פרדס רמונים כד יד
<< · פרדס רמונים · כד · יד · >>
פרק ארבעה עשר: בענין יחס אליהו נחלקו רז"ל (בבר פ, עא) מאיזה שבט היה, מהם אמרו משבט גד היה ומהם אמרו משבט בנימין ומהם אמרו פינחס זה אליהו. ולכל א' מהדעות האלו יש להם סמך מן הכתובים. ויש מהם שאמרו שהוא מזרע רחל והוא בעצמו היה מתיחס פעם בזה ופעם בזה [יג]. ויש מקובלים שרצו לפרש הכל בסוד העבור. ומצאנו בענין הזה אל המפרשים ז"ל שאמרו שאליהו היה משותלח לפי שלא מצינו בשום מקום שם אב של אליהו אלא אליהו התשבי מתושבי גלעד והבן. ועוד נא' באליהו (מא, יח) חי ה' אשר עמדתי לפניו, כלומר כשעמד כבר. וע"כ אמרו שאותו מקום שהוא חנוך שהוא מטטרו"ן, ומקום שהוא אליהו שהוא סנדלפון. וכשעלה אליהו בסערה השמימה נהפך בשרו ללפידי אש ונשאר גופו בעולם הגלגלים או בעולם המלאכים ורוחו עלתה למקומו. וכשהקב"ה רוצה לשלחו בשליחות יורד ומתלבש ויורד לארץ ועושה שליחותו וע"כ הי' נגלה לחכמים ולשלימים ולנביאים והיו מדברים עמו מפני שהיה בו צד חומר והוא הגוף הנזכר וכשמסתלק מניח הגוף ההוא במקומו ועולה עכ"ל. שוב מצאנו בשם ר' משה דליאון ז"ל ועל מה ששאלת בענין אליהו שעלה למרום מה שלא עלה אדם אחר. תדע לך כי בסתרי תורה ראיתי סוד נפלא עד מאד. אליהו לא תמצא לו בכל התורה אב ואם ולא שכתוב בו בן פלוני אלא אליהו התשבי מתושבי גלעד. ואמרו כי קודם לכן ירד מן השמים ושמו ידוע בסתרי החכמה. ועוד שאח"כ נראה אל החכמים בהרבה מקומות בהרבה דיוקנין ולזמנים בדמות טייעא לזמנים כפרש לזמנים כא' מגדולי הדור בהרבה עניינים דמותו ותוארו. על כן אל תתמה בענין הזה בהיות אליהו במדרגה עליונה על כל שאר בני אדם. וא"ת היאך היה כל אותם השנים וכל אותו הזמן דמותו ותארו דמות אדם כי המלאך אם נראה הוא לשעה או יום, ולא יותר, אמרו שבשעה שבקש הקדוש ברוך הוא לברוא את האדם אמר למלאכים נעשה אדם אמרו לפניו רבונו של עולם מה אנוש כי תזכרנו הושיט אצבעו עליהם ושרפם. קרא לכת שניה כמו כן עד שקרא לפלוני וסיעתו א"ל נעשה אדם אמר לפניו רבש"ע אם לפניך מוטב לפני לא כ"ש ואם טוב בעיניך אני ארד ואהיה שמש לפניו א"ל הקב"ה מכאן ואילך לא יקרא עוד שמך פלוני כ"א פלוני ואע"פ כן לא ירד באותו הזמן אלא ירד לאחר זמן והאמין בעולם כי ה' הוא האלהים בענין אחאב. ולימים מועטים שהאמין זה בעולם העלהו המקום לשמי מרומים. ואמר לו הקב"ה אתה אפוטרופוס טוב לבני האדם חייך תרד ותאמין אמונתי בעולם וע"ז כתיב (מא, יח) ענני ה' וכו' ובדברך עשיתי וגו' ובדברך קודם שארד לעולם. וזהו אז"ל מיכאל בא' גבריאל בשתים אליהו בג', כי הסבה על היותו במדרגה שלהם. וא"ת והא כתיב כי לא טוב אנכי מאבותי ואם הדבר כן מפני מה אמר הדברים האל'. אלא ודאי מה שבקש על זה בהיותו נמשך אחר בני אדם מכמה שנים ואמנם כי לא היה טובתו מצד אב ואם זכות בעולם כי לא היתה טובתו ועמידתו מהם בעולם ולפיכך אמר כי אין זה דרך להתעכב בעולם מי שהוא כמוני עכ"ל. והדעת הזה בטל מעצמו מתוך דברי הרשב"י ע"ה שדעתו הוא שאליהו היה בן אדם וכן דעת כל חכמי הגמרא דעד כאן לא פליגי אלא מאיזה שבט היה אבל לומר שהיה מלאך שנתגשם אין מי שיסכים בזה. ודברי הרשב"י ע"ה בענין זה הוא בפ' ויגש (דרט,) וז"ל דאמר ר"ש כל נשמתין דעלמא כלהו נפקין מההוא אתר דנגיד ונפיק וכלהו נקיט לון צרורא דחיי, וכד נוקבא אתעברת מן דכורא כלהו בתיאובתא דנוקבא לגבי דכורא וכד תאובתא דדכורא נפקא ברעותא כדין אינון נשמתין בקיומא יתיר בגין דכלא בתיאובתא ורעו דאילנא דחיי. ואליהו בגין דהוה מההוא רעותא יתיר מב"נ אחרא אתקיים. ובג"כ כתיב (מא, יט) אל נפשו ולא כתיב את נפשו דהא את נפשו דא היא נוקבא. ואי תימא אל האשה אמר. כללא דדכר ונוקבא כד איהו בגו דכורא כדין אל האשה אמר. את האשה נוקבא בלחודאה בלא כללא דדכורא. כג"ד אל נפשו דכר בלחודוי, את נפשו נוקבא בלחודאה בלא כלילו דדכורא. ובגין דאיהו בסטרא דדכורא יתיר מכל בני עלמא אתקיים בקיומיה יתיר ולא מית כשאר בני עלמא. בגין דכולא איהו מאילנא דחיי ולא מגו עפרא ובג"ד אסתלק לעילא ולא מית כאורח כל בני עלמא דכתיב (מב, ב) ויעל אליהו בסערה השמים. ת"ח מה כתיב והנה רכב אש וסוסי אש וגו'. דהא כדין אתפשט גופא מן רוחא ואסתלק דלא כשאר אורח בני עלמא ואשתאר מלאכא קדישא כשאר קדישי עליונין ועביד שליחותא בעלמא והא אוקמוה דניסין דעביד קב"ה בעלמא על ידיה אתעבידן עכ"ל. והנה נראה ממנו בפי' היות נשמתו כשאר נשמות הצדיקים אלא מפני תוספת קדושתו בעת הזיווג העליון עלה אל המעלה ההיא, וכן הכריח ג"כ במאמר שהעתקנו בפ' י"ב בענין חי ה' אשר עמדתי לפניו שפי' [יד]. ועכ"ז כבר יהיה אפשר היותו סנדלפו"ן ע"ד שפי' במטטרו"ן היותו חנוך קודם והיה אדם ממש כמבואר בפרקים הקודמים: