פר אחד/לז
פרק ל"ז
עריכהאל תירא משוטר ומושל אלא ממי שאין בו יראת שמים. וזו רמז קרא [ישעיה לג, יד] פחדו בציון חטאים, דהפחד היה מהחטאים האלה בנפשותם, דממי שאין בו יראה נותן יראה לאחרים.
הארי יש לו בושת פנים הדוב אין לו בושת פנים. וזה הגיד הנביא ירמיה באיכה [ג, ה] דוב אורב הוא לי ארי במסתרים, דהדוב אורב מבחוץ בגלוי יסובבני כי הוא עז פנים, אך ארי במסתרים בהחבא מבפנים כי יש לו בושה.
מה עשה הקדוש ברוך הוא שלח מלאך להצילו ויאבק איש עמו. הדבר קשה דזה המלאך בא להלחם כדמביא קרא ויאבק ופגם ירכו והוא צולע ועשאו בעל מום ואיך הוא שבא להצילו מעשו. ומוה"ר לא עשה פירכוס כלל בזה. ולמ"ש שהיה שר עשו אדרבא בא להלחם בעד עשו. ונוכל ליישב דהכונה דכיון דהודה על הברכות ואדרבא ברך אותו בתוספת ברכה והודה המלאך דיעקב נצחו, כל זה הועיל להתיש כחו של עשו בזה, והיה כענין [ירמיה ל, יז] וממכותיך ארפאך דהקטיגור נעשה סניגור. ועיין בספר ולא עוד אלא דצ"ב ע"ד במיכאל בזה יע"ש ונזר הקודש דשפ"ז ע"א, וכיון דתשש כחו של עשו מלמעלה לא נשאר על עשו כח למטה. אי נמי קרוב לזה והוא כדרך העולם דמי שבא בחימה על חברו ובא אהובו ולקח המריבה עליו במקום אהובו, אז נח רוגזיה ומתפייס דיש חולק מהם עליו ומתנחם בזה, כהמצאה הזאת עשה הקדוש ברוך הוא על עשו לשלוח מלאכו כאילו בא לריב עם יעקב ועי"ז היא הנותנת להצלתו, ואפילו מבחוץ דרך טבעי הבא להתוכח עם חברו ומזמין עצמו להשיב חמתו עליו באף ובחימה, ובהכנסו ראה לאחר דמריב עמו וקטטה גדולה ביניהם, זה נסוג אחור בראות הדברי ריבות שביניהם ואומר אינו שעה שלי די לו המריבה והקטטה שיש לו עתה וישוב אחור, כן ענין עשו ביודעו דבא המלאך להלחם עם יעקב ודוק. ומ"ש איני הורג אלא בפי. ורצה לפרש הה"מ נר"ו בספר ולא עוד אלא דהוא בשם הטומאה כיע"ש, אין נראה כן מהלשון שאמר מוצץ את דמו וגם וישכהו לשון נשיכה, ולשון הכתוב וחורק עליו שיניו ועל הכל הנס של צוארו כשיש למאי אהני לזה. ועיין למוה"ר ולא עוד אלא לעיל פי"ז בחשדה למשה על אהרן יע"ש.
ולקח יעקב את כל מעשר קניינו ונתן לעשו א"ל הקדוש ברוך הוא עשית הקדש חול אמר לו מחניפין. עמ"ש הרב נחלת בנימין והרב טירת כסף. ועיין בבכורות גבי והמעשר לכל אדם ודוק.