פרקי דרבי אליעזר פרק מח
<< · פרקי דרבי אליעזר · פרק מח · >>
ר' יוחנן בן זכאי פתח ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר אמ' אברהם לפני הב"ה רבון כל העולמים הן לי לא נתת זרע ואתה אומ' אלי לזרעך נתתי את הארץ הזאת במה אדע כי אירשנה אמ' לו הב"ה אברהם כל העולם כלו בדברי הוא עומד ואין אתה מאמין בדברי אלא אתה אומ' במה אדע כי אירשנה חייך שני פעמים ידוע תדע שנ' ויאמר לאברם ידוע תדע ר' אלעזר בן עזריה אומ' והלא לא ישבו ישראל במצרים אלא מאתים ועשר שנים תדע לך שהוא כן בא וראה כשירד יוסף למצרים היה בן שבע עשרה שנה ובן שלשים שנה עמד לפני פרעה ושבעה שני שבע ושני שנים רעב עד שלא ירד יעקב שנ' כי זה שנתים הרעב הרי תשעה ושלשים שנה ולוי בן יעקב היה גדול מיוסף שש שנים ובירידתו למצרים היה בן חמש וארבעים שנה ושני חייו במצרים שתים ותשעים שנה הרי כלם מאה ושלשים ושבע שנה חיי לוי היו שלשים ומאת שנה ובירידתו למצרים ילדה לו אשתו את יוכבד בתו שנ' ושם אשת עמרם יוכבד בת לוי ובת מאה ושלשים שנה ילדה את משה ומשה בן זמנים שנה בעמדו לפני פרעה הרי כלם מאתים ועשר שנים וכאן הוא אומ' ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה אמ' ר' אלעזר בן ערך לא אמ' לו הב"ה לאברהם אלא משעה שהיה לו זרע שנ' כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וכתי' כי ביצחק יקרא לך זרע ומשנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ארבע מאות שנה אמ' לו והרי כתו' ומושב בני ישראל ארבע מאות ושלשים שנה שישבו ישראל במצרים חמש שנים קודם שבא יעקב אבינו למצרים נולדו לו ליוסף שני שבטים מנשה ואפרים והם מישראל וירדו במצרים הרי מאתים וחמש עשרה שנה ימים ולילות ארבע מאות ושלשים שדלג הב"ה הקץ בזכות אבות שלשה שהם עמודי עולם ובזכות אמהות שהם גבעות עולם ועליהם הכתוב אומ' קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות ר' אליעזר אומ' כל אותן השנים שישבו ישראל במצרים ישבו בטח ושאנן ושלו עד שבא נון מבני בניו של אפרים ואמ' להם נגלה לי הב"ה להוציא אתכם ממצרים בני אפרים בגאות לבם שהם מזרע המלכות וגבורי כח במלחמה לקחו את נשיהם ואת בניהם ויצאו ממצרים ורדפו המצריים אחריהם והרגו מהם מאתים אלף כלם גבורים שנ' בני אפרים וכו' ר' ינאי אומ' לא העבידו מצרים את ישראל אלא שעה אחת מיומו של הב"ה שמנים ושלש שנה קודם שנולד משה שאמרו החרטומים אל פרעה עתיד אחד להוליד והוא מושיע את ישראל ממצרים וחשב פרעה ואמ' השליכו את כל הילודים הזכורים ליאורה והוא מושלך עמהם ונמצא הדבר בטל לפי' השליכו כל הילודים ליאורה שלשה שנים קודם שנולד משה ולאחר שנולד אמרו הנה נולד אמ' להם הואיל ונולד מכאן ואילך אל תשליכו הילודים ליאורה אלא תנו עליהם עול קשה למרר חיי אבותינו בעבודה קשה שנ' וימררו את חייהם וכ' ר' אומ' ראו אבותיו של משה את הנער תארו כמלאך אלהים ומלו אותו לשמנה ימים וקראו את שמו יקותיאל ר' שמעון אומ' טוב קראו אותו שנ' ותרא אותו כי טוב הוא והחביאוהו בבית שלשה חדשים ולאחר שלשה נתנו אותו בתיבת גומא והשליכוהו על שפת היאור והכל צפוי לפני הב"ה והיתה בת פרעה מונגעת בנגעים קשים ולא היתה יכולה לרחוץ בחמין באת לרחוץ ביאורה וראתה את הנער בוכה ושלחה ידה והחזיקה בו ונתרפאת אמרה הנער הזה צדיק הוא וקיימתו לחיים וכל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא וכל מאבד נפש אחת כאילו מאבד עולם מלא לפי' זכתה לחיי העה"ז ולחיי העה"ב וכל בני פלטרין של פרעה היו מגדלין אותו שנ' ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו יצא משם אל מחנה ישראל וראה אחד מנוגשי פרעה מכה את אחד מבני הקהתי הלויים שהם מאחיו שנ' וירא איש מצרי מכה איש עברי התחיל מקללו בחרב שפתיו וטמנו בתוך המחנה שנ' ויך את המצרי ויטמנהו בחול ואין חול אלא ישראל שנ' והיה מספר בני ישראל כחול הים יצא ביום השני וראה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך אמרו לו דתן מה אתה מבקש בחרב שבפיך אתה מבקש להרגני כשם שהרגת את המצרי שנ' הלהרגני אתה אומר אתה מבקש אין כתיב כאן אלא אתה אומר וכשבאו משה ואהרן אל פרעה ואמרו לו כה אמר ה' אלהי העברים שלח עמי ויעבדוני אמ' להם מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה' השליך אהרן את מטהו ונעשה נחש שרף וגם השליכו את מטיהם ונעשו נחשים ורץ מטה אהרן ובלע את מטותם שנ' ויבלע מטה אהרן את מטותם הכניס ידו לחיקו והוציאה מצורעת הכניסו ידם לחיקם והוציאום מצורעות ולא נתרפאו עד יום מותם וכל מכה ומכה שהביא הב"ה במצרים הם היו מוסיפים מכה על מכה עד שהביא הב"ה עליהם את השחין ולא יכלו לעמוד ולעשות כן שנ' ולא יכלו החרטומים ר' עקיבא אומ' אספלאטורים של פרעה היו מחניקין את ישראל בקירות של בתים ובין הלבנים והיו צועקים מתוך קירות הבית והב"ה שומע צעקתם שנ' וישמע אלהים את צעקתם ועוד שהיו שורפים את בניהם הבכורים בכור האש שנ' ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ומדד להם באותה מדה שנ' למכה מצרים בבכוריהם וכשיצאו ישראל ממצרים מה עשה הב"ה השליך כל צלמי תועבותיהם ונשתברו שנ' ובאלהיהם עשה ה' שפטים ר' יוסי אומ' המצריים היו מטמאין את כל ישראל ולנשיהם עמם כידיה[1] בן בנו של דן נשא אשה משבטו שלומית בת דברי ובאותה הלילה באו עליו נוגש פרעה והרגו אותו ובאו על אשתו והרת וילדה בן והכל הולך אחר הזרע. אם מתוק למתוק אם מר למר וכשיצאו ישראל ממצרים התחיל מחרף ומגדף בשם אלהי ישראל שנ' ויקוב בן האשה הישראלית את השם ר' ישמעאל אומ' חמשה אצבעות של יד ימינו של הב"ה כלם יסוד גאולות אצבע קטנה הראה לנח מה לעשות בתיבה שנ' וזה אשר תעשה אותה אצבע שנייה לקטנה בה הכה את מצרים שנ' ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא וכמה לקו באצבע עשר אצבע שלישית לקטנה בה כתב את הלוחות שנ' לוחות אבן כתובים באצבע אלהים אצבע רביעית שהיא שנייה לבוהן בה הראה למשה מה יתנו בני ישראל פדיון נפשם שנ' זה יתנו הבוהן וכל היד כלה עתיד הב"ה להכות בהם את בני עשו שהם צריו ואת בני ישמעאל שהם אויביו שנ' תרום ידך על צריך וכל אויביך יכרתו ר' אליעזר אומ' חמשה אותיות שנכפלו בכל האותיות שבתורה כלם לסוד גאולות כ"ף כ"ף אברהם אבינו נגאל מאור כשדים שנ' לך לך מארצך מ"ם מ"ם נגאל בו יצחק אבינו מיד פלשתים שנ' לך מעמנו נו"ן נו"ן נגאל בו יעקב אבינו שנ' הצילני נא מיד אחי פ"א פ"א בו נגאלו אבותינו ממצרים שנ' פקוד פקדתי צד"י צד"י בו עתיד הב"ה לגאול את ישראל משעבוד ארבע מלכיות ולאמר להם צמח צמחתי לכם שנ' ואמרת אליו כה אמר ה' צבאות לאמר הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח וכלם לא נמסרו אלא לאברהם אבינו ואברהם מסרן ליצחק ויצחק מסרן ליעקב ויעקב מסר סוד הגאולה ליוסף שנ' ואלהים פקוד יפקוד אתכם ויוסף בנו מסר סוד הגאולה לאחיו ואמ' להם פקוד יפקוד אלהים אתכם ואשר מסר סוד הגאולה לסרח בתו וכשבאו משה ואהרן אצל זקני ישראל ועשו האותות לעיניהם הלכו אצל סרח בת אשר אמרו לה בא אדם אחד אצלנו ועשה אותות לעינינו כך וכך אמרה להם אין באותו ממש אמרו לה והרי אמ' פקוד יפקוד אלהים אתכם אמרה להם הוא האיש העתיד לגאול את ישראל ממצרים שכן שמעתי מאבא פ"א פ"א פקוד יפקוד מיד האמינו העם באלהיהם ובשלוחו שנ' ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את עמו ר' עקיבא אומ' נוגשי פרעה היו מכין לישראל לעשות תוכן לבנים בכפל שנ' ואת מתכונת לבנים אשר הם עושים תמול שלשום והמצרים לא היו נותנים תבן לישראל שנ' תבן אין נתן לעבדיך והיו ישראל מקוששין את הקש במדבר והיו עומסין אותו בחמוריהם ונשיהם ובניהם ובני בניהם ובנותיהם והקש של מדבר היה נוקב את עקיביהם והדם היה יוצא ומתבוסס בחמר רחל בת בנו של משותלח היתה הרה ללדת ורמסה בחומר עם בעלה ויצא הולד מתוך מעיה ונתערב בתוך החומר ועלתה צעקתה לפני כסא הכבוד ובאותה הלילה ירד מיכאל המלאך והעלהו לפני כסא הכבוד ואותו הלילה ירד הב"ה והכה בכורי מצרים שנ' ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור ר' יהודה אומ' כל אותו הלילה היו ישראל אוכלין ושותין ושמחין ומהללין לאלהיהם בקול גדול והמצריים צועקים במר נפש על המגפה שבאת עליהם פתאום שנ' כי אין בית אשר אין שם מת אמר הב"ה אם אני מוציא את ישראל בלילה יאמרו עכשו בלילה עשה מעשיו אלא הריני מוציאם בחצי היום ובגבורת השמש שנ' ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל ובזכות שלשה דברים יצאו בני ישראל ממצרים לא החליפו לשונם ולא הלשינו איש רעהו ובייחוד השם ויצאו ישראל ממצרים מלאים כל טוב ממין ברכות בזכרו את הדבר שאמ' לאבינו אברהם וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול
הערות
עריכה- ^ ס"א ביריה ובתרגומים נמצא השם בֵּידִיָה -- ויקיעורך
פירושים
עריכהרג"א ראו אבותיו של משה תוארו כמלאך האלהים מלו אותו לח' ימים וקראו את שמו יקותיאל ר"ש אומר טוב קראו אותו. פירש הרב אספקלריא המאירה סדר שמות בכונת המאמר הלזה דבר טוב, והוא דבמגילה די"ג ע"א דרשו יקותיאל שקוו ישראל לאל בימיו, והכונה על מ"ש בנדה דל"א ע"ב דמילה בח' שלא יהיו אביו ואמו עצבין. והנה בעמרם ויוכבד דמשום איסור דודתו פירש מאשתו ליכא האי טעמא שלא יהיו אביו ואמו עצבים, וראוי למול למשה קודם ח', אמנם לסברת הרמב"ן דבחו"ל ליכא האי איסורא כמו יעקב דנשא ב' אחיות, חזר הדין דגם מילת משה לח' דאינו ראוי דיפרישו עצמן. והנה הנביא נקרא מלאך שנאמר [במדבר כ, טז] וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים שהיתה רוח הקודש שורה עליו ופניו בוערות כלפידים, ידוע דאין השכינה שורה אלא על משפחות המיוחסות, והשתא זהוא כונת המאמר, ראו אבותיו של משה תוארו כמלאך האלהים הוא שעתיד להיות נביא וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, והרי איך יתכן זה דהא איכא איסור דודתו ואין השכינה שורה אלא על משפחות המיוחסות, ומוכרח אתה לומר כמ"ש הרמב"ן דבחו"ל קודם מתן תורה לא היה איסור, וא"כ לא היה צריך עמרם לפרוש מאשתו ושייך הטעם שלא יהיו אביו ואמו עצבים ולכך מלו אותו לח', הא לא"ה היו מולים אותו מקודם ח', ועל כן קראו יקותיאל, שקוו לאל בימיו דכיון דהוא מלאך הנה על ידו וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים דהיה הגאולה על ידו דהוא נביא דשרתה עליו רוח הקודש, ואין השכינה שורה אלא משפחות המיוחסות והיא משפחה מיוחסת, כי עדיין לא נאסר דודתו כי אם בארץ ישראל זת"ד דפח"ח. ומוה"ר כהנא רבה פירש שם בספר ולע"א [ולא עוד אלא] דזכר עשה דכבר פירש במאמר זה בדרשותיו בדרכים אחרים.
ר' יוסי אומר היו המצריים מטמאים את ישראל ואת נשיהם עמם תדע לך שבן בנו של דן וכו' באו עליה נוגשי פרעה והרגו לבעלה. סברא זו של ר' יוסי תמוה עד מאד, והפך כל מדרשי רז"ל ובפרט בזוה"ק בכמה דוכתי וכל המפרשים פה אחד, דאחת היתה ופירסמה הכתוב בני ישראל עאלו בני ישראל נפקו ואין בשבטיו כושל, ויותר חידוש על מוה"ר ולע"א [ולא עוד אלא] שדרך בפירושו בדרך זה ולא עשה פירכוס כלל, והדבר פלא וצ"ע.