובה) בשינוי השם – כלומר: איני עומד עכשיו באותו זמן וגבול כעת שנטמאתי, כי ההיא יומא דקא גרים, שבכל יום האדם עומד בענין אחר. ושמשא ממילא ערבא על־ידי הקב"ה, כי אלמלא הקב"ה עוזרו כו' (קידושין דף ל:).