פרי עץ חיים שער ספירת העומר (א - ז)

מתוך: פרי עץ חיים שער ספירת העומר פרק א (עריכה)

ועתה נבאר סוד העומר, והענין, כי הלא כבר בארנו כי כל המוחין האלו, הם לצורך שעה, ליום א' דפסח לבד, כדי שיוכלו ישראל ליגאל, אך אחר יום א', נסתלק כל מה שנכנס לגמרי בקדמותו, וחזר למדרגה תלת בתלת, לכן לא יש הלל גמור, רק ביום א' לבד. אמנם מליל ב', שאז מתחיל ספירת העומר, כונתינו הוא, לחזור ולהמשיך אותן המוחין שנכנסו ליל פסח ראשון, אך אי אפשר להחזירן, אם לא ע"י זמן, והוא מפסח עד עצרת, כמ"ש:

והנה סוד הז' שבועות אלו, כי הנה הז"א כשהתחיל מן המוחין שלו, כנודע כי הכתר אינו נרמז בו לעולם, ואין אנו סופרין אותו, כמבואר אצלינו, ולעולם אין אנו מתחילין למנות תמיד רק מן החכמה. והנה ז' מדרגות הם, ממנו עד הנוקבא, והם חב"ד חג"ת הרי ו', והמלכות היוצאת מאחור כנגד הת"ת כנודע, הרי הם ז' מדרגות. והענין, כי אי אפשר להזדווג זו"נ, עד היות ז' מדות אלו בנויות ומתוקנים, ואז תהיו ראוים להזדווג, ולכן הם ז' שבועות. ואמנם להיות כ"א כלולה מכל הז' כנודע, לכן אינו מספיק בז' ימים רק בז' שבועות, שהם ז"פ ז' ימים, נמצא כי בכל שבוע א' מאלו הז', נתקן בחי' א' מן הז':

ונתחיל מן שבוע אחד, שבוע א' נגמר להתתקן כל חכמה, ובשבוע הב' נתתקן כל המוח של בינה, בז' בחינותיהן, וכן עד שבוע הז', נתקנות המלכות בכל ז' בחי'. ואני חושב שנלע"ד, שיש ב' כוונות, ושניהם אמיתים, והוא - כי שבוע ראשון מח חכמה, ובה הם כלולים כל הז' בחי', הראוים למצוא תוך המוח ההוא, שצריך שיהיה חכמה כולל חב"ד וכו' עד המלכות, וכולם הם נרשמים בתוכו. או אפשר לפרש, כי מוח החכמה מתפשט בכל אלו הז' מדות, פי' - כי מתפשט בחכמה החלק הראוי לה, וכן מתפשט מן החכמה בבינה החלק הראוי להתפשט בה, וכן עד המלכות. נמצא כי אלו הב' פירושים הם היפך זה מזה, ואפשר ששניהם כאחד טובים, אך הפי' הראשון נראה יותר אמיתי, כפי מה שיש בידי כתוב מן עת ששמעתי:

ונבאר עתה סדר השבועות - שבוע א', נתקן כל החכמה, ולכן הוא בסוד ע"ב. שבוע ב' בבינה, והוא ס"ג. שבוע ג', החסדים שבדעת שם מ"ה. שבוע ד', גבורות שבדעת, שם ב"ן. שבוע ה', חסד שם ע"ב. שבוע ו', גבורה שם ס"ג. שבוע ז', ת"ת ומלכות ביחד. כי לכך הן דבוקים אב"א, והם בחי' א' בשבוע אחת. ולפי שהם ב' מדות זכר ונקבה, ראוי לכוין שבוע הז' ב' הבחי' ביחד, והם שם מ"ה וב"ן, מ"ה לז"א וב"ן לנוקבא:

גם יש פי' אחר והוא אמיתי, והוא, כי הלא ז' בחינת יש במוחין, כל א' וא', כמ"ש בע"ה בסדר ימי השבוע, והם - קטנות וגדלות דאמא הראשון וכו', וכמ"ש בע"ה, ובכל מוח ובכל מדה מאלו הז' מדות, יש ז' בחי' אלו בהכרח, לכן הם ז' שבועות, כל שבוע ז' ימים, ולכן נבאר עתה ז' בחי' אלו, ונסדרם כסדר ז' ימים בכל שבוע ושבוע:

ונתחיל מן שבוע א', וכבר בארנו שבוע א' שהוא בחכמה, ויש בו ז' בחי'. ודע, כי אין אנו מכוונין עתה, כמו בליל הפסח, כי אז נכנסו בבת אחת. אך עתה אחד לאחד, ממטה למעלה, ואין הפרש רק שהקטנות הראשון נכנס אחר גדלות ב', כמו בליל פסח, שהוא נכנס אחר גדלות ב'. והטעם כמו שבארנו בליל פסח גם כן, שלפי שהם דינין, אינם נכנסין עד אחר גדלות ב', וזהו סדרן - יום א' גדלות א' דאבא, כי היא קודם אל אמא, והוא שם ע"ב. יום ב' גדלות א' דאמא, שם ע"ב. יום ג', קטנות עליון הב' דאו"א, והוא שם אכדט"ם, בסוד ה' אותיות לבד כנ"ל. יום ד' ע"ב דאמא דגדלות ב'. יום ה', קטנות א' דאו"א, אלהי"ם דיודין. יום ו', רשימו דגדלות ב' דאבא ע"ב. יום ז', הגדלות ב' עצמו דאבא ממש שם ע"ב, הרי ז' בחי':

שבוע ב' כולה בבינה, ולכן כולו בשם ס"ג. יום א' בינה דאבא גדלות א', והוא שם ס"ג. יום ב' בינה דאמא, דגדלות א' ס"ג. יום ג', קטנות ב' דמוח בינה, והוא שם א"ם ג"ל. יום ד', גדלות ב' בבינה דאמא, והוא שם ס"ג. יום ה', קטנות א' דמוח בינה, והוא שם אלהים דמלוי ההי"ן. יום ו', רשימו דגדלות ב' של אבא ממוח בינה, והוא שם ס"ג. יום ז' עצמות גדלות הב' דאבא ממוח בינה, והוא שם ס"ג. שבוע ג', כל החסדים בדעת כולו, שם מ"ה. יום א' גדלות א' דאבא, דחסדים, שם מ"ה. יום ב' גדלות א' דחסדים דאמא, שם מ"ה. יום ג', קטנות הב' דחסדים, והוא אכדט"ם ע"ד מש"ל בכוס ג' דפסח, שהוא ס"ט אותיות, שיש בג"פ הוי"ה אלהים, ועם ו' שמות הרי ע"ה, כמנין אכדט"ם. יום ד', גדלות ב' דחסדים דאמא, שם מ"ה. יום ה' קטנות א' דחסדים, שם אלהים באלפין, וא ציור יו"י. יום ו', רשימו דגדלות ב' דחסדים דאבא, שם מ"ה. יום ז', עצמות גדלות ב' דחסדים דאבא, שם מ"ה. שבוע ד', כולו בגבורות דדעת, וכולו שם ב"ן. יום א', גדלות א' דגבורות דאבא, שם ב"ן. יום ב' גדלות א' דגבורות דאמא, שם ב"ן. יום ג' קטנות ב' דגבורות, והוא אכדט"ם, בסוד חושבנו ע"ד. יום ד', גדלות ב' בגבורה אמא, שם ב"ן. יום ה' קטנות א' דגבורה אלהי"ם באלפי"ן, וא' דמלוי ה"א צורת יו"ד. יום ו' רשימו דגדלות ב' גבורות דאבא, ושם ב"ן. יום ז', גדלות ב' ממש דגבורות אבא, בסוד עצמות שם ב"ן:

שבוע ה', דוגמת שבוע א', לפי שהוא ספירת חסד, ולכן הוא דוגמת החכמה. שבוע ו', דגבורה, הוא דוגמת שבוע ב', שהוא בינה. שבוע ז', צריך לכוין בה ב' כוונת יחד, והם דוגמת כוונת שבוע ג' ושבוע ד'. כוונת שבוע ג' נגד הת"ת, וכוונת שבוע ד' נגד המלכות, היוצאת מאחורי הת"ת כנ"ל, הרי בארנו כל הז' שבועות:

אמנם נבאר איזה טעמים, והוא, לפי שכבר בליל פסח נכנסו כל המוחין, לכן הספיק עתה להכנס מוחין דאבא דגדלות א' קודם לאמא, כי הוא גדול משל אמא, ובו כלול מוח דאמא. גם הטעם של קטנות א', שלא נכנס עד אחר גדלות ב' דאמא, כי הם דינין גמורין, אך אחר שנכנס גדלות ב' של אמא, אע"פ שלא נכנס של אבא, יספיק להמתיק ולבטל הדינין:

גם טעם, למה בגדלות ב' של אבא, הם ב' לילות בכל שבוע, א' בסוד רשימו, וב' בסוד עצמות. הטעם הוא - כי עיקר בליל פסח, היה ארבע כוסות, שהם רמוזין במוחין דאמא. אך גדלות ב' דאבא, לא נכנס רק בדרך רמז, בסוד המצה כנ"ל, אחר שנכנס שאר המוחין. ולכן צריך תחלה ליל אחד שיכנס בגלגלת, ולא יספיק זה רק להניח רושם קצת, ואח"כ בליל ב' עצמות ב' ממש:

גם נבאר טעם, למה בשבוע א' הוא י"ט. והטעם הוא - כי אחר אשר קיבל ראש ז"א, קצת הארה מהמוחין שנכנסו ליל א' דפסח, ונשאר שם רשימו גדול. וגם כי מלבד זה, חוזר ליכנס מוחין של חכמה בזה השבוע א', וכבר ידעת כי כולם בחכמה עשית, וכלם כלולין בו, והוא עיקר הכל. לכן השבוע א' בכלל חג המצות. אמנם אינו י"ט, רק יום א', והשאר חה"מ. אמנם ביום ז' דפסח, שהוא יום ו' לעומר, והוא ז' לחג, והוא י"ט ממש. והטעם - כי ביום ז' דפסח, נכנס רשימו דגדלות ב' דאבא, ואע"פ שלא נכנס לגמרי, עכ"ז כבר נשלם מציאת מוח החכמה לגמרי, לכן הוא אז י"ט. אך יום ח' דפסח, אע"פ שבו נכנס העצמות, אינו י"ט, כי אין עושין י"ט רק על חידוש הנעשה מחדש, וכבר נעשה ביום ז' דפסח, כי אחר שנכנס מוח חכמה הרי הוא כאלו נכנסו כל המוחין, וכבר ראוי לזווג:

אמנם יש כוונה אחרת בכוונת ליל פסח, ובהקדמה שהקדמנו לעיל רמזנו אותה, וסוד הדבר - כי בארנו, כי כל גלות מצרים, כל סבתו היתה סוד דעת דזעיר אנפין, שבו פגמו ישראל כנ"ל, כי זהו טעם גלות מצרים רד"ו שנה. והענין - כי בגלות מצרים, נסתלקו החו"ג, שהם סוד מוח ג' דז"א, הנקרא דעת, והוא, כי יש לו ב' בחי', אחד הוא במקומו בסוד הדעת למעלה, והב' הוא בסוד התפשטות למטה כנודע, אך מתפשטין החסדים מחסד עד הוד, ואח"כ כולם נכנסין ביסוד, הנקרא כל כנודע, ואח"כ במלכות. אמנם ה' גבורות גם כן מתפשטין עד"ז בגופא דנוקבא דז"א:

והם בזמן גלות מצרים, להיות הפגם מגיע בסוד דעת דז"א כנ"ל, ונסתלקו התפשטות ה"ח וה"ג מן גופא, וחזרו ונעלמו במקומן ובשרשן מקום דעת דז"א, לכן נסתלקו ההתפשטות ושם נתעלמו, וישבו שם נעלמים, וז"ס גלות מצרים. כי כבר הודעתיך, כי גרון ז"א נקרא מצרים, ששם הוא מקום צר, ולכן נקרא מצרים. ושם הוא יסוד דאמא, ובו נתון דעת דז"א. וכאשר נעלמו שם, נקראו גלות מצרים, לכן המצרים אשר שם, יונקים מן העורף, אחורי הגרון, כמבואר אצלינו בסוד פרעה ושר הטבחים ע"ש. ולהיותן יונקים משם, היו משעבדים לישראל, ולא היו החסדים מתפשטים ומתגלין בז"א הנקרא ישראל:

והנה בגאולת מצרים, היה הורדת אלו החסדים למטה, והתפשטות בגופא דז"א, והנה בהיות החסדים אלו נעלמים למעלה, לא היו מאירין למטה רק אחוריים דיסוד אמא, אשר קראנו אותן למעלה י' דמים, כמש"ל על פסוק בדמייך חיי וכו'. ולטעם זה היו הורגין לבני ישראל, ושופכין דמם:

והענין דע, כי כבר ידעת, כי שם מ"ה דמילוי אלפין הוא בז"א, וסוד אות א' האמצעית שבשם וא"ו דמ"ה, הוא סוד הבינה, כנזכר בתיקונים, כי אות א' הוא אהי"ה. וכבר ידעת זה בסוד שופך דם האדם וכו':

והענין בקצור, כי שם דמ"ה כשתסיר ממנו אות א' נשאר ד"ם, ואותו א' הוא שם אהי"ה א', והוא סוד בינה, הנכנסת בז"א להחיותו, ולפי שכבר ידעת, כי כל דבר עליון כשנכנס לירד למי שהוא למטה ממדרגתו, הוא יורד בסוד חיצוניות שבו, שהוא אחוריים שלו, ופנימית נשאר למעלה במקומו. והנה זה השם דאהי"ה הנכנס בתוכו, הוא בסוד אחוריים, וגם הוא עולה ד"ם כנודע, ושם זה של אהיה כשנכנס בז"א, נעשה בו בסוד דם אדם שהוא הז"א, שם מ"ה, שהוא גימ' אדם, הרי כי שם זה נקרא דם האדם:

והנה תחלה היו מצרים לוקחין ושואבין מזה הדם, לפי שלא נתפשט ונבלעו בז"א בגופא לפי שהיו מושכין אותו לאחור לעצמן, ונשאר הז"א בלי דם, לכן היו המצרים שופכין דם ישראל לחיצונים, כי היו הם נאחזים בדמים אלו. ועתה בגאולה נתפשטו החסדים בגופא דז"א, ונבלע בו דמים בוורידין שלו, ועם זה אין מקום לחיצונים להתאחז בהם. וז"ס מ"ט יום דספירת העומר, והענין כי הם י' שמות דאהי"ה, וכולם בסוד ד"ם כנ"ל. אמנם כשנלקחים פשוטים הם י"פ אהי"ה, הם מ' אותיות וי' שמות עצמן הרי נ' יום, וזה נכון:

או פי' ב', כי לפי שכל שם מאלו, כדי שתהיה בסוד דם, צריך שיהיה בו י' אותיות כזה - א, אה, אהי, אהי"ה. ולכן כללות אלו י' אותיות של מלוי שם זה העולה ד"ם, עם מ' אותיות שבי' שמות פשוטין עולין נ', והם סוד נ' יום מפסח עד עצרת, ובכל יום נתקן בחי' אות א', וכשנשלם לתקן הוא חג עצרת, ויש זווג:

והנה גם בז"א יש יו"ד שמות מ"ה, כנגד אותן י' דמים שבדעת. וגם ט"א, כי הז"א הוא י"ס, והוא י' שמות מ"ה. ולכן כוונתינו, שיתפשטו ויכנסו אותן הדמים, הם י' פעמים אהי"ה, תוך י' שמות מ"ה שהוא ז"א. ובתחלה היה שם מ"ה חסר אותו א' של מלוי וא"ו, ולא היה רק דם, בסוד דמים בדמים נגעו. וכשהם מרוחקים זה מזה, נעשה דמים למעלה, ודמים למטה. ולכן היה שפיכת דמים שנשפכין לחוץ, והם נחלקין. אך בהתפשטותן זה בזה, נעשה אז אדם כנ"ל, והוא שנבלע הדם תוך הז"א, והוא סוד מ"ש נתן הבבלי לאותה אשה, שלא תמול את בנה, ואמר לה המתיני עד שיבלע וכו'. ועי"ז נשלמו י' שמות מ"ה שלימים וז"ס ואומר לך בדמייך חיי, כי ממש ע"י כניסת אותו הדמים בתוכו, יחיה, כי עד עתה נעלמו למעלה ביסוד דאמא, במצר הגרון הנקרא מצרים, ועתה התפשטו הדם בכל הגוף, ויחיה:

וכבר ידעת, כי ג' זמנים הם - א', עבור ראשון ג' גו ג'. ב', זמן היניקה. ג', עבור ב' של מוחין. והנה בגלות מצרים, היה בסוד ג' כליל בג'. והענין - כי אחר שפגמו בדעת, שחזרו החסדים לשרשם, ולא היו מתפשטין, הוצרך הז"א להכנס כולו למעלה בבטן אמא עלאה. ועתה בגאולת מצרים יוצא לחוץ, כי ז"ס יציאת מצרים, יציאת ז"א מבטן אמא, ונקרא זמן היניקה, ואז בזמן היניקה, הוא זמן הבלעת דם בתינוק:

והענין - כי כבר ידעת, כי כל הדם שבאשה, חוזר ומתהפך לחלב, ותינוק יונק אותו, והוא מתפשט בגופו ובוורידין שלו, אותו החלב שינק וחוזר להיות דם. ואל תתמה איך חוזר לדם, כי מתחלה היה דם, רק מעורב בסיגים. ובעת הלידה, כל זוהמא יורדת בסוד הלידה, ונשאר מבורר ומזוקק, ולכן יכול להתהפך לחלב, ואח"כ נעשה דם טהור ונקי בתוך התינוק, ואדרבא אז הוא חיות התינוק, וע"ש במ"ש זה, איך הדם החוזר לחלב, הוא בירור הזוהמא מה שנשאר, שלא היה יכול להתברר בט' חדשי עיבור ע"ש:

וז"ס ספירת עומר ז' שבועות, שהם ז' ימי טוהר, ונעשית בירור אותו הדם ויוצא לחוץ מאמא, ונכנס בז"א בסוד ימי היניקה. גם ענין לפרש יותר, עד שנראה שהוא באופן אחר, והענין כי כבר בארנו, איך נתפשטו עתה בגאולת מצרים, אותן הה"ח וה"ג בגופא דז"א, אותן שהיו תחלה נעלמים למעלה בשרשן בזמן הגלות, לכן צריכין אנו עתה בסוד ספירת עומר, לפשטם ולהורידם בגופא דז"א, ושיצאו ממצרים הוא סוד הגרון דז"א, מקום יסוד אמא, סיום הדעת דז"א, כבר נעתקו ויצאו משם, ע"י יציאת מצרים. ועתה בז' שבועות אלו, אנו מורידין אותן, וצריך שיהיה שבעה שבועות, והטעם - כי הנה תחלה, הה"ח הוא מן זרוע ימין דז"א הנקרא חסד, ומתפשט הה"ח עד הוד, הרי הם ה' בחי'. גם בחי' ו', הוא יסוד הנוטל הארת כולם, כי לכן נקרא כל שהן ה"ח, כ"א כלול מי', הוא גי' כ"ל. אח"כ בחי' ז', היא מלכות, שגם היא נוטלת כולם, ונקראת כל"ה - כל ה', כל הם ה"ח, ה' היא מלכות ה' אחרונה שבשם. עוד יש הפרש ב', שהם ה"ג, כל - הם ה"ג, כי גם הם גי' נ'. וה', מלכות עצמה, הרי כלה:

מתוך: פרי עץ חיים שער ספירת העומר פרק ב (עריכה)

ונחזור לענין, כי החסדים צריכין להתפשט ז' בחי' אלו, וכנגדן הם ז' שבועות. אך להיות כל שבוע ז' ימים, הטעם הוא - כי כל א' מהם כלול מן כל הז' בחי' עצמם הנ"ל, כי הלא החסד הראשון המתפשט בזרוע ימין, הנקרא ג"כ חסד, צריך שיהיה בו ז' בחי', א' הנוגע לחסד, וא' נגד גבורה וכו', כנגד מה שצריך לתת ממנו חלק אל היסוד הכולל כולם כנ"ל, וכן יש בו בחי' נגד המלכות, שאם אין שרשים אלו, איך יכול לקבל היסוד והמלכות הארה מהם. וגם הה' חסדים, איך יתקשרו זה בזה, אם לא ע"י הנ"ל. נמצא כי בכל חלק וחלק מן החסדים המתפשטים בז' מדות הנ"ל, יש בכל א' מהם שורש לכל הז' בחינות הנ"ל:

ופי' הענין יותר בביאור - כי בספירת החסד, מתפשט בו החסד ראשון מן הה"ח, ויש בו כללות ג"ת נה"ים, וכן בכל א' נמצא עתה קיצורו של דבר, כי החסד ראשון של ה"ח, יש בו ז' בחי', ואנו קורין אותו חג"ת נהי"מ, והוא מתחלק בכל הו"ק, עד שנמצא כי בכל ז' ספירות הנ"ל, החסד שבחסד, והחסד שבגבורה, וחסד שבת"ת, חסד שבנצח, וחסד שבהוד, וחסד שביסוד, וחסד שבמלכות, כולם הם חסד ראשון מן הה"ח, המתפשטים בכל הז' ספירות. וכן ז' חלקי הגבורה שבז' ספירות, הם החסד הב' של הה"ח הנקרא גבורה, וכן עד"ז כולם. באופן זה - כי בשבוע א' נכנס החסד ראשון שבה"ח, ומתחלק לז' חלקים, וכל חלק נכנס ביום א', עד הז' ימים:

ולכן נבאר זה על סדר השבועות - שבוע א' חסד א'. יום א', נכנס בחי' המלכות, שיש בחסד הראשון, ונכנס בחסד דז"א. יום ב' נדחה בחי' המלכות בגבורה, ויורד בחי' היסוד שבחסד א' בחסד דז"א. יום ג', נדחה בחי' המלכות בת"ת, ובחי' היסוד בגבורה, ובחי' ההוד שבחסד א', נכנס בחסד דז"א. יום ד' נדחה בחי' המלכות בנצח, ובחי' היסוד בת"ת, ובחי' ההוד בגבורה, ובחי' נצח שבחסד א', נכנס בחסד דז"א. יום ה', נדחה בחי' המלכות בהוד, ובחי' היסוד בנצח, ובחי' ההוד בת"ת, ובחי' הנצח בגבורה, ובחי' הת"ת של חסד א', נכנס בחסד דז"א. יום ו', נדחה בחי' המלכות ביסוד, ובחי' היסוד בהוד, והוד בנצח, ונצח בת"ת, ות"ת בגבורה, וגבורה דחסד א', נכנס בחסד דז"א. יום ז' כל א' יורד במקומו, מלכות במלכות, יסוד ביסוד וכו', עד בחי' החסד הא' נכנס במקומו בחסד דז"א, וכל שבוע א' לא ירד כי אם חסד א' מן הה"ח לבד. שבוע ב' הוא עד"ז הנ"ל, אלא שהוא סוד החסד הב' שבה"ח, הנקרא גבורה. יום א' נכנס בחי' המלכות שבו וכו', עד יום ז' כל א' נכנס במקומו, מלכות במלכות וכו', עד חסד שבגבורה שהוא חסד הב', נכנס בחסד דז"א. וכן בשאר הה' שבועות כיוצא בו, עד שבוע הו' נכנס בחי' היסוד שבדעת דז"א, אשר היא כוללת כל הה"ח, וגם יש בו ז' בחי' הנ"ל, ונכנסו בשבוע ו'. וכן בשבוע ז', נכנס בחי' המלכות הכוללת כל הז' בחי' הנ"ל, ובזה נשלמו ז' שבועות. והענין - כי אע"פ שאנו אומרים, כי בדעת דז"א יש בו ה"ח וה"ג, עכ"ז כבר נודע, כי הדעת היא הנשמה המתפשט בכל הגוף, ולכן נמצא כי יש בהכרח בסוד הדעת דז"א, י"ד בחי', והם - ה"ח, ובחי' כללותן ביסוד, ובחי' כללותן במלכות, הרי ז' בחי' בחסדים. וכנגדו ז' בחי' בגבורות, וז"ס י"ד שבטים, והבן זה. וכבר הודעתיך זה בדרוש י' הרוגי מלוכה, והרוגי לוד, והרוגי ביתר, ע"ש סוד נפלא. ותבין בזה ג"כ טעם, למה שבוע א' הוא ח"ה, מכלל חג המצות, לפי ששורש כל הה"ח הוא בחסד ראשון כנודע, כי הם סוד ענני כבוד, וענן אהרן הוא הראשון, נגד חסד הראשון, והוא כולל כולם, כנזכר בזוהר פרשה אמור, והוא סוד יומם יצוה ה' חסדו, כי ע"י יומם שהוא סוד החסד ראשון, כי הימים כולם זכרים, והלילות נוקבין. ולכן החסדים רמוזים בימים, כי הם עטרא דדוכרא, והגבורות בלילות עטרא דנוקבא. וכל א' מז' בחי' החסדים הנ"ל של ה"ח, הם ז' ימי השבוע, וכל א' נקרא יום, אך החסד הראשון שבכולן, נקרא יומם ולא יום, פי' יום הכולל הרבה ימים, כי כל שאר הימים אין להם שורש ומעבר אלא בו, וז"ס ויסע עמוד הענן יומם, כי ז' עננים היו, אך ראשון שבכולם נקרא יומם, לכן ראשון נזכר לבד, והשאר כללם בו:

וזה סוד יומם יצוה ה' חסדו, כי ע"י יומם הוא חסד הראשון, על ידו יצוה ה' חסדו, כי מפקיד חסדיו האחרים בידו, שהוא יהיה לו רשות בהם לפשוט אותן, ולהורידן כפי רצונו, והוא מצוה עליהם. ואולי נוכל לומר, כי חסדו הוא חסד ו', פירש - שאר החסדים הו', כולם נפקדים בראשון, הוא הראשון הנקרא יומם. ובלילה, אז הוא שירה, שיר ה', הם הה"ג הנקראים שיר כנודע, והוא עמי, כי דוד המלך ע"ה היה אומר כן, שהוא סוד המלכות, ואלו הם עמו תמיד ולא החסדים, רק יצוה לבד להורידן בעת הזווג שהם ביום:

מתוך: פרי עץ חיים שער ספירת העומר פרק ג (עריכה)

ונחזור לענין, כי לפי שבשבוע א' נשלם סוד החסד הראשון, לכן הוא חג ומועד. אמנם לפי שעדיין אינו נשלם, אינו רק ח"ה, ולא מועד גמור. אמנם ביום ז' דפסח, אז נשלם, והוא יום טוב גמור, ולכן יש זווג ביום זה, כי כל הזווג אינו יכול לעשות, רק בסוד החסדים כנודע, כי הוא טפת הזווג, ולכן כיון שנשלם החסד הראשון, ראוי להיות זווג. אך לפי שאין כל הה' חסדים שלימים, כי עדיין לא נכנס רק בחי' היסוד דחסד א', ולא נכנס המלכות שבחסד א', אין בו הלל גמור, ואינו זווג גמור, כמה שכתבנו יותר בביאור בע"ה. אמנם עדיין לא נשלם כל החסד, לפי שביום ז' של פסח הוא ו' לעומר, ולא נכנס בחי' מלכות. אך הטעם, כי עיקר החסדים אינן אלא לצורך יסוד טפה דדכורא, ולכן בהכנס בחי' היסוד במקומו, מספיק בזה, לכן כבר יש זיווג, והוא יום טוב גמור. אמנם לפי שביום ז' לעומר נכנסו כולם, ואפילו בחי' המלכות שבו, לכן נקרא א"ח כנודע, ויש בו קצת שמחה:

גם עם מ"ש בדרוש א', שבשבוע א' נשלם המוח חכמה, ולכן ג"כ הוא א"ח יום ז' לעומר, שאז נכנס עצמות דגדלות ב' דאבא, ואע"פ שכבר נכנס הרשימו יום ז' של פסח, אמנם צריך שתדע, כי כמו שיש בז"א או"פ גם יש בו א"מ, נמצא כי מן הדעת שבז"א, מתפשטין החסדים בבחי' א"מ, ובחי' א"פ. נמצא כי כל מה שביארנו, הוא כפול, בבחי' א"פ ובחי' א"מ. והנה האור פנימי, נכנס ויורד דרך הגרון ומתפשט בגוף, אמנם א"מ הזה, הוא יוצא דרך הפה, כי כמו שהפנימי אינו אלא בז"ת, כן המקיף הוא רק בז"ת. והנה להיות כי האורות שבתוך יסוד אמא שהם החו"ג, הם אורות רבים וגדולים, והם במקום צר, כנודע כי מוח החו"ב גדולים מן הדעת, ובפרט בהתפשט יסוד אמא במקום הגרון, כי אז יורדין האורות במקום צר מאוד, עד שלכן בהגיעם למקום צר שהוא הגרון, הם בוקעין, וז"ס בקיעת הפה שבאדם, כי נבקעו ע"י רבוי האורות ההם, ואז יוצאין קצתן ונעשין מקיפים מבחוץ, וקצתן מבפנים. נמצא כי ב' כוונות יש עתה, א' להמשיך הא"פ, וא' להמשיך המקיפין, וכולם ע"ד הנ"ל בז' שבועות כנ"ל. אמנם צריך שתדע, כי מסוד הגבורות שהם חזקים עד מאוד, ואינן יכולין לכנוס מרוב חמימותם ואישם הגדולה, הם יוצאת לחוץ ומהם סוד אור מקיף הזה, ומן החסדים הוא האור פנימי. וכבר ידעת, כי א"מ גדול מאוד מא"פ, ועם היות הא"פ חסדים, המעולים מבחוץ הם הגבורות, אבל ז"ס טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת. פי' - כי הגבורות הנקראים תוכחת, בהיותן מגולים, הם טובים ומאירים יותר מן החסדים, הנקראים אהבה בהיותן נסתרים מבפנים, כי בהכרח בהיותן נעלמים מבפנים, אינן יכולין להאיר לגלות אורם, עם שהם עצמות גדולות מן הגבורות. וז"ס ה' מוצאות הפה, שהם ה"ג מנצפ"ך, אותיות סתומות ועגולות כדמיון הפה כנודע, והם נקראים בתיקונים פיתוחי חותם. פי' - כי מקום הנפתח ונתגלה עתה, הוא נמשך מן אמא עלאה הנקראת חותם. כי כבר ידעת, כי עטרא דגבורה גנוז באמא. וגם ז"ס מ"ש בסבא פ' משפטים, דעת גנוז בפומא דמלכא. פי' - כי הגבורות שבדעת, הם גנוזים ועומדים בפומא דמלכא, וכשרוצה מוציאן לחוץ, בסוד קול ודבור, וכשרוצה נשארין בפנים, בסוד נאלמתי דומיה וכו':

ובזה תבין, איך יתקיימו ב' מאמרי הזוהר והתיקונים, כי אמר שיוצאין האותיות מן פומא, וממ"א נראה שיוצאין מן חותם הבינה. וכבר ידעת, כי חותם הבינה, הוא ה"ג שביסוד שבה כנודע, הרי שב' מאמרים צודקים. ואז יוצאים הכ"ב אותיות, כי סוד אותיות נפקי מבינה, שהם הה"ג אחה"ע בומ"ף כו', ולפי שהם באים מסוד הגבורות שהם עטרא דגבורה דנוקבא מלכות הנקראת נפש. לכן בתיקונים קורא נפש אל אותיות. גם ז"ס איך כל המקיפין הם מבינה:

ונחזור לענין, כי ב' מיני אורות צריכין אנו להמשיך - א' בסוד א"פ, וא' בסוד א"מ, ודוגמות א"פ שנתבאר, כי הם דוגמתן במקיף. לכן א"פ אין אנו יכולין להמשיכו עתה, כי זה לא היה נמשך רק בזמן שבהמ"ק היה קיים, ע"י מנחת שעורים שהיה קרב ליל י"ו בניסן, ליל ראשון של עומר. וז"ס והבאתם את העומר ראשית קצירכם וכו', וע"י מנחה זו, היה יורדין סוד החו"ג אל הדעת, ומשם נתפשטו אל הגרון, ועתה אנו צריכין לפשוט אותן בגופו דז"א, וכל לילה ממ"ט ימי העומר, אנחנו מורידין סוד ה"ח וה"ג למטה, מכל בחי' ובחי' ביומו כנ"ל, עד מלואת ימי העומר. והנה אנחנו ממשיכין סוד המקיפין, ויוצאין דרך הפה דז"א לחוץ, ומקיפין מבחוץ כפי הסדר שבארנו לעיל:

וז"ס הברכה, כי הוא בסוד דיבור והבל היוצא מן הפה, שהוא סוד אור מקיף, וכל כוונתינו אינו רק בסוד אור מקיף, ובזה עיקר כוונתינו. אמנם אור פנימי אינו נכנס, רק על ידי קרבן, ועתה שאין בית המקדש קיים, ואין בנו כח להמשיכם, אנו אומרים אחר ברכת העומר וספירתו, הרחמן יבנה בית המקדש, ויחזיר עבודת בה"מ למקומה וכו', ועי"ז נתקן איזה דבר, אך עכ"ז ראוי שתכוין בעת שאתה מכוין להמשיך א"מ, גם תכוין להמשיך גם א"פ עמו כסדר המקיף ג"כ, אך עיקר כל הכוונה הוא במקיפים, כי הא"פ כבר נכנסו, ואינן צריכין רק התפשטות, אך המקיפים לא יצאו כלל. וז"ס שאנו קורין ליום הזה פסח, פ"ה ס"ח, ר"ל כי יוצא אותו המקיף מן הפה ולחוץ, על ידי השיחה והדיבור שהוא ספירת עומר בפה, לכן אין מצות סיפור רק באנשים ולא בנשים, כי אין זה אלא בפה של הזכר:

(צמח - ומפני שכל חושבנא דא דדכורא, לכן איהו בעמידה, כנזכר פרשת אמור דצ"ו בר"מ, ונ"ל מטעם זה, אנו אומרים המזמור מעומד, שגם אנו מונין התיבות והאותיות שבו בכל לילה):

מתוך: פרי עץ חיים שער ספירת העומר פרק ד (עריכה)

סוד ספירת עומר - כבר אמרנו, שביום א' של פסח, המוחין של ז"א הם דקטנות, והם אלהים, א' דיודין, וא' דההין, וא' דאלפין, בציור יו"י, וא' דאלפין בציור יו"ד. ואלו ב' אותיות (ס"א אחרונות) א' נגד ה"ח, וא' נגד ה"ג. אמנם תחלה מתפשטין הה"ג בגופא דז"א, ואח"כ הה"ח. לפי שאלו הם המוחין דקטנות, והם דינין קשין, לכן בקטנות, היצה"ר שהם הגבורות, קודמין לבא קודם להיצ"ט שהם החסדים, משא"כ בגדלות:

לכן עתה בסוד העומר הם דינין, לפי שהוא זמן של הגבורות המתפשטים בז"א, אך החסדים נשארין כלולים בדעת דז"א, עד יום מתן תורה, שהוא חג השבועות, ואז באין מוחין דגדלות ג"כ:

והנה אנו סופרין ז' שבועות, שבוע א' מתפשטת ויורדת גבורה א' מן הדעת בחסד דז"א, שבוע ב' יורדת גבורה אחרת בגבורה דז"א וכו', עד שבוע ה' יורדת גבורה ה' בהוד דז"א, שבוע ו' יורדת כללות כל הה"ג ביסוד, וכן שבוע ז' יורדת כללותן במלכות, הרי הם ז' שבועות. אמנם כל שבוע נכללת בז' ימים, כי הלא שבוע א' הוא בחסד מלכות, ובספירת החסד עצמה, יש בה ז' בחי' כנ"ל, שהם חסד שבחסד, גבורה שבחסד וכו', עד מלכות שבחסד, הרי הם ז' בחי' בחסד, שהם ז' ימי השבוע הראשון. וכעד"ז בשאר ו' שבועות, שהוא הבל היוצא מפי האדם, גורם להוציא הבל בסוד א"מ מפי ז"א, ומקיף לכל ז"ת שבו, בז' שבועות, ע"ד הנ"ל, ואז מתמתקין הגבורות המתפשטין בגופא דז"א בפנימותו, שהם דינין גמורים. (נ"א בספירה אנו ממתיקין את הדינין והגבורות, שבהבל היוצא מן הפה, בה' מוצאות שבבינה, יוצא א"מ ומאיר את הדינין, שהגבורות בסוד אהיה שבבינה, העולה קס"א, ונמתקים הדינין):

אמנם ענין מנחת עומר שעורים עצמה, עניינה הוא - כי הנה המלכות לוקח תחלה ה"ג, שהם עטרא דגבורה דילה, ואח"כ נותנין אליה הה"ח בסוד הזווג. אמנם עתה שאין לה עדיין רק הה"ג, שהם מנצפ"ך, וכבר ידעת כי הם אותיות כפולות, ואם תמנה ב"פ מנצפ"ך, יהי' גי' שערה, שהוא תקע"ה, הוא ב"פ מנצפ"ך, עם הכללות הה' גבורות, ועם עשרה אותיות של ב"פ מנצפ"ך:

והנה כבר נתבאר, כי ה"ח יש בהם ה' הויות, ומתלבשין בה' אהי"ה, שהם סוד אחוריים, והם הה' דם טהור, וכנגדם ה"ג הם ה' אהיה, הם דם נידות, ולכן הם ה' טמאים וה' טהורים והנה שם מ"ה הוא בז"א, ויש בו ג' אלפין, וכל אחד מורה על אהי"ה המרובע בסוד דם, שהוא בסוד אמא הנכנס בז"א, ומינה דינין מתערין, ולכן הכל בסוד דם:

והנה י' של שם מ"ה, הוא בראש ז"א, ה"א ראשונה בגרון דז"א, כי שם היסוד דאמא, ובתוכו ה"ח וה"ג שהם א' זו של הא, והוא בסוד דם, וכאן נקרא דם חיות, כי הדם שבגרון הוא דם החיות כנודע, והוא המחיה ז"א, בסוד הדעת אשר בו חדרים ימלאון, וכאשר נתפשט הדעת למטה בשליש המכוסה עד החזה של ת"ת דז"א, הוא סוד וא"ו של מ"ה, ואז מתגלה הדעת, בהתפשטות ה"ח וה"ג, וא' שבתוך הוא"ו רמוז לאהי"ה אשר שם, שהם ה"ח וה"ג אשר מתפשטין, והם ג"כ בסוד דם, ואם תסיר א' זו מכאן, נשאר שם מ"ה מ"ד גי' דם, וא' שנסתלקה משם היא שם אהיה בסוד דם, וז"ס שופך דם האדם כמבואר במ"א. ובהתגלות החו"ג, אז יש קצת אחיזה לחיצונים, בסוד עץ הדעת, כמבואר, וז"ס יוסיף דעת יוסיף מכאוב, כי בהיות הדעת גנוז ונעלם במקומו בראש, לא יש אחיזה לחיצונים, ובהיותו מתפשט וניתוסף בסוד הדעת, באמצעית המתפשט בכל גופו, וגלויה שם, ואז ניתוסף מכאוב, שהם אחיזת החיצונים, כי אין מכאוב כמכאוב הזה, ואז בחי' דמים אלו, נחלקו לה' דמים טהור, וה' דם נדות כנ"ל, ועדיין הם בז"א. ואח"כ ניתנין לרחל נוקבא, היא ה"א אחרונה של המ"ה, ואז אותו א' של מלוי ה"א אחרונה דמ"ה, רומז לשם אהי"ה בסוד דמים שניתנין לרחל, ואז נעשין בה דם טהור ודם נדות:

מתוך: פרי עץ חיים שער ספירת העומר פרק ה (עריכה)

סוד ספירת העומר - בכל שבוע ראשון, יכוין הוי"ה בניקוד צבאות, בשביל מקיף מלכות העולה ונגמר ממטה למעלה, באופן זה - מלכות דמקיף בליל א', יסוד ליל ב', הוד ליל ג' וכו', בליל ז' מקיף חסד. בשבוע ב', הוי"ה בשורק, בשביל מקיף יסוד. בשבוע ג', בקיבוץ, מקיף הוד. בשבוע ד' חירק, מקיף נצח. בשבוע ה', חולם, מקיף ת"ת. בשבוע ו', שבא, מקיף גבורה. בשבוע ז' סגול, מקיף חסד. ואין למקיף בימי השבוע חילוף נקודות כלל, אלא נקודה א' לכל השבוע. וכן חסד שירדה, אין בו שום שינוי בנקודו, כי כל שבוע ספירה שלו, יש לו ניקוד מיוחד, חסד א' שבוע א' סגו"ל, חסד ב' שבוע ב' שב"א וכו':

אבל פנימית מדת של ז"א, שבהם מתלבשים החסדים, הוא המשתנה בכל יום מימי השבוע על הסדר, וצריך לכוין ניקוד הפנימית של מדה הפרטית שמלכות של אותו חסד השולט בשבוע זו, יורד ומתפשט בה, והנה יורד מכניס תחלה מלכות שבו בחסד של המקבל, וזה המקבל נקודו בסגו"ל. אח"כ נכנס יסוד שבחסד, ודוחה המלכות לגבורה, ונקודו שב"א. ואח"כ הוד בחסד, ודוחה יסוד לגבורה ומלכות לת"ת, וניקודו חולם. וכן עד סוף השבוע, שאז הם חג"ת נהי"ם, תוך חג"ת נהי"ם ממש. והנה החסדים הנכנסים בז"א, הם שמות מ"ה. והגבורות הנכנסים בנוקבא, הם שמות ב"ן. והנה מ' אותיות יש, במלוי של י' שמות מ"ה עד מ' יום, וי' שמות של מ"ה עצמן, משלימין לנ' יום. והניקוד זכרים חולם, וא מכללם צורת יו"י. ונקבות בסגו"ל. והוי"ה דב"ן גבורות זכרים חול"ם, נקבות סגול. חוץ מד' שבב"ן בשב"א, והם מ' יום, וט' אותיות משלימין למ"ט יום, ואות א' שלם מן אל"ף דאהי"ה בכל לילה, והניקוד קמץ צירי חולם שבא. ובשם מ"ב בניקוד אז ישיר, עד א של לאמר. ובכוונת השמות שבסוד השבוע בניקוד בראשית, עד ב דובהו. וכל אות שאין בו ניקוד, יכוין בשב"א, ובלבד שתהיה אות הזאת שאין לו ניקוד, נגררת אחר הניקוד הקודם, כגון נסתר שבמלת אז ישיר, וכן משה. אבל המושכת לניקוד הבא אחריה, כגון ר' דויאמרו, השורק משמש לשניהן כזה - אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת ליהוה ויאמרו לא בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תוהו וב. ובכל לילה יכוין לאות אחת דמ"ב דמ"ה, ואות אחת דמ"ב דב"ן, נפש רוח דשם אב"ג ית"ץ, והם נקרא סיוע לרבות במלכות י' הויו"ת. בספירת עומר, יכוין להשפיע מז' שבתות שהם מ"ט יום דכורין, למ"ט יום נוקבין. וכיון שהענין הוא להשפיע במלכות, א"כ צריך להשפיע כסדר, מחסד ועד מלכות, מלמעלה למטה, כי איך יתחיל להשפיע ממטה למעלה, אם כוונתינו להוריד השפע מזכר אל הנוקבא. ושבוע א' ישפיע מחסד הזכר, אל חסד הנוקבא. ושבוע ב', מגבורת הזכר, אל גבורת הנוקבא כו', עד שבשבוע ו' מיסוד זכר, ליסוד מלכות. ובשבוע ז', ממלכות שבזכר, שהוא סוד שימני כחותם על לבך שנשאר בת"ת, אל מלכות שבנוקבא:

אח"כ יכוין דרך פרט, שבוע א' - יום א' להשפיע מחסד שבחסד הזכר, לחסד שבחסד הנוקבא. יום ב' דשבוע א', מגבורה שבחסד הזכר, לגבורה שבחסד הנוקבא. יום ג', מת"ת שבחסד הזכר, לת"ת שבחסד הנוקבא, עד ז' ימים. וכן בשבוע ב', יום א' מחסד שבגבורת הזכר, לחסד שבגבורה הנוקבא וכו', וכיוצא בהן אלו ז' שבתות, וכן יחשוב בשם מ"ב בשבוע א' אל אבגית"ץ וכיוצא:

מהחברים, וז"ל - מ"ב דע"ב פשוט ומלוי ומלוי דמלוי וכו', וכן מ"ב דס"ג, ומ"ב דמ"ה, ומ"ב דב"ן בנוקבא. אלא שיש בשם ב"ן הפשוט ומלוי ומלוי דמלוי רק ל"ג אותיות, ד' מהפשוט, וט' מהמלוי, וכ' מהמלוי דמלוי, וט' ווי"ן של ת"ד דז"א, (פי' שט' ת"ד דז"א נגד ט' ווין שבברכת כהנים משלימין לו בסופו למנין מ"ב, והם נגד ב' ווי"ן אלו שבמלוי הראשון, א' ליו"ד, וא' לו"ו, וכל ז' ווין שבמלוי המלוי הרי ט' ווין עכ"ל, ובזה יובן לך המ"ב הנ"ל (עיין בע"ח שער י"ג פ"ח בכללים):

וכן בפרטות, יום א' משבוע ראשון, יכוין לאות א', יום ב' לאות ב', וכיוצא בשאר הימים, וביום ז' יכוין אל כל השם אבגית"ץ, וכן כל ז' שבועות. אח"כ יכוין ויחשוב כל שבוע ושבוע שם הוי"ה כפי נקודתו, כיצד - שבוע א', יכוין הוי"ה בניקוד סגו"ל. שבוע ב', ניקוד שב"א כו'. ובשבוע ז', יכוין ניקוד צבאות. וכן דרך פרט, שבוע א' יום א', יכוין הויה ניקוד סגול, עם רוחניותיה, שהיא הויה נקודת סגול ג"כ. יום ב' משבוע א', יכוין הוי"ה ניקוד שב"א, עם רוחניותיה, כזה הויה נקודה סגול. עד יום ז' משבוע א', יכוין הוי"ה בניקוד צבאות, עם רוחניותיה בניקוד סגול. וכן שבוע ב' וכו', ובשבוע ז' (ס"א בהיפך) יכוין נקודת סגול עם רוחניותיה ניקוד (ס"א בהיפך) צבאות, וכן שאר הימים וכיוצא בהן. גם יכוין כפי הימים והשבועות, לתקן מה שעוות בהם, למשל - אם חטא ביסוד, יכוין לכשיגיע לשבוע ו', יכוין את אשר עוות, וכן בשאר הספירות כנ"ל ע"ד הנ"ל:

מתוך: פרי עץ חיים שער ספירת העומר פרק ו (עריכה)

ועתה נבאר לך ברכת העומר, ע"י הכוונה הנ"ל, ברוך אתה ה', במלת הוי"ה תכוין שהוא מ"ה באלפין, כי הכוונה כולה תלוי בז"א כנ"ל. לכן תכוין לכלול בשם זה, י' שמות דמ"ה דמילוי אלפי"ן, כנודע כי ז"א הוא שם מ"ה דאלפין, וא"כ הי"ס שבו יהיה כולם ממלוי אלפין, והם י' הויו"ת דמ"ה. ובתוך י' הויו"ת אלו דמ"ה, מתלבשין י' שמות דאחוריים דאהיה. וביאור ענין הכוונה - כי כבר בארנו, שבתחילה היו מאירין הי' אחוריים י' דמים, ועתה אנו מבליעין אותן הדמים בתוך הז"א כנ"ל, שהם סוד א' שבתוך וא"ו דשם מ"ה, ולכן אנחנו מכוונין י' שמות דמ"ה, להבליע אותו בדמים של חו"ג, להבליע בזעיר אנפין עצמו, כי הלא הדעת שלו הוא י' מדות, ה"ח ה"ג:

על ספירת העומר - יכוין בר"ת ס"ה, שהוא שם אדנ"י, כי כמו שאנו ממשיכין אל הז"א, ג"כ אנו צריכין להמשיך לתקן בנין הנוקבא וכמ"ש בע"ה. במלת העומר יכוין, כי הלא כבר בארנו כי הם י' אחוריים י' דמים, ולכן עתה אשר נכנסים ונבלעים בז"א, נמשכין החיצוניות עצמן, וחוזרין להיות פנימים. כיצד - אהי"ה גי' כ"א, וכשתמלאהו, יהיה בו י' אותיות, והם כ"א וי', גי' אל. נמצא כי הי' דמים, שהם אחוריים, נעשו עתה י' פנימים, שהם י"פ א"ל. ונלע"ד, שמלוין אלו יהיה באלפין, דמיון הז"א שהוא בשם מ"ה. ואלו הי"פ א"ל גי' עמר, והנה תכוין להמשיך מזה השם א"ל היוצא מן אהי"ה וי' אותיותיו כנ"ל, להמשיך אל שם אדנ"י, הרמוז בר"ת ספירת העומר, ויהיה אל אדני:

גם תכוין להמשיך במלת יום, אל ז"א הנקרא אל הוי"ה כמנין יום. וכשתאמר המספר יום אחד לעומר, תכוין להמשיך הויה א' במלוי ע"ב, והוא סוד ע"ב דאבא דגדלות, של בחי' חכמה דז"א. גם תכוין אל אות ראשונה דשם אהי"ה ראשון, מאותן י' שמות דאהי"ה, שהם סוד י' דמי"ם. גם תכוין להמשיך א"מ וא"פ, מן בחי' המלכות שיש בחסד ראשון מן הה"ח. וכעד"ז יכוין בשאר הימים, ויש לי ספק במה שבארנו במלת העומר, שהם י"פ א"ל, יש לי ספק בזה, אם י' מקיפים, כי א"ל במלוי גי' הק"ף:

גם צריך שתדע סוד אחר והוא, כי הלא סוד העומר, כולם הם סוד דינין, והם סוד הש"ך ניצוצי הנודעים, אמנם כי סוד הש"ך ניצוצין אנו צריכין להמתיקם, כי הם שורש כל הדברים כמבואר אצלינו. אמנם הם סוד ל"ב נתיבות חכמה, ונ' שערי בינה, כי סוד הל"ב נתיבות חכמה נמשכין הם מן החכמה. וז"ס מ"ש בזוהר פקודי, שבמחשבה אתברירו, שהמחשבה עלאה זריק ש"ך ניצוצין וכו', והם סוד ש"ך נצוצין, והם סוד הל"ב נתיבות של חכמה, כי במחשבה הובררו ניצוצין אלו, ולכן הם סוד ל"ב אלהי"ם שבעובדא דבראשית, וכולם סוד אלהים. וכאשר נמשכין מן החכמה אל הבינה נעשין שם נ' שערי בינה, כי הם סוד ה"ג, כל א' כלול מי'. נמצא כי נ' שערים, הם סוד הש"ך נצוצים, והם בסוד צרופים, נחלק כל חלק מחבירו, ומאלו הנ' שערים נמשכין הנשמות, כל א' משער שלו:

אמנם נבאר ה' או ו' שערים, והם - שער א' כי הנה מן בינה נמשך ס"ג, והנה בינה היא ה' עלאה, לכן כנגדה הם נ' שערים, כי כל א' מה' שבה כלול מי' הם נ'. אמנם כשנמנה ה"פ ס"ג, הם גי' שט"ו, ועם ה' של בינה עצמה שהם ה"ג מנצפ"ך, הרי הם ש"ך נצוצין:

שער ב' של הש"ך הוא, כשתקח ג' אותיות דין מאדנ"י. ותמנה ה"פ די"ן נגד ה' של בינה, יהיה גי' ש"ך, כי הה' אלפי"ן ה' שמות של אדנ"י, הם המיתוק של הדינין, כמבואר אצלינו, ואז הם שכ"ה. שער ג', כשתמנה ז"פ שם מ"ה דאלפי"ן העולה אד"ם, והם ז"פ אדם, ז' מלכים שמתו בארץ אדו"ם, שכל א' נקרא אדם, הנה ז"פ אד"ם הם שט"ו, ועם ה' דבינה הרי ש"ך:

ונלע"ד שער הד', כי הל"ב אלהים עצמם כל אחד כלול מי', גי' ש"ך שער ה' הוא בשם שד"י, ועם ו' בתים של צירוף שד"י, הרי ש"ך. שער ו' הוא בשם אל הוי"ה, כי הם ו' אותיות, וכנגדן תמנה אותן ו"פ א"ל הוי"ה גי' שי"ב, ועם ו' אותיות שלהם הרי שי"ח, ועם כללות ב' שמותן, הרי ש"ך:

הרי בארנו ו' מיני שערים, אע"פ שאין אלו הו' שערים הראשונים מנ' שערים, רק הם שערים מהם, והם מפוזרות, ואינן כסדר. והנה השער הראשון מאלו ו' שערים שכתבנו, הוא שער שורש נשמתי, וראוי לכוין ולעיין בכל שבוע מן הז' להמתיקם:

והנה הש"ך ניצוצין אלו, הם בסוד שם ס"ג, והוא על דרך זה - כי כשתאמר על ספירת העומר, במלת עומר יכוין, כי עומר גימטריא ש"ך עם ד' אותיות עומר, וכונתינו להמתיקם, ותכוין כי ה' פעמים ס"ג ועם ה' דבינה הרי ש"ך:

אמנם לפי שאינם ממתיקים רק בשבוע א', לכן אנו צריכין לחלקם לאלו ה' פעמים ס"ג לשבעה חלקים, ולכוין להם חלק אחד בליל אחד בכל לילה מן השבוע. חלק אחד כיצד, ליל א' תכוין להמתיק אותיות אלו מן ס"ג, יו"ד ה"י וא', ועוד שלשה ניצוצין מן ו' אחרונה, שהם ג', והם גימטריא מ"ה, אד"ם, הרי בלילה א' נמתק אד"ם א'. ליל שני, תמתיק ג' שנשאר מן אות ו' אחרונה, ותוסיף עליהם אותיות ה"י יוד ה', ותקח ב' ניצוצין מן אות י' של מלוי ה"י, הרי אדם ב'. וכן תשלים כל הס"ג באלו הז' לילות של שבועה ראשונה, וכה תעשה בכל הז' שבועות:

והענין, כי ז' אד"ם הם ז' מלכים, וכל אחד כלול מן הז', לכן בשבוע אחד אנו מכוונים לאדם אחד, שכל זה כלול מכל הז', וכן כלול מן הז' בשבוע ב', וכן בשאר הז' שבועות. וכן הדרך בשאר הנ' שערים, צריך לכוין כל אחד כפי הבחי' של נשמתן, לחלק השער שלו, לז' חלקים שהם ז' פעמים אדם:

והנה נמצא, כי כל שבוע ושבוע, תכוין להשלים ה"פ ס"ג, שהם כנגד הבינה שהיא ה' עלאה שבשם, ועוד ה' יתירים להשלים מנין הש"ך ניצוצין, ואלו הה' יתירים ההם כנגד בחי' הבינה, הנכנסת תוך הז"א כנודע, וכשנכנסה בו הוא בסוד אות ה' שהם ס"ג ג"כ:

ענין המזמור של אלהים יחננו, ראיתי למורי ז"ל הקפיד מאוד, לכוין בכל יום באות א' מן מ"ט אותיות, של פסוק ישמחו וירננו וכו', ובתיבה א' מן מ"ט תיבות שיש בזה המזמור, כי תשפוט מלא ו', לאמים חסר ו', מישור מלא ו', וצריך לאומרו מעומד:

מתוך: פרי עץ חיים שער ספירת העומר פרק ז (עריכה)

ענין ימי העומר. הנה ענין העומר, כבר בארנו שהם ימי הדינין, שהם סוד ש"ך דינין. אמנם בימים האלו, אין בז"א עדיין רק מוחין דקטנות, ולכן מתו כ"ד אלף תלמידי ר' עקיבא בזמן העומר וסוד הענין, שכבר ידעת, שר"ע שורש נשמתו מן הה' גבורות, רק שאינו מבחינת הה' גבורות אחרי התפשטותן, רק בהיותם בשרשם למעלה במקום הדעת דז"א. והנה הכ"ד אלף תלמידים שלו, היו מן המוחין דקטנות אלהים, ולכן היו מקטרגים ושונאים זה את זה. והנה מספרם היו כ"ד אלף תלמידים, והענין כי שם מוחין דקטנות הוא שם אלהים, ואמנם יש בו ק"ך צירופים, ויש בו כ"ד צרופים שמתחילין באות אלף כנודע, ואלו הכ"ד, היו כולם שרשם מן כ"ד צרופי אלהים המתחילין באות אלף, לכן היו כ"ד אלף תלמידים, כי הם מסוד צרופי האלף, ואלף ואלף הכל אחד.

וזולת זה כבר ידעת, כי אלהים דמילוי ההי"ן ברבוע, גימטריא אלף, ולכן מתו כ"ד אלף תלמידים בימים ההם של עומר, שנאחזו בהם החיצונים, להיותן דינין, דוגמת עליונים שיונקים החיצונים משם אלהים דקטנות, ולכן נתייחסו אלו תלמידים לרבי עקיבא, כי הם דינין דקטנות, וכשבאים שם דינין דגבורות וגדלות, יונקים משם.

ואח"כ מה עשה ר"ע, לקח חמשה תלמידים - רבי מאיר, ורבי יהודה, ור"א בן שמוע, ורש"מ, ורבי נחמיא, ואלו נתקיימו. והענין, כי אלו הם סוד ה"ג דגדלות, ולכן נתקיימו. ואלו באו אחרי הכ"ד אלף תלמידים. כי כן דרך ה"ג דגדלות, לבא אחר גבורות דקטנות, ומתקיימין אותן דגדלות.

והנה בארנו, כי ר"ע הוא מן ה"ג לבד שבדעת למעלה, ואלו ה' חכמים אע"פ שהם ה"ג, עכ"ז מפני שהם ה' גבורות המתפשטין, הם תלמידים לר"ע, שהוא הגבורת הוד שבדעת לבד, מפני שהיא עליונה שהוא בדעת.

ודע, כי אע"פ שבארנו כי אלו הה' חכמים שרשם מה"ג אלו, עכ"ז זהו רושם הראשון בעת שנולדו, אמנם אח"כ ע"י מעשיהם, גדלו למעלה למעלה, כל א' לפי מציאותו.

אמנם סוד כ"ד אלף תלמידי ר"ע שמתו עד ל"ג בעומר אלו, לפי שר"ע הוא סוד הדעת, בין מבחי' קטנות בין מבחי' גדלות. והנה הדעת כלול מחו"ג, ושניהם אלהים במלוי אלפין, ונחלקים בציורם, יו"י או יו"ד כנודע. וז"ס שם עקיבא, כי עקב גי' ב' אלהים, של ה"ח וה' גבורות, וי"א היתרים במלת עקיבא, הם מיני הציורים של ב' אלהים עצמן דחו"ג, הראשון במלת עק"ב מעקיבא, כי אלהי"ם של גבורה ציור א' יו"ד, ושל חסדים א' העיקרי יו"י. ומן כ"ד צרופי של אות א' של אלהים, כולם מתחילין בא', ומשם כ"ד אלף תלמידי ר"ע, להיותן שרשם מן האלף, לכן היו כ"ד אלף. ולהיותן שרשם מן הדינין, לכן בימי העומר שאז התעוררות המוחין אלו דקטנות, אז פגעה בהן מדת הדין של קטנות, ומתו בקטנותם. ובא ל"ג בעומר, אז נתגלה שם אכדט"ם שבבינה, שהוא חילוף שם אלהים, ולכן הוא יותר רחמים, משא"כ בחילוף הוי"ה, שהוא נהפך מרחמים לדין. אך חילוף שם אלהים, מורה על התחלפות הדין לרחמים, ואלו הם סוד ה' גבורות דגדלות, וז"ס בטחו בה' עדי עד, הוא שם אכדט"ם גימ' ע"ד, להיותו רחמים, לכן תלוי בו הבטחון, ולזה רמזו בזוהר פרשת וארא, על פסוק זה, ושם נאמר כי עד"י ע"ד הוא בבינה, ויובן עם מה שאמרנו כאן.

ואמנם מה שנתחלף שם אלהים, הן ג' אותיות אמצעית שהם כד"ט, כי אותיות א"ם, אינן מתחלפות, ואותיות אלו המתחלפות מדין ונעשין רחמים, הם גי' ל"ג, וזהו ע"ד הג"ל הזה ביני וביניך, כי שם נקרא ע"ד, וג' אותיות אלו המתחלפות, גי' ג"ל, זהו הגל הזה ע"ד. ואמנם בהתגלות שם זה, אז פסקו מלמות, כי הוא רחמים, ואז סמך ר"ע תלמידים אחרים, שהם ר"מ ור"י וכו', שהם ה' גבורות דגדלות, נגד ה' אותיות אכדט"ם רחמים, ואלו נתקיימו בעולם, והגדילו ועשו פרי. ואמנם רבי עקיבא, שהוא כולל גם הדעת דגדלות, הוא שורש לכולם, ורב להם, כי התלמידים הם בחינת הגבורות המתפשטות בגופא, והוא כללות דעת העליון בשרשו ובמקומו:

מע"ח - מורי זלה"ה, לא היה מסתפר מערב פסח עד ערב שבועות כלל ועיקר, לא בר"ח ולא בל"ג בעומר, ואמר לי הטעם שלא לגלח בימים אלו, כי כבר ידעת, כי יש תיקון א' בגולגלתא, והוא נקרא עמר נקי. ויש תיקון הב' הנקרא טלא דבדולחא. (א):

הגהה (א) א"מ - כי בימים אלו מתעוררין אז גולגלתא דא"א עמר נקי שהם נ"ה דרדל"א, שהם שערות א"א) (א"מ - מ"כ בכ"י של הרח"ו ז"ל, כי עמר גי' קרי עכ"ל, וז"ס י"פ ע"ב גים ' ע מ"ר ב מ ל וי, כ י הטפה בבחי' חסד כנודע, אח"כ מצאתי בנע"ח נוף א' פ' בראשית על הזוהר, וכ"כ בהדיא כנ"ל, ע"ש באורך. צמח - הטעם שאין אנו נוהגין אבילות, אלא שלא לגלח השערות הם דינין בסוד אלפין, והם צירופי אלהים שהוא דין, המתחלף בא' שהם כ"ד כנודע, והנה הרמז ההוא עמר לגולגלת, דהיינו שהדיבור וחשבון העומר הוא בשערות הגלגלת. ומנלן שהעומר הוא שערות דכתיב שער ראשו כעמר נקי, והעמר חסר ו' והיינו עמר נקי:

והנה ז"ס פסוק והעומר עשירית האיפה, כי עומר גימ' ש"י עלמין, ומלא העומר מן, אז מ"ן עמ"ר גי' ת' עלמין, דירתון צדיקייא ארבע מאות שקל כסף, וכן ב"פ עומר גי' כתר, שהוא גלגלת, והעמר נקי שהם השערות הם בכתר. והנה העומר עשירית האיפה הוא, סוד אותיות פא"ה, שהיא המלכות הנקרא אלהים, והיא מדה י', וזהו עשירית האיפה:

והנה ר"ע, היה דורש סוד קוצין אלו, בסוד דורש כתרי ותיות, ולכן לפי שמתו תלמידיו, אסור להסתפר בימים האלו. עומר גי' ש"י עולמות יש מאי"ן, והוא יש מיששכר חמר גרם, שבא בר"ע, וזה סוד אנשכנו כחמור, והיה דורש תלי תלין של הלכות על כל קוץ וקוץ, מעין קצותיו תלתלים, הנרמזין בשערות, היוצא מן האין, שערי תורה, לכן מתו כ"ד אלף, כי לא קיימו את התורה הבא מן היש, וזהו להנחיל אוהבי יש המיוחדים, לכן אלו שהפרידו, מתו בימי העומר, שהם מקור היש. לכן המספר וכחות השערות הנרמזין בי"ש שהוא עומר, והעומר לגולגלת מבחינת שערות העליונים, לכן נרמזו בזורה גורן השעורים, וזהו תחלת קציר שעורים:

בזמן הזה בענין ההולכים על הקבר רשב"י ור"א בנו במירון בל"ג בעומר, אני ראיתי למורי ז"ל זה שמונה שנים, שהלך עם אשתו ועם ביתו, והיה שם ג' ימים ההם. גם העיד לי הרי"ס ששנה אחד קודם שהכרתי אותו, שהלך שם לגלח את בנו במשתה ושמחה בימים ההם. גם העיד לי הר"א הלוי, כי הוא היה נוהג לומר נחם בברכת תשכון, וכשמסיים אחר התפלה, אמר מורי ז"ל בשם ר' שמעון בן יוחאי הקבור שם, שאמר לי אמור לאיש הזה, למה הוא אומר נחם ביום שמחתי, לכן הוא יהיה בנחמה בזמן קרוב, וכן לא יצא חודש עד שמת בנו הגדול, וקיבל כוס נחמה עליו, נראה מכל זה, שיש שורש ליציאה זו. והטעם שמת^[1] רשב"י ביום ל"ג בעומר, כי הוא מתלמידי רבי עקיבא הנ"ל, שמתו בספירת העומר הנ"ל:

והנה אעמיד לפניך כוונת מ"ט יום של הספירה, כדי שתהיה תמיד לעיניך:

ליל א' - יוד הי ויו הי, פנימית נצח יש"ס, בחכמה דז"א, גדלות א' מצד החכמה. ונכנס א"מ וא"פ, וחלק מלכות דחסד א', בספירת חסד דז"א, ולנוקבא נכנס חלק מלכות דגבורה א' בחסד שלה, ומאיר יומא קדמאה, בחי' מלכות שנכנס בחסד שלו, ליומא קדמאה דנוקבא, לבחי' מלכות שנכנס בחסד שלה, אדם א', יוד הי וא () () (),עולה אדם, א דאהיה א' נבלע בז"א. ומאיר א דאבגית"ץ. במזמור אלהים, בפסוק י' דישמחו, ויכוין מה שפגם בספירת חסד דזו"ן. יהוה יהוה:

ליל ב' - יוד הי ויו הי, פנימית נצח תבונה, בחכמה דז"א, גדלות א' מצד אמא, ונכנס אור מקיף וא"פ, חלק דיסוד בחסד א', בספירת חסד ז"א, והמלכות נדחית לגבורה. ולנוקבא נכנס חלק יסוד דגבורה א', בספירת חסד שבה, והמלכות נדחית לגבורה שלה, ומאיר יומא תנינא, בחי' מלכות שנכנס בגבורה שלו, ליומא תנינא דנוקבא, לבחי' מלכות שנכנס בגבורה שלה, אדם ב' () הי יוד ה () () עולה אדם. ה' דאהיה א' נבלע בז"א, ומאיר ב' דאב"ג ית"ץ. במזמור, יחננו. בפסוק, ש' דישמחו. ויכוין לתקן מה שפגם בספירת חסד זו"ן. יהוה יהוה:

ליל ג' - אכדט"ם, חיצונית חסד דאו"א עלאין, קטנות ב' מצד או"א, בחכמה דז"א, ונכנס א"פ וא"מ דחלק הוד דחסד א', בספירת חסד דז"א, והיסוד שהיה שם, נדחה לגבורה, והמלכות שהיה בגבורה, יורד לת"ת. ולנוקבא ונכנס חלק הוד דגבורה א' בחסד שלה, וי"מ נדחין לגבורה ות"ת שלה, ומאיר יומא ג' דדכורא, ליומא ג' דנוקבא, לבחי' מלכות שנכנס בת"ת שלה אדם הג', () (() () () () () וא"ו ה"י () () () (() () () () עולה אדם. י' דאהיה א', נבלע בז"א. ומאיר ג' דאבגית"ץ, במזמור ויברכנו, בפסוק מ' דישמחו. ויכוין לתקן מה שפגם בחסד זו"ן. יהוה יהוה:

ליל ד' - יוד הי ויו הי, פנימית חסד אמא עילאה, גדלות ב' מצד אמא, בחכמה דז"א, ונכנס א"פ וא"מ דחלק נצח דחסד א', בספירת חסד דז"א, והוד בגבורה, ויסוד בת"ת, והמלכות בנצח. ולנוקבא נכנס חלק נצח דגבורה א', בספירת חסד דנוקבא, והי"מ נדחין לגבורה ות"ת ונצח שלה, ומאיר יומא ד', בחי' מלכות של חסד שנכנסה בנצח דכורא, ליומא ד' דנוקבא, בחי' מלכות דגבורה א' שנכנס בנצח שלה. אדם ד' () וד הי ואו ה' () עולה אדם. ה' דאהיה א', נבלע בז"א. ומאיר י' דאבגית"ץ. במזמור יאר. בפסוק ח' דישמחו, ויכוין לתקן מה שפגם בחסד דזו"ן.יהוה יהוה:

ליל ה' - אלף למד הי יוד מם, חיצונית נצח יש"ס ותבונה הנקרא קטנות ראשון דאו"א, בחכמה דז"א, ונכנס חלק ת"ת דחסד א', בספירת חסד דז"א, ונצח בגבורה, והוד בת"ת, ויסוד בנצח, והמלכות בהוד. ולנוקבא, נכנס חלק ת"ת דגבורה א', בספירת חסד שלה, ונה"ים נדחין לגבורה תפארת נצח הוד שלה, ומאיר יומא ה' בחי' המלכות דחסד א', שנכנסה בהוד דכורא, ליומא ה' דנוקבא, בחי' מלכות דגבורה שנכנסה בהוד שלה. אדם ה' () () () () () () () () () יו"ד ה"י () עולה אדם. א' דאהי"ה ב', נבלע בז"א. ומאיר ת' של אבגית"ץ. במזמור, פניו. בפסוק, ו' דוישמחו. ויכוין לתקן מה שפגם בספירת חסד דזו"ן יהוה יהוה:

ליל ו' - יוד הי ויו הי, פנימית חסד דאבא עלאה, רשימו שלו מצד אבא גדלות ב', בחכמה דז"א. ונכנס חלק גבורה דחסד א', בחסד דז"א, והת"ת בגבורה, והנצח בת"ת, וההוד בנצח, והיסוד בהוד, והמלכות ביסוד שלו. ולנוקבא, נכנס חלק הגבורה של גבורה א', בספירת חסד שלה, ות"ת בגבורה, והנצח בת"ת, וההוד בנצח, והיסוד בהוד, והמלכות ביסוד שלה, ומאיר יומא ו', בחי' מלכות דחסד א', שנכנס ביסוד ז"א. ליומא ו' דנוקבא, בחי' מלכות דגבורה א', שנכנס ביסוד שלה. אדם ו' () () () () () או הי יו () עולה אדם. ה' דאהיה ב', נבלע בז"א. ומאיר ץ' דאבגית"ץ. במזמור, אתנו. בפסוק ו' דוירננו, ויכוין לתקן מה שפגם בחסד זו"ן. יהוה יהוה:

ליל ז' - יוד הי ויו הי, פנימית חסד דאבא עלאה, עצמות דגדלות ב' דאבא, בחכמה דזעיר אנפין. ונכנס א"פ וא"מ, חלק חסד דחסד א', בחסד דז"א. וגבורה בגבורה, ות"ת בת"ת, ונצח בנצח, והוד בהוד, ויסוד ביסוד, ומלכות במלכות. וכן בנוקבא, נכנס חלק חסד דגבורה א', בחסד שלה, וגבורה בגבורה וכו', וכן כולם. ומאיר יומא ז' מלכות שבחסד, שנכנס במלכות דז"א, ליומא ז' דנוקבא, בחי' א' דגבורה, שנכנס במלכות שלה. אדם ז' () () ה"י ואו ה"י, גימ' אדם. וה' יתירה ש"ך סוד מתוק הדינין, ש"ך ניצוצי דשבוע א'. י' דאהי"ה ב' נבלע בז"א, ומאיר השם אב"ג ית"ץ, במזמור, סלה. בפסוק י', דוירננו. ויכוין לתקן מה שפגם בספירת חסד דזו"ן יהוה יהוה:

ליל ח' שבוע ב - יו"ד הי ואו הי, נכנס פנימית הוד דישראל סבא, הנקרא גדלות, בבינה ז"א. ובגופא, חלק מלכות דחסד ב', בחסד דזעיר אנפין. ולנוקבא, חל ק מלכות ד:

גבורה ב', בחסד דנוקבא. ומאיר יומא ח' דדוכרא, מחלק המלכות בחסד שלו, ליומא ח' דנוקבא חלק המלכות שנכנס בה בחסד שלה. אדם א' בשבוע ב', יו"ד ה"י ו"א () () עולה אדם. ה' דאהי"ה ב', נבלע בז"א. ומאיר ק' דקר"ע שט"ן. במזמור, לדעת. בפסוק, ר' דוירננו. ויתקן מה שפגם בספירת גבורה דזו"ן יהוה יהוה:

ליל ט' - יוד הי ואו הי, נכנס פנימית הוד דתבונה, הנקרא גדלות א' מצד אמא, בבינה דז"א. ובגופא, חלק יסוד דחסד ב', בחסד ז"א, והמלכות נדחית לגבורה דז"א. ולנוקבא, חלק דגבורה ב', בחסד דנוקבא, והמלכות נדחית בגבורה שלה. ומאיר יומא ט' דדוכרא, חלק המלכות שנכנס בגבורה שלו, ליומא ט' דנוקבא, חלק המלכות שנכנס בגבורה שלה. אדם ב' דשבוע ב', () () () ה"י יו"ד ה' () () עולה מנין אדם. א' דאהי"ה ג' נבלע בז"א, ומאיר ר' דקר"ע שט"ן, במזמור בארץ. בפסוק, נ' דוירננו. ויכוין לתקן מה שפגם בספירה גבורה דזעיר ונוקבא יהוה יהוה:

ליל י' - א"ם ג"ל, חיצוניות גבורה דאבא, וחיצוניות גבורה דאמא, הנקרא קטנות שני, בבינה דזעיר אנפין. ובגופא, חלק הוד דחסד ב', בחסד דז"א, ויסוד נדחית לגבורה. והמלכות לת"ת דז"א. ולנוקבא, חלק הוד דגבורה ב', בחסד שלה והיסוד לגבורה, והמלכות לת"ת שלה. ומאיר יומא י', חלק המלכות שנכנסה בת"ת שלו, ליומא הי' דנוקבא, חלק המלכות שנכנסה בת"ת שלה. אדם ג' דשבוע ב', () () () () () () () () ואו הי () () () () () () () () () עולה אדם. ה' דאהי"ה ג' נבלע בז"א, ומאיר ע' דקר"ע שט"ן. במזמור, דרכך. בפסוק, נ' שניה דירננו. ויכוין לתקן מה שפגם בספירת גבורה דזו"ן יהוה יהוה:

ליל י"א - יוד הי ואו הי, פנימיות גבורה דאמא, הנקרא גדלות ב', בבינה דז"א. ובגופו, חלק נצח דחסד ב', בחסד דז"א, וההוד בגבורה, והיסוד בת"ת, והמלכות בנצח שלו. ובנוקבא, חלק נצח דגבורה ב', בחסד דזעיר אנפין, והי"מ בגבורה ת"ת נצח שלה, ומאיר יום י"א דדכורא, חלק המלכות שנכנס בנצח שלו, ליומא י"א דנוקבא, חלק המלכות שנכנס בנצח שלה. אדם ד' בשבוע ב', () ו"ד ה"י וא"ו ה' () עולה אדם. י' דאהי"ה ג' נבלע בן"א. ומאיר ש' דקר"ע שט"ן. במזמור, בכל. בפסוק, ו' ב' דוירננו. ויכוין לתקן מה שפגם בספירת גבורה דזו"נ. יהוה יהוה:

ליל י"ב - אלף למד הה יוד מם, חיצונית הוד דישס"ות, הנקרא קטנות א', בבינה דז"א. ובגופא, חלק ת"ת דחסד ב', בחסד ז"א, ונצח בגבורה. והוד בת"ת, ויסוד בנצח, ומלכות בהוד דז"א. ולנוקבא, חלק ת"ת דגבורה ב', בחסד, ונצח בגבורה, והוד בת"ת, ויסוד בנצח, ומלכות בהוד שלה. ומאיר יום י"ב דדכורא, חלק מלכות דחסד ב', שנכנס בהוד שלו, ליום י"ב דנוקבא, חלק מלכות דגבורה שנכנס בהוד שלה. אדם ה' דשבוע ב', ()()()()()()()()() יו"ד ה"י() עולה אדם. ה' דאהי"ה ג', נבלע בז"א. ומאיר ט' דקר"ע שט"ן. במזמור, גוים. בפסוק, ל' דלאמים. ויתקן מה שפגם בספירה גבורה דזעיר ונוקבא. יהוה יהוה יהוה יהוה:

ליל י"ג - יוד הי ואו הי, רשימו דפנימית גבורה דאבא, הנקרא גדלות ב' דבינה דז"א. ובגופא, חלק גבורה דחסד ב', בחסד ז"א, ות"ת בגבורה, ונצח בת"ת, והוד בנצח, ויסוד בהוד, ומלכות ביסוד דז"א. ולנוקבא חלק גבורה דגבורה ב' בחסד שלה, ות"ת בגבורה, ונצח בת"ת, והוד בנצח, ויסוד בהוד, ומלכות ביסוד שלה. ומאיר יום י"ג, חלק מלכות דחסד שנכנס ביסוד ז"א, ליום י"ג דנוקבא, חלק מלכות דגבורה, שנכנס ביסוד שלה. אדם ו' דשבוע ב', () () () () () או הי יו () () עולה אדם. א' דאהיה ו' נבלע בז"א. ומאיר נ' דקרע שט"ן. במזמור, ישועתך. בפסוק, א' דלאומים, ויכוין לתקן מה שפגם בגבורה דזעיר ונוקבא. יהוה יהוה:

ליל י"ד - יוד הי ואו הי, עצמות פנימית גבורה דאבא, הנקרא גדלות ב', בבינה דז"א. ובגופא, חלק חסד דחסד ב', בחסד ז"א, וג"ת נהי"ם, בג"ת נהי"ם דז"א. ולנוקבא, חלק חסד דגבורה ב' בחסד שלה, וגתנהי"ם בגתנהי"ם שלה. ומאיר יום י"ד דדכורא, חלק מלכות דחסד שנכנס במלכות שלו,:

ליום י"ד חלק מלכות דגבורה שנכנס במלכות שלה. אדם ז' דשבוע ב', () () ה"י, וא"ו ה"י. עולה אדם. וה' יתירים הרי ש"ך. ה' דאהי"ה ד' נבלע בז"א. קר"ע שט"ן. במזמור, יודוך. בפסוק מ' דלאומים. ויכוין לתקן מה שפגם בגבורה דזעיר אנפין. יהוה יהוה:

ליל ט"ו - יוד הי ואו הי, פנימית דיסוד דיש"ס, הנקרא גדלות א', בדעת ז"א, צד החסדים. ובגופא, חלק מלכות מהחסד ג' בחסד ז"א. ולנוקבא חלק מלכות דגבורה ג', בחסד דנוקבא, ומאיר יום ט"ו דדכורא, חלק המלכות דחסדים הנכנס ביסוד שלו, ליומא ט"ו דנוקבא, לחלק המלכות דגבורה ג' ביסוד שלה. אדם א' דשבוע ג', יו"ד הי וא () () () עולה אדם. י' דאהיה ד' נבלע בז"א, ומאיר נ' דנג"ד יכ"ש. במזמור, עמים. בפסוק, י' דלאומים. ויכוין לתקן מה שפגם בספירת ת"ת דזו"ן. יהוה יהוה:

ליל ט"ז - יוד הא ואו הא, פנימית דיסוד תבונה, הנקרא גדלות א', בדעת ז"א, צד החסדים. ובגופא, חלק מלכות יסוד דחסד ג' בחסד ז"א, ובמלכות נדחית לגבורה ז"א. ולנוקבא חלק יסוד דגבורה ג', בחסד נוקבא, והמלכות נדחית בגבורה שלה. ומאיר יומא ט"ז דדכורא, חלק המלכות הנכנס בגבורה שלו, לחלק המלכות שנכנס בגבורה שלה. אדם ב' בשבוע ג', () () () הי יוד ה' () (), עולה אדם. ה' דאהיה ד', נבלע בז"א. ומאיר ג' דנג"ד יכ"ש. במזמור, אלהים. בפסוק, מ' דלאומים. ויכוין לתקן מה שפגם, בספירת ת"ת דזו"נ. יהוה יהוה:

ליל י"ז - אכדט"ם, גי' ע"ה. חיצונית ת"ת דאבא, וחיצוניות ת"ת דאמא, הנקרא קטנות ב', ביסוד. ס"ט אותיות שיש בג"פ הויה אלהים מלאים, ועם ו' שמות, הרי ע"ה כמנין אכדט"ם, בדעת ז"א. ובגופא חלק הוד דחסד ג' בחסד ז"א, ויסוד ומלכות נדחית לגבורה ות"ת. ולנוקבא חלק המלכות דגבורה ג', בחסד שלה. ויסוד מלכות, בגבורה תפארת שלה, ומאיר יום י"ז דדכורא, חלק המלכות שנכנס בת"ת שלו, לחלק המלכות שנכנס בת"ת דנוקבא. אדם ג' בשבוע ג', () () () () () () () () ואו הי () () () () () () () () () עולה אדם. א' דאהיה ה', נבלע בז"א. ומאיר ד' דנג"ד יכ"ש. במזמור, יודוך. בפסוק, כ' של כי. ויכוין לתקן מה שפגם בספירה ת"ת דזו"ן. יהוה יהוה:

ליל י"ח - יוד הא ואו הא, פנימית ת"ת באמא עלאה, גדלות ב' דצד החסדים דאמא, בדעת ז"א. ובגופא, חלק נצח דחסד ג', בחסד ז"א. והי"מ נידחין לג"ת דז"א. לנוקבא, חלק נהי"מ דגבורה ג', בחגת"נ שלה. ומאיר יום י"ח דדכורא, חלק המלכות הנכנס בנצח שלו, ליומא י"ח דנוקבא, לחלק המלכות שנכנס בנצח דנוקבא. אדם ד' דשבוע ג', יוד הי ואו ה () עולה אדם. ה' דאהיה ה', נבלע בז"א. ומאיר י' דנג"ד יכ"ש. במזמור, עמים. בפסוק י' של כי. ויכוין לתקן מה שפגם בספירת ת"ת דזו"נ. יהוה יהוה:

ליל י"ט - אלף למד הא יוד מם, חיצונית יסוד יש"ס, א' ציורה יו"י. וחיצוניות יסוד דתבונה, הנקרא קטנות א' דצד החסדים דאו"א בדעת ז"א. ובגופא, חלק ת"ת דחסד ג' בחסד ז"א, ונהי"ם נדחין לגבורה תנ"ה דז"א. ולנוקבא, חלק ת"ת דגבורה ג' בחסד נוקבא, ונהי"ם נידחין לגתנ"ה שלה. ומאיר יום י"ט דדכורא חלק המלכות שנכנס בהוד שלו, ליומא י"ט דנוקבא, חלק המלכות דגבורה ג', הנכנס בהוד שלה. אדם ה' בשבוע ג', () () () () () () () () () יו"ד ה"י () עולה אדם. י' דאהי"ה ה', נבלע בז"א. ומאיר כ' דנג"ד יכ"ש. במזמור, כולם. בפסוק, ת' דתשפוט. ויכוין לתקן מה שפגם בספירת ת"ת דזו"ן. יהוה יהוה:

ליל כ' - יוד הא ואו הא, רשימו דפנימית ת"ת דאבא עלאה, הנקרא רשימו דגדלות ב', החסדים דאבא בדעת ז"א. ובגופא, חלק גבורה דחסד ג' בחסד ז"א, ותנהי"ם נדחין לגתנה"י דז"א. ולנוקבא, חלק גבורה דגבורה ג', בחסד דנוקבא, ותנהי"ם נדחין לגתנה"י דנוקבא, ומאיר יום כ' דדכורא, חלק המלכות שנכנס ביסוד שלו, לחלק המלכות הנכנס ביסוד שלה, אדם ו' דשבוע ג', () () () () () או הי יו () () עולה אדם. ה' דאהיה ה', נבלע בז"א. ומאיר ש' דנג"ד יכ"ש. במזמור ישמחו. בפסוק ש' דתשפוט. ויכוין לתקן מה שפגם בת"ת דזעיר ונוקבא. יהוה יהוה:

ליל כ"א - יוד הא ואו הא, נכנס עצמות פנימית ת"ת דאבא עלאה, הנקרא עצמות דגדלות ב', צד החסדים דאבא בדעת ז"א. ובגופא, חלק דחסד ג', בחסד ז"א, וגתנהי"ם, בגתנהי"ם דז"א. ולנוקבא, חלק חסד דגבורה ג' בחסד שלה, וגתנהי"ם בגתנהי"ם שלה. ומאיר יום כ"א דדכורא, חלק המלכות דחסד שנכנס במלכות שלו, לחלק מלכות דגבורות, שנכנס במלכות שלה. אדם ז' דשבוע ג', () () הי ואו הי עולה אדם, וה' יתירים הרי ש"ך. א' דאהיה ו' נבלע בז"א. נגדיכ"ש. במזמור, וירננו. בפסוק פ' דתשפוט. ויכוין לתקן מה שפגם בספירת ת"ת דזעיר ונוקבא יהוה יהוה:

ליל כ"ב - שבוע ד, יוד הה וו הה, פנימית דיסוד יש"ס, הנקרא גדלות א' דגבורות דאבא בדעת ז"א, צד הגבורות. ובגופא, חלק מלכות דחסד ד', בחסד ז"א. ולנוקבא, מלכות דגבורה ד' בחסד שלה. ומאיר יומא כ"ב, חלק מלכות דחסד ד' שנכנס בחסד ז"א, לחלק המלכות דגבורה ד' שנכנס בחסד שלה. אדם א' דשבוע ד', יוד הי וא () () () עולה אדם. ה' דאהי"ה ו' נבלע בז"א. ומאיר ב' דבט"ר צת"ג. במזמור, לאומים. בפסוק, ו' דתשפוט. ויכוין לתקן מה שפגם בספירת נצח דזו"ן יהוה יהוה:

ליל כ"ג - יוד הה וו הה. פנימית דיסוד תבונה, הנקרא גדלות א', צד הגבורות דאמא בדעת ז"א. ובגופא, חלק דחסד ד' בחסד ז"א, ומלכות נדחית לגבורת ז"א. ולנוקבא, חלק מלכות ויסוד דגבורת ד', בח"ג דנוקבא. ומאיר יומא כ"ג דדכורא, חלק מלכות הנכנס בגבורה שלו, לחלק מלכות דגבורה ד' הנכנס בגבורה שלה. אדם ב' דשבוע ד', () () () ה"י יו"ד ה () () עולה אדם. י' דאהי"ה ו' נבלע בז"א. ומאיר ט' דבט"רצת"ג. במזמור כי. בפסוק ט' דתשפוט. ויכוין לתקן מה שפגם בספירת נצח דזו"ן. יהוה יהוה:

ליל כ"ד - אכדט"ם עולה ע"ד, והוא חיצוניות דיסוד דאו"א עלאין, הנקרא קטנות ב', צד הגבורות דאו"א בדעת ז"א. ובגופא, חלק הי"מ דחסד ד', בחג"ת דז"א. ולנוקבא, חלק הי"מ דגבורה ד', בחג"ת דנוקבא. ומאיר יומא כ"ד דדכורא, חלק המלכות דחסדים שנכנס בת"ת שלו, לחלק המלכות דגבורה ד', שנכנס בת"ת שלה. אדם ג' בשבוע ד', () () () () () () () () ואו הי () () () () () () () () () עולה אדם. ה' דאהיה ו' נבלע בז"א. ר' דבט"ר צת"ג. במזמור, תשפוט. בפסוק ע' דעמים. ויכוין לתקן מה שפגם בספירת נצח דזו"ן יהוה יהוה:

ליל כ"ה - יוד הה וו הה, פנימית ת"ת אמא עלאה, הנקרא גדלות ב', צד הגבורה דאמא, בדעת דז"א. ובגופא חלק נהי"ם דחסד, בחגת"נ דזעיר אנפין. ולנוקבא, חלק נהי"ם דגבורה ד', בחגת"ן שלה. ומאיר יומא כ"ה דדכורא, חלק המלכות דחסד ד', הנכנס בנצח שלו, לחלק המלכות דגבורה ד', הנכנס בנצח שלה. אדם ד' דשבוע ד', () וד הי ואו ה' () עולה אדם. א' דאהי"ה ז', נבלע בז"א. ומאיר צ' דבטרצת"ג. במזמור עמים. בפסוק, מ' דעמים. ויכוין לתקן מה שפגם בספירת נצח דזעיר ונוקבא. יהוה יהוה:

ליל כ"ו - אלף למד הא יוד מם. חיצונית יסוד יש"ס ותבונה, ציור א' יו"ד, הנקרא קטנות א', דצד הגבורות דאו"א בדעת ז"א, ולגופא חלק תנהי"ם בחסד ד', בחגתנ"ה דז"א. ולנוקבא, חלק תנהי"ם דגבורה ד', בחג"ת נ"ה דנוקבא. ומאיר יום כ"ו דדכורא, חלק המלכות דחסד ד', הנכנס בהוד שלו, לחלק המלכות דגבורה ד' הנכנס בהוד שלה. אדם ה' דשבוע ד', () () () () () () () () () יוד הי () עולה אדם. ה' דאהי"ה ז' נבלע בז"א. ומאיר ת' דבט"ר צת"ג. במזמור, מישור. בפסוק, י' דעמים. ויכוין לתקן מה שפגם בנצח דזו"ן יהוה יהוה:

ליל כ"ז - יוד הה וו הה. רשימו דפנימית ת"ת דאבא עלאה, הנקרא רשימו דגדלות ב', צד הגבורות דאבא, בדעת ז"א. ובגופא, חלק ג"ת נהי"ם דחסד ד', בחג"ת נה"י דז"א. ולנוקבא, חלק ג"ת נהי"ם דגבורה ד', בחג"ת נהי"ם שלה, ומאיר יום כ"ו דדכורא, חלק המלכות דחסד ד' הנכנס ביסוד שלו, לחלק המלכות דגבורה ד' הנכנס ביסוד שלה. אדם ו' דשבוע ד' () () () () () או ה"י י"ו () () עולה אדם. י' דאהי"ה ז', נבלע בז"א. ומאיר ג' דבט"ר צת"ג. במזמור, ולאומים. בפסוק ם' דעמים. ויכוין לתקן מה שפגם בספירת נצח דזו"ן. יהוה יהוה:

ליל כ"ח - יוד הה וו הה, נכנס עצמות פנימית של ת"ת דאבא עלאה, הנה עצמות דגדלות ב', צד הגבורות דאבא בדעת ז"א, ובגופא חג"ת נהי"ם דחסד ד', בחג"ת נהי"ם דז"א. ולנוקבא, חלק חג"ת נהי"ם דגבורה ד' בחכמה גבורה תפארת נהי"ם שלה. ומאיר יומא כ"ח דדכורא, חלק המלכות דחסד ד', הנכנס במלכות דז"א, לחלק המלכות דגבורה ד', הנכנס במלכות שלה. אדם ז' דשבוע ד', () () ה"י וא"ו ה"י עולה אדם. וה' יתירה, הרי ש"ך ה' דאהי"ה ז' נבלע בז"א. ומאיר בט"ר צת"ג. במזמור, בארץ. בפסוק, מ' דמישור. ויכוין לתקן מה שפגם בספירת נצח דזו"ן. יהוה יהוה:

ליל כ"ט. יוד הי ויו הי, פנימית נצח דיש"ס, מצד אבא הנקרא גדלות א', בחסד ז"א. ובגופא חלק מלכות דחסד ה', בחסד שלו. ולנוקבא, חלק המלכות דגבורה ה' בחסד שלה. ומאיר יומא כ"ט דדכורא, חלק המלכות דחסד ה', הנכנס בחסד שלו, לחלק המלכות דגבורה ה', הנכנס בחסד שלה. אדם א' דשבוע ה', יו"ד ה"י ו"א () () () עולה אדם. א' דאהי"ה ח', נבלע בזעיר אנפין. ח' דחק"ב טנ"ע. במזמור, תנחם. בפסוק, י' דמישור. ויכוין לתקן מה שפגם בספירת הוד דזעיר ונוקבא דאצילות. יהוה יהוה:

ליל ל' - יוד הי ויו הי, פנימית נצח תבונה, הנקרא גדלות א' מצד אמא, בחסד דז"א. ובגופא, חלק י"מ דחסד ה', בח"ג דז"א. ולנוקבא, חלק י"מ דגבורה ה', בח"ג דנוקבא. ומאיר יומא ל' חלק המלכות דחסד ה' הנכנס בגבורה שלו, לחלק המלכות דגבורה ה' הנכנס בגבורה שלה. אדם ב' דשבוע ה' ()()() הי יוד הי ()() עולה אדם. ה' דאהיה ח' נבלע בז"א. ומאיר ק' דחק"ב טנ"ע. במזמור, סלה. בפסוק, ש' דמישור. יכוין לתקן מה שפגם בספירת הוד דזעיר ונוקבא דאצילות יהוה יהוה:

ליל ל"א - אכדט"ם חיצונית חסד דאו"א עלאין, הנקרא קטנות ב' מצד או"א, בחסד ז"א. ובגופא, חלק הי"ם דחסד ה', בחג"ת דז"א. ולנוקבא, חלק הי"ם דגבורה ה', בחג"ת דנוקבא. ומאיר יומא ל"א חלק המלכות דחסד ה' הנכנס בת"ת שלו, לחלק המלכות בגבורה ה', הנכנס בת"ת שלה. אדם ג' דשבוע ה' """""""" ואו הי """"""""" עולה אדם. י' דאהי"ה ח' נבלע בז"א. ומאיר ב', דחק"ב טנ"ע. במזמור, יודוך, בפסוק ו' דמישור יכוין לתקן מה שפגם בספירה הוד דזו"נ. יהוה יהוה:

ליל ל"ב - יוד הי ויו הי, פנימיות חסד דאמא עלאה, הנקרא גדלות ב' מצד אמא, בחסד דז"א. ובגופא, חלק נהי"ם דחסד ה', בחגת"נ דז"א. ולנוקבא, חלק נהי"ם דגבורה ה', בחגת"נ דנוקבא. ומאיר יום ל"ב דדכורא, חלק המלכות דחסד ה' הנכנס בנצח שלו, לחלק המלכות דגבורה ה' הנכנס בנצח שלה. אדם ד' דשבוע ה', " וד ה"י ואו ה' " עולה אדם. ה' דאהי"ה ח' נבלע בז"א. ומאיר ט' דחק"ב טנ"ע. במזמור, עמים. בפסוק, ר' דמישור. ויכוין לתקן מה שפגם בספירת הוד דזו"נ. יהוה יהוה:

ליל ל"ג. אלף למד הי יוד חיצונית נצח דיש"ס ותבונה, הנקרא קטנות א' דאו"א, בחסד דז"א. ובגופא, חלק תנהי"ם דחסד ה', בחגתנ"ה דז"א. ולנוקבא, חלק תנהי"ם דגבורה ה', בחגתנ"ה דנוקבא. ומאיר יומא ל"ג דדכורא, חלק המלכות דחסד הנכנס בהוד שלו, לחלק המלכות דגבורה ה' הנכנס בהוד שלה. אדם ה' דשבוע ה' " " " " " " " " " יוד הי " עולה אדם. א' דאהיה ט' נבלע בז"א. ומאיר נ דחק"ב טנ"ע. במזמור, אלהים. בפסוק, ו' דולאמים. ויכוין לתקן מה שפגם בספירת הוד דזו"ן. יהוה יהוה:

ליל ל"ד - יוד הי ויו הי. פנימיות חסד דאבא עלאה. רשימו של גדלות ב' מצד אבא, בחסד דז"א. ובגופא, חלק ג"ת נהי"ם דחסד ה', בחג"ת נה"י דז"א. ולנוקבא, חלק גתנהי"ם דגבורה ה', בחג"ת נה"י דנוקבא. ומאיר ל"ד דדכורא, חלק המלכות דחסד ה' הנכנס ביסוד שלו, לחלק המלכות דגבורה ה', הנכנס ביסוד שלה. אדם ו' דשבוע ה' ()()()()() א"ו ה"י י"ו () () עולה אדם. ה' דאהיה ט' נבלע בז"א. ומאיר ע' דחק"ב טנ"ע. במזמור, יודוך. בפסוק, ל' דולאומים. ויכוין לתקן מה שפגם בהוד דזו"נ יהוה יהוה:

ליל ל"ה - יוד הי ויו הי. פנימית חסד דאבא עלאה, הנקרא עצמות דגדלות ב' מצד אבא, בחסד דז"א. ובגופו, חלק חג"ת נצח הוד יסוד מלכות דחסד ה', בחג"ת נהי"ם דז"א. ולנוקבא חג"ת נהי"ם דגבורה ה', בחג"ת נהי"ם דנוקבא. ומאיר חלק המלכות דחסד ה' הנכנס במלכות דז"א, לחלק המלכות דגבורה ה' הנכנס במלכות שלה. אדם ז' דשבוע ה', () () הי ואו הי עולה אדם. ועם ה' יתירה, הרי ש"ך. י' דאהי"ה ט' נבלע בז"א. ומאיר חק"ב טנ"ע. במזמור, עמים. בפסוק א' דלאומים. ויכוין לתקן מה שפגם בספירה הוד דזו"ן. יהוה יהוה:

ליל ל"ו - שבוע ו' יוד הי ואו הי. פנימית הוד דיש"ס, הנקרא גדלות א' דאבא, בגבורה דז"א. ובגופו, חלק המלכות בכללות חסדים שביסוד ז"א, בחסד שלו. ולנוקבא, חלק המלכות בכללות גבורות שביסוד נוקבא, בחסד שלה. ומאיר יומא ל"ו דדכורא, חלק המלכות דכללות חסדים שנכנס בחסד שלו, לחלק המלכות דגבורה ו' הנכנס בחסד שלה. אדם א' דשבוע ו', יוד הי וא () () () עולה אדם. ה' דאהיה ט' נבלע בזעיר אנפין. י' דיג"ל פז"ק. במזמור, כולם. בפסוק מ' דולאומים. ויכוין לתקן מה שפגם בספירה יסוד דזו"ן דאצילות. יהוה יהוה:

ליל ל"ז - יוד הי ואו הי, פנימית 'הוד דתבונה, הנקרא גדלות א' דאמא, בגבורה דז"א. ובגופא, חלק י"מ דחסד ו' בח"ג דז"א. ולנוקבא, חלק י"מ דגבורה ו' בח"ג דנוקבא. ומאיר יומא ל"ז דדכורא, חלק המלכות דחסד ו' הנכנס בגבורה שלו, לחלק המלכות דגבורה ו', שנכנס בגבורה שלה. אדם ב' דשבוע ז', () () () הי יוד ה () () עולה אדם. א' דאהיה י', נבלע בז"א. ומאיר ג' דיג"ל פז"ק. במזמור, ארץ. בפסוק, י' דולאומים. ויכוין לתקן מה שפגם בספירת יסוד דזו"נ דאצילות. יהוה יהוה:

ליל ל"ח - א"ם ג"ל, חצונית דגבורה דאו"א עלאין, הנקרא קטנות ב' דאו"א, בגבורה דז"א. ובגופא, חלק הי"ם דחסד ו', בחג"ת דז"א. ולנוקבא חלק הי"ם דגבורה ו' בחג"ת דנוקבא. ומאיר חלק המלכות דכללות חסדים הנכנס בת"ת ז"א, לחלק המלכות דכללות גבורות הנכנס בת"ת דנוקבא. אדם ג' דשבוע ז' () () () () () () () () ואו הי () () () () () () () () () עולה אדם. ה' דאהיה י' נבלע בז"א, ומאיר ל' דיגלפז"ק. במזמור, נתנה. בפסוק ם' דולאומים. ויכוין לתקן מה שפגם בספירת היסוד דזו"נ דאצילות. יהוה יהוה:

ליל ל"ט - יוד הי ואו הי, פנימית דגבורה דאמא עלאה, הנקרא גדלות ב' דאמא, בגבורה דז"א. ובגופא חלק נהי"ם דחסד ו' בחגת"נ דז"א. ולנוקבא, חלק נהי"ם דגורה ו', בחגת"נ דנוקבא. ומאיר יומא ל"ט דדכורא חלק המלכות דחסד ו' הנכנס בנצח שלו, לחלק המלכות דגבורה ו' הנכנס בנצח שלה. אדם ד' דשבוע ו', () ו"ד ה"י ואו"ה () עולה אדם. י' דאהיה י' נבלע בז"א. ומאיר פ' דיג"ל פז"ק. במזמור יבולה, בפסוק, ב' דבארץ. ויכוין לתקן מה שפגם בספירת יסוד זו"ן דאצילות. יהוה יהוה:

ליל מ' - אל"ף למ"ד הה יוד מם. חיצונית הוד דיש"ס ותבונה הנקרא קטנות א' דאו"א, בגבורה דז"א. ובגופו, חלק תנהי"ם דיסוד ו', בחגתנ"ה דז"א. ולנוקבא חלק תנהי"ם דגבורה ו', בחגתנה"י דנוקבא. ומאיר יומא מ' דדכורא חלק המלכות דיסוד ו' הנכנס בהוד שלו, לחלק המלכות דגבורה ו' הנכנס בהוד שלה. אדם ה' דשבוע ו' " " " " " " " " " יוד הי " עולה אדם. ה' דאהיה י' נבלע בז"א. ז דיג"ל פז"ק. במזמור, יברכנו. בפסוק, א' דבארץ. ויכוין לתקן מה שפגם בספירת יסוד דזו"ן דאצילות יהוה יהוה:

ליל מ"א - יוד הי ואו הי. פנימית גבורה דאבא עלאה (עצמות שלו הנקרא עצמות דגדלות ב' דאבא) רשימו שלו, הנקרא גדלות ב' דאבא, בגבורה דז"א. ובגופא חלק גתנהי"ם דחסד ו', בחג"ת נה"י דז"א. ולנוקבא חלק חגתנה"י דגבורה ו', בחג"ת נ"ה דנוקבא. ומאיר יומא מ"א דדכורא חלק המלכות דחסד ו' הנכנס ביסוד שלו, לחלק המלכות דגבורה ו' הנכנס ביסוד שלה. אדם ו' דשבוע ו' " " " " " א"ו ה"י יו " " עולה אדם. אהיה א' נבלע בז"א. ומאיר ק דיג"ל פז"ק. במזמור, אלהים. בפסוק ר דבארץ. ויכוין לתקן מה שפגם ביסוד זו"ן דאצילות. יהוה יהוה:

ליל מ"ב - יוד הי ואו הי. פנימית גבורה דאמא עלאה, עצמות שלו, הנקרא עצמות דגדלות ב' דאבא, בגבורה דז"א. ובגופא, חלק חג"ת נה"ים דחסד ו', בחג"ת נהי"ם דז"א. ובנוקבא, חלק חגתנהי"ם דגבורה ו', בחגתנהי"ם דנוקבא. ומאיר יומא מ"ב דדכורא, חלק המלכות דחסד ו', הנכנס במלכות שלו, לחלק המלכות דגבורה ו', הנכנס במלכות שלה. אדם ז' דשבוע ו' ה"י וא"ו ה"י. וה' יתירים הרי ש"ך. אהי"ה ב' נבלע בז"א. ומאיר יג"ל פז"ק. במזמור, אלהינו. בפסוק ץ' דבארץ. ויכוין לתקן מה שפגם בספירת יסוד דזו"ן דאצילות. יהוה יהוה:

ליל מ"ג - יו"ד ה"א וא"ו ה"א. פנימית דיסוד יש"ס צד החסדים. הנקרא גדלות א', צד החסדים דאבא בת"ת ז"א. ויוד הה וו הה פנימית דיש"ס צד הגבורות דאבא, גדלות א' מאחוריו, לנוקבא. ובגופא, חלק מלכות דחסד ז', בחסד ז"א. ולנוקבא, חלק מלכות דגבורה ז', בחסד שלה. ומאיר יומא מ"ג דדכורא, חלק מלכות דחסד ז' הנכנס בחסד זעיר אנפין, לחלק המלכות דגבורה ז', הנכנס בחסד זעיר אנפין שלה. אדם א' דשבוע ז', יוד הי וא " " " עולה אדם. אהיה ג' נבלע בז"א. ומאיר ש דשקוצי"ת. במזמור, יברכנו. בפסוק, ת"דתנחם. ויכוין לתקן מה שפגם במלכות זו"ן יהוה יהוה:

ליל מ"ד - יוד הא ואו הא. פנימית דיסוד דתבונה, צד החסדים הנקרא גדלות א' בחסד אמא בת"ת דז"א, ויו"ד ה"ה ו"ו ה"ה פנימית יסוד דתבונה צד הגבורות דאמא, הנקרא גדלות א' דגבורות דאמא מאחוריו למלכות. ובגופא, חלק המלכות ויסוד דחסד ז' בחלק ח"ג דז"א. ובנוקבא, חלק י"ס דגבורה ז' בח"ג דנוקבא. ומאיר יומא מ"ד דדכורא, חלק המלכות דחסד ז' הנכנס בגבורה שלו, לחלק המלכות דגבורה ז' הנכנס בגבורה שלה. אדם ב' דשבוע ז', " " " ה"י יו"ד ה' " ". אהיה ד' נבלע בז"א. ומאיר ק דשקוצי"ת. במזמור, אלהים. בפסוק, נ דתנחם. ויכוין לתקן מה שפגם במלכות דז"א דאצילות. יהוה יהוה:

ליל מ"ה - אכדט"ם, גי' ע"ה, חיצונית ת"ת דאו"א עלאין, צד החסדים ס"ט אותיות, שיש בג"פ הויה אלהים, ועם ו' שמות הרי ע"ה, גי' אכדט"ם, הנקרא קטנות ב' דצד החסדים דאו"א, בת"ת דזעיר אנפין ע"ה. ואכדט"ם חיצוניות ת"ת או"א עלאין צד הגבורות אכדט"ם גי' ע"ד, הנקרא קטנות ב' דגבורות או"א מאחוריו, למלכות. ובגופא, חלק הי"ם, דחסד ז', בחג"ת דז"א. ולנוקבא חלק הי"ם דגבורה ז', בחג"ת דנוקבא. ומאיר יומא מ"ה דדכורא, חלק המלכות דחסד ז' הנכנס לת"ת שלו, אל חלק המלכות דגבורה ז', הנכנס בת"ת שלה. אדם ג' דשבוע ז', ואו הי " " " " " " " " " עולה אדם. אהיה ה' נבלע בז"א. ומאיר ו' דשקוצי"ת. במזמור ויראו, בפסוק ח דתנחם, ויכוין לתקן מה שפגם בספירת מלכות דזו"ן דאצילות יהוה יהוה:

ליל מ"ו - יוד הא ואו הא. פנימית ת"ת דאמא, הנקרא גדלות ב', צד החסדים דאמא בת"ת דז"א, ושם יוד הה וו הה, פנימית ת"ת דאמא, הנקרא גדלות ב' דצד הגבורות גדלות ב', ואחוריו למלכות. ובגופא, חלק נהי"ם דחסד ז', בחגת"נ דז"א. ובנוקבא, חלק נהי"ם דגבורה ז', בחגת"נ. ומאיר יומא מ"ו דדכורא חלק המלכות דחסד ז' הנכנס בנצח שלו, לחלק המלכות דגבורה ז' הנכנס בנצח שלה. אדם ד' דשבוע ז' " ו"ד ה"י וא"ו ה' " גי' אדם. אהיה ו' נבלע בז"א. ומאיר צ' דשקוצי"ת. במזמור, אותו. בפסוק ם דתנחם. ויכוין לתקן מה שפגם בספירת מלכות דזו"ן דאצילות. יהוה יהוה:

ליל מ"ז - אלף למד הא יוד מם. חיצונית יסוד דז"א דיש"ס ותבונה, הנקרא קטנות א', צד החסדים דאו"א בת"ת ז"א, וא' ציור יו"י, ואלף למד הא יוד מם, א' ציור יו"ד, חיצונית יש"ס דתבונה, צד הגבורות הנקרא קטנות א', דגבורות דאבא ואמא למלכות מאחוריו. ובגופא, חלק תנהי"ם דחסד ז', בחגתנ"ה דזעיר אנפין. ובנוקבא, חלק תנהי"ם בגבורה ז', בחגתנ"ה דנוקבא. ומאיר יומא מ"ז דדכורא, חלק המלכות דחסד ז' הנכנס בהוד שלו, לחלק המלכות דגבורה ז' הנכנס בהוד שלה. אדם ה' דשבוע ז' () () () () () " " " " יוד הי () גי' אדם. אהיה ז' נבלע בז"א, ומאיר י' דשקוצי"ת. במזמור, כל. בפסוק, ס' דסלה. ויכוין לתקן מה שפגם בספירת מלכות זו"ן דאצילות. יהוה יהוה:

ליל מ"ח - יוד הא ואו הא. רשימו פנימית ת"ת דאבא עלאה, הנקרא רשימו צד החסדים, בת"ת דז"א, ויוד הי וו הה, רשימו דפנימית ת"ת דאבא, צד הגבורות, הנקרא רשימו דגדלות ב' דאבא, מאחוריו למלכות. ובגופא, חלק גתנה"ים דחסד ז'. בחגתנ"הי דז"א. ולנוק', חלק גתנ"הים, בגבורה ז', בחגתנ"הי שלה. ומאיר חלק המלכות דחסד ז' הנכנס ביסוד שלו, לחלק מלכות דגבורה ז' הנכנס ביסוד שלה. אדם ו' דשבוע ז', " " " " " א"ו ה"י י"ו " " עולה אדם. אהי"ה ח' נבלע בז"א. ת' דשקוצי"ת. במזמור, אפסי. בפסוק, ל' דסלה. ויכוין לתקן מה שפגם במלכות דזו"נ יהוה יהוה:

ליל מ"ט - יוד הא ואו הא, עצמות פנימית ת"ת אבא עלאה, הנקרא עצמות גדלות ב' דאבא, צד החסדים, בת"ת דז"א. ויוד הה וו הה, עצמות פנימית ת"ת אבא צד הגבורות, הנקרא עצמות וגדלות ב' דאבא, צד הגבורה מאחוריו למלכות. ובגופא, חגתנה"ים דחסד ז', בחגתנהי"ם דז"א. ולנוקבא, חגתנהי"ם דגבורה ז', בחגתנהי"ם שלה, ומאיר חלק המלכות דחסד ז', שנכנס במלכות ז"א, לחלק מלכות דגבורה ז', שנכנס במלכות שלה. אדם ז' דשבוע ז', " " הי ואו הי, עולה אדם. וה' יתירים הרי ש"ך, אהיה ט' נבלע בז"א. שקוצי"ת כולו. במזמור, ארץ, בפסוק ה' דסלה, ויכוין לתקן מה שפגם במלכות דזו"ן יהוה יהוה:

הערות

1. כך הגרסה החל מ-דפוס דובראוונא תקס"ד, אך בדפוסים ישנים כגון בדפו"ר הגרסה "כי גם רשב"י הי' מתלמידי ר"ע והוא שמח בל"ג בעומר" ולא נזכר שהוא יום פטירתו וודאי לא שרשב"י היה מאותם התלמידים שמתו במגפה, טענה הסותרת את הגמרא ביבמות סב ע"ב, ונראה שמדובר בטעות דפוס כפי שכתב החיד"א בספריו מראית העין ושיורי ברכה.